אלפרד מרשל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלפרד מרשל

אלפרד מרשל (26 ביולי 1842 - 13 ביולי 1924), כלכלן בריטי, אחד הכלכלנים רבי ההשפעה של בני זמנו. בספרו "עקרונות הכלכלה" הציג את רעיונותיו בענייני היצע וביקוש, תועלת שולית ועלות ייצור. ספר זה הפך לספר לימוד דומיננטי למשך זמן רב בתחום הכלכלה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרשל גדל בפרבר הלונדוני קלאפהאם ולמד בבית הספר הציבורי מרצ'נט טיילור שבנורת'ווד. לאחר מכן עבר למכללת סנט ג'ון בקיימברידג', שם הפגין כשרון טבעי במתמטיקה במסגרת מסלול המתמטיקה שבו למד. אף שרצה בתחילה להמשיך בדרך אביו וללמוד כמורה, הצלחותיו באוניברסיטה עודדו אותו להמשיך בקריירה אקדמית. הוא קיבל תואר פרופסור בשנת 1868 והתמחה בכלכלה מדינית. הוא ביקש לשפר את המתמטיקה הריגורוזית בתחום הכלכלה ולהפוך את הכלכלה למקצוע מדעי יותר. בשנות ה-70 של המאה ה-19 כתב מספר קטן של מסכתות בנוגע למסחר בינלאומי ולבעיות מדיניות המגן. בשנת 1879 נאספו עבודות רבות וחוברו יחדיו לעבודה אחת בשם "The Pure Theory of Foreign Trade: The Pure Theory of Domestic Values". באותה שנה פרסם את ספרו "The Economics of Industry" שחיבר יחד עם אשתו מרי פיילי מרשל.

מרשל רצה שתחום הכלכלה יהיה מובן גם לאדם ההדיוט ובהתאם לזאת כתב את ספרי הלימוד שלו ברמה פשוטה, ואת חישובי המתמטיקה העביר להערות השוליים ולנספחים. במכתב ששלח בשנת 1906 לבן חסותו ארתור פיגו התווה את המערכת הבאה:

"(1) השתמש במתמטיקה רק ככתיבה מקוצרת ולא ככיוון חקירה. (2) הצמד אליה עד שתסיים. (3) תרגם לאנגלית. (4) המחש את הבעיה והפתרון באמצעות דוגמאות מציאותיות.
(5) הפטר מהמתמטיקה. (6) אם אינך מצליח את שלב 4, עזוב את שלב 3. את זה אני עושה לעתים". [1]

מרשל היה מרצָ‏ה של אשתו לעתיד, מרי פיילי, בתחום כלכלה מדינית בקיימברידג'. השניים נישאו בשנת 1877 וכתוצאה מזאת נאלץ מרשל לעזוב את משרתו בשל חוקי הרווקות באוניברסיטה. הוא הפך למנהל באוניברסיטת בריסטול והמשיך להרצות בתחום הכלכלה המדינית. הוא שכלל את ספרו "כלכלת התעשייה" ופרסם אותו בצורה רחבה יותר ברחבי אנגליה כספר בתוכנית הלימודים, שכן הספר התבסס על יסודות תאורטיים מורכבים. מרשל קיבל מידה מסוימת של מוניטין מעבודה זו, ולאחר מותו של ויליאם ג'בונס בשנת 1881, הפך מרשל בזמנו לכלכלן הבריטי המוביל באסכולה המדעית.

בשנת 1884 חזר מרשל לקיימברידג' למשרת פרופסור לכלכלה מדינית במקומו של הנרי פוקט שנפטר בשנה זו. בקיימברידג' ביקש להקים מסלול חדש לתחום הכלכלה, אך את זאת השיג לראשונה רק בשנת 1903. עד אז נלמד תחום הכלכלה תחת המסלול מדעים היסטוריים ומוסריים, תחום שלא סיפק למרשל את הסטודנטים הנמרצים והמקצועיים אותם רצה ללמד.

