כללי האתיקה בספורט בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שחקני טניס לוחצים ידיים לאחר מערכה

הקוד האתי בספורט בישראל הוא מסמך המתאר את קווי היסוד של האתיקה המקצועית של המעורבים בספורט בישראל. הקוד האתי קובע את הכללים ואת נורמות ההתנהגות בתחום זה, והוא כולל התייחסות ספציפית לