כינת הראש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. יש מעט מאוד מידע על הביולוגיה של התת-מין.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
קריאת טבלת מיוןכינת הראש
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי-רגליים
מחלקה: חרקים
סדרה: כינים
תת־סדרה: כינים מוצצות
משפחה: Pediculidae
סוג: Pediculus
מין: Pediculus humanus
תת־מין: כינת הראש
שם מדעי
Pediculus humanus capitis
חר, 1767

כינת הראש (שם מדעי: Pediculus humanus capitis) היא חרק טפיל המתארח וחי בשיער ראש של אדם וניזון רק מדם האדם.

כיני ראש הן חרקים קטנים בעלי שש רגליים, נטולי כנפיים ואורכן כ-2 מ”מ.

הכינים, שלא כמו פרעושים, אינן יכולות לשחות, לקפוץ או לעוף. הן מתפשטות כתוצאה מהטיית ראשי אנשים וקירובם לכדי נגיעה זה לזה, והעברת מסרק, בגד או מצעי מיטה בין אנשים. לכן כיני הראש מהוות מושא לקמפיינים פרסומיים והסברתיים במסגרת מערכות חינוך (בעיקר בגני ילדים), שמיועדים לקדם טיפול בכינים ומניעה של העברתן בין ילדים.

הכינים נושכות את העור 4-5 פעמים ביום לצורך מציצת דם. זוהי הסיבה העיקרית לגרד בראש. עם זאת, נשיכות הכינים מאוד קלות ולא תמיד גורמות לגרד (הכינים מפרישות חומרי אלחוש). בשל יכולתן לחיות מחוץ לראש עד ליומיים, הכינים יכולות לעבור באמצעות מגע ישיר בין ראש לראש ו/או מגע עם כובעים, שמיכות וכריות של אדם הנגוע בכינים.

כיני הראש אינן מקור למחלות עבור האדם, והן בעיקר גורמות לגרד חזק ומכאיב. יש הטוענים אף כי הן תורמות למעין התחסנות טבעית של הגוף מפני מין קרוב להן, כיני הגוף, שהן מסוכנות יותר.[1] עם זאת, בעקבות ההתגרדות בראש שיוצרות הכינים, עלולים להיווצר פצעים פתוחים שדרכם יכולים לחדור חיידקים לגוף. בנוסף עשוי גרד רב להוביל להיווצרות זיהומים מוגלתיים בעור הראש ובצוואר.

ההדבקה שכיחה יותר בקרב ילדים, בעיקר בגילאי 4-15

בניגוד לדעה המקובלת, לא נמצא כל קשר בין היגיינה וניקיון לבין הסיכוי להידבק בכינים. ראש נקי אינו חסין מפני הדבקה.

הטיפול בכינים יכול להתבצע באמצעות מסרק כינים סמיך או באמצעות מוצרים המשמידים את הכינים וחלקם משמידים גם את ביצי הכינים, אך הכינים מפתחות חיסון עצמי נגד מוצרים אלו ולכן מומלץ להשתמש גם במסרק כינים סמיך.

מחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכינים מתרבות באופן זוויגי, כלומר הנקבה זקוקה לזכר כדי להטיל ביצים פוריות. כשמונה ימים לאחר ההטלה בוקעות הכינים, ודרושים להן עוד כתשעה ימים להגיע לבגרות. הכינים הן חרק בעל גלגול חסר, כלומר אין להן שלב גולם, והכינים הצעירות דומות בצורתן הכללית לבוגרות.

אורך חייה של כינה הוא כשלושה שבועות, וכינה בוגרת יכולה להטיל כחמש ביצים ביום. הביצים מודבקות לבסיס השערה, צמוד לקרקפת. בדרך כלל מטילות הכינים את ביציהן ליד הרקות, מאחורי האוזניים או מעל העורף. כינה שמורחקת מהראש ואינה ניזונה באופן סדיר, מתחילה להתייבש ואינה מסוגלת לייצר את הרוק החיוני לה למציצת דם. כמה שעות לאחר שהיא מורחקת מהראש היא כבר אינה מסוגלת לאכול, והיא תמות תוך כיומיים[2].