מרשל החל לעבוד על ספרו "עקרונות הכלכלה", העתיד להפוך למקור רב השראה בתחום הכלכלה, בשנת 1881, למשך כעשור. תוכנית העבודה שלו התרחבה בהדרגה והספר הפך לבסוף לשני כרכים הכוללים את כל תורת הכלכלה. הכרך הראשון פורסם בשנת 1890 וזכה לתשואות חובקות עולם אשר ביססו את מעמדו כאחד הכלכלנים המובילים בזמנו. הכרך השני, שהתייחס לסחר חוץ, כסף, תנודות מסחר, מיסים וקולקטיביזם, מעולם לא פורסם.

בשני העשורים הבאים עבד על השלמת הכרך השני של עקרונות הכלכלה אך השאיפה לשלמות ולפרטים הקטנים מנעה ממנו מלהוציא את הספר. מאותן סיבות, גם עבודות אחרות שהתחיל לעבוד עליהן, כגון תזכירים בעניין מדיניות הסחר עבור שר האוצר של בריטניה בשנות ה-90 של המאה ה-19, נשארו חסרות.

הבריאות שלו הדרדרה בהדרגה מאז שנות ה-80 ובשנת 1908 פרש מהאוניברסיטה. הוא קיווה להמשיך לעבוד על ספרו "עקרונות הכלכלה" אך בריאותו המשיכה להתדרדר והוא התקשה לעבוד. התפרצות מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 עודדה אותו לשנות את הבחינות שעשה בעניין כלכלה בינלאומית. בשנת 1919, בהיותו בן 77, פרסם את חיבורו "תעשייה ומסחר". חיבור זה היה מסה אמפירית בעיקרו ולכן לא הצליח למשוך שבחים רבים מכלכלנים תאורטיקנים. בשנת 1923 פרסם את החיבור "כסף, אשראי ומסחר" שמהווה אוסף של מיני רעיונות כלכליים, בין אם פורסמו בעבר ובין אם לאו.

בין השנים 1890 ו-1924 היה אחד הכלכלנים החשובים בזמנו, וכחצי מאה לאחד מכן נחשב בעיני כלכלנים רבים לאחד מהכלכלנים המשפיעים ביותר. תלמידיו בקיימברידג' הפכו אף הם לאישים משפיעים בתחום הכלכלה, בהם ג'ון מיינרד קיינס וארתור פיגו. נחלתו החשובה ביותר הייתה מיסוד מקצוע מכובד, אקדמי ומבוסס מבחינה מדעית עבור כלכלנים בעתיד.

מרשל נפטר בביתו בקיימברידג', אנגליה, ב-13 ביולי 1924 בהיותו בן 81.

תרומות תאורטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרשל עיצב והשפיע על המגמה הרווחת בתחום הכלכלה בחמישים השנים שלאחר מותו, ונחשב לאחד הכלכלנים המשפיעים ביותר בזמנו. כלכלתו פורסמה כמעין הרחבה ועידון של כלכלתם של אדם סמית, דייוויד ריקארדו, תומאס מלתוס וג'ון סטיוארט מיל. אף על פי כן הצליח מרשל להסית את ההתמקדות הקלאסית בכלכלת שוק ובמקום זאת בחר להתמקד בחקר התנהגות האדם בהיבט הכלכלי. הוא המעיט בערך תרומותיהם של כלכלכנים אחרים כגון לאון ולרס ווילפרדו פארטו והכיר באי-רצון בהשפעתו של ויליאם סטנלי ג'בונס.

מרשל הפך את השימוש בהיצע וביקוש לפופולרי ככלי לקביעת מחירים. הוא לקח חלק חשוב ב"מהפכת המרגינליזציה". הרעיון כי הלקוחות מנסים להשוות את המחירים לתועלת השולית שלהם נחשב גם הוא לתרומה. גמישות המחירים הוצג על ידי מרשל כהרחבה של רעיון זה. רווחה כלכלית, המחולקת לעודף היצרן ולעודף הצרכן, הייתה אף היא תרומה של מרשל. הוא נהג להשתמש ברעיון העודף כדי לנתח בקפידות את ההשפעה של מיסים ותנודות של רמת מחירים על הרווחה הכלכלית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Buchholz, Todd G. 1989. New Ideas from Dead Economists. New York: Penguin Group. p. 151