כלכלה פוליטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הערך יוצר מצג שווא, ראו את הערך באנגלית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

כלכלה פוליטית היא תחום ביקורתי במדעי החברה, העוסק ביחסי כוח. התחום נגזר מתורתו של קארל מרקס.

בין כלכלה פוליטית וכלכלה רגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלה פוליטית שונה מכלכלה רגילה בכמה מישורים:

  1. הוליסטיות: הכלכלה הרגילה רואה עצמה תחום נפרד משאר תחומי החיים (מדיניות חוץ, ביטחון, חינוך, פערים חברתיים ועוד) בעוד שהכלכלה הפוליטית מחברת את כולם יחד, ורואה אותם כמכלול בו כל מרכיב משפיע על האחרים.
  2. היסטורית: לפי המרקסיזם, דטרמיניזם מטריאליסטי פירושו מצב בו החברה, התרבות, המנהגים ויחסי הכוחות נקבעים מסיבות חומריות. או ליתר דיוק - למי יש יותר הון - גורמי ייצור. לכן, בעוד הכלכלה הרגילה מניחה שכל אחד יכול להתעשר, ושום דבר לא נמנע מאף אחד, הכלכלה הפוליטית מקשרת את ההווה לעבר- ההיסטוריה היא אחת הסיבות למצב כיום.
  3. מאזנת בין קפיטליזם להתערבות ציבורית: הכלכלה הרגילה שואפת להתערבות מועטה ככל האפשר של הממשלה במדינה. הכלכלה הפוליטית אינה שואפת לניהול המדינה בכללותה על ידי הממשלה, אולם שואפת לאיזון בו לממשלה יש יותר משקל מאשר הכלכלה הרגילה "מוכנה לסבול".
  4. עוסקת במוסר: הכלכלה הרגילה שואפת ליעילות, ואינה מסתכלת על העולם דרך משקפי המוסר. היא אינה רואה בעיה באבטלה מעבר לכך שזה פוגע בצמיחה, היא אינה רואה פערים חברתיים, לא רואה מוביליות חברתית נמוכה. הכלכלה הפוליטית, לעומת זאת, שואפת לצדק, מוסר, שוויון וטובת הציבור.

עבודת הכלכלן הפוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבואו לחקור מצב מסוים, הכלכלן הפוליטי יחפש תמיד את בעל הכוח. הוא ישאל 3 שאלות:

  1. מי הוא בעל הכוח?
  2. מה הוא עושה עם הכוח?
  3. כיצד הוא משמר את כוחו?

בדרך כלל, בעל הכוח יהיה אדם בעל אמצעים כספיים גדולים או אדם בעל השפעה פוליטית רחבה (השפעה על חלוקת המשאבים בציבור). כוח פוליטי לא חייב להיות דווקא לפוליטיקאי בלבד. זה גם יכול להיות עיתונאי בעל יוקרה רבה בציבור, איש עסקים, קצין בכיר בצבא או במשטרה, שופט או כל אדם אחר המשפיע על חלוקת המשאבים הציבוריים.

תהליכים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה הפוליטית מזהה שלושה תהליכים היסטוריים חשובים:

קומודיפיקציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קומודיפיקציה הוא התהליך בו חפץ, רעיון או יצירה אומנותית בעלי משמעות אישית - אינטלקטואלית או רגשית ,עבור אדם, משנים את הפן האישי שבמשמעותם, למשמעות רחבה יותר ולתפיסה חדשה שלהם כ - "מוצר" בעל פן המוני וכחלק מתהליך ייצור מסחרי במובן של אחידות, תג מחיר וייצור סדרתי.

כך למשל, ספר שהתגלה כמוצלח בגלל המשמעות האישית שהוא מעורר או שאיתה מזדהים קוראים רבים, מקבל משמעות נוספת על ידי מחברו או מפיצו - משמעות של פוטנציאל כלכלי. הספר הופך למוצר ומתמסחר, משוכפל ומשווק לקהל היעד למטרות רווח כלכלי.

במקרים מסוימים הפורמט של הספר שהתגלה כמוצלח (מבנה עלילה ספציפי, נושאים ספציפיים, מספר העמודים הספציפי, אופן כתיבה אחיד, כתיבה בנימה ספציפית וכו') הופך למעין "תבנית שבלונית", שמשוכתבת, משועתקת ומופצת במסגרת אחידה דומה, במטרה לענות על הביקוש בשוק הכלכלי ולייצר רווח כלכלי.

תהליך הקומודיפיקציה נחשב על ידי רבים, כתהליך בו אובדת המשמעות הייחודית הספציפית של החפץ, הרעיון או היצירה אומנותית כאשר הוא הופך למוצר, וכך משמעותו הופכת למסחרית והמונית.

התרחבות תאגידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצב בו פירמות מתמזגות, גדלות, וצוברות עוצמה על כדי הגעה למצב שיש פירמות יותר גדולות ממדינות קטנות (מבחינה כלכלית). מצב זה יוצר עוצמה רבה בידי בעלי הפירמות, שכן כוחם הרב גורם אפילו למדינות לפעול לעתים לטובת הפירמות. כדוגמה ניתן לראות את הבנקים שקרסו בסוף 2008 במשבר הכלכלי הגדול, ולכך שממשלת ארצות הברית ראתה בהם כגדולים מדי מכדי לתת להם ליפול.

שינוי תפקיד המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל שעובר הזמן, המדינות עוברות תהליך של הפרטה - מצב בו המדינה מעבירה חלק מסמכויותיה ומשאביה לגורמים פרטיים. המדינות כיום מעורבות פחות ופחות בחיי האזרח ומעניקות יותר ויותר חופש לו ולתאגיד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]