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינמת הראש
מסרק כינים. ניתן לראות כיני ראש בקצף.
מסרק כינים. ניתן לראות כיני ראש בקצף.
תחום מחלות זיהומיות עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים עצבנות עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 225013 עריכת הנתון בוויקינתונים
סיווגים
ICD-11 1G00.0 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינים מהלכות על מברשת שיער.

גירוד אופייני בשל כינים יהיה במרכז הקרקפת ומאחורי האוזניים. הגרד נגרם הן כתוצאה מנשיכת הכינה והן כתגובה אלרגית לרוק המופרש בזמן מציצת הדם. במקרים רבים אין גרד גם כשיש כינים או שהוא יופיע זמן רב לאחר ההדבקה, כך שמרבית הנושאים כינים על ראשם אינם חושדים בכך.

על מנת לאבחן אם הילד נדבק בכינים - יש לסרק אותו עם מסרק סמיך ולראות אם יש עליו כינים חיות. הבטה בלבד בראשו של הילד לחפש כינים ללא סירוק, לרוב לא תספיק, מאחר שנמצא כי אבחון באמצעות סירוק יעיל יותר ממבט בלבד פי 5. באם שיער הילד ארוך או מקורזל - מומלץ למרוח מרכך שיער ולסרק עם המרכך תוך כדי מבט בין השבילים. כאשר אחד מבני המשפחה נמצא נגוע בכינים - מומלץ לבדוק אצל יתר בני המשפחה כי הסיכוי להדבקות גבוה (עקב יצירת המגע).

אם התעורר חשד שהילד נדבק בכינים יש לערוך בדיקה יסודית לאיתור כינים. מומלץ להכניס לשגרה בדיקה תקופתית כזאת גם בהיעדר גירוד או תלונות מהורים אחרים, מהגננת או מהמורה כדי לאתר את הכינמת מוקדם ככל האפשר ולמנוע את גל ההדבקה הבא.

ביצי כינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצי הכינים מבריקות, צורתן אובאלית, ואורכן פחות מ-1 מ“מ. הביצים מכוסות במעטה הגנה שמונע התייבשות ולעיתים חדירה של חומרי הדברה. כינה מופרת מטילה בממוצע 3-6 ביצים ליום. במהלך חיי הכינה היא מטילה 50-150 ביצים. ברוב מקרי ההדבקה ישנן 10-20 כינים בוגרות על הראש. במהלך התפתחות ביצי הכינים, צבען יכול להשתנות מצבע חום בהיר ועד לצבע צהבהב. ביצי הכינים מוטלות בדרך כלל באזורי חום גוף גבוה כמו עורף ומאחורי האוזניים, לכן חשוב לבצע את הטיפול גם במקומות אלו. ביצי הכינים דבוקות לשיער בעזרת דבק חזק מאוד אשר מופרש מאיברי הרבייה של הכינה. הדבק מכסה את הביצה ואת שורש השערה.

ביצים שרחוקות מהקרקפת בס"מ אחד או יותר הן ביצים שכבר בקעו ואינן מצריכות טיפול. לביצי כינים ריקות צבע לבן.

טיפול והגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטיפול בכינים לא מספיק להשמיד רק את הכינים, אלא חשוב להשמיד גם את ביצי הכינים. זאת מכיוון שביצי כינים לא מושמדות בוקעות לאחר 7-10 ימים וכך מתקבלות כינים חדשות שממשיכות את מעגלי ההתרבות וההדבקה.

ישנו מגוון רחב של מוצרים המיועדים להשמדת כינים וחלקם אף משמידים גם את ביצי הכינים. ישנם מוצרים הדורשים 2 טיפולים עוקבים בהפרש של 7-10 ימים (אינם משמידים את ביצי הכינים בטיפול הראשון) וישנם מוצרים בהם לרוב טיפול אחד מספיק מאחר שמשמידים באותו הטיפול גם את ביצי הכינים. בסיום הטיפול, חשוב מאוד לסרק במסרק סמיך על מנת להוציא את כל הכינים וביצי הכינים שטופלו.

חשוב לדעת כי טיפול יעיל נגד כינים וביציהן אינו מונע הדבקה. למחרת הטיפול הילדים עדיין חשופים להדבקה חוזרת בכינים ולכן מומלץ להשתמש במוצרים המונעים מכינים שמגיעות לראש להתפשט בשיער לצורך הגנה מתמשכת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כינת הראש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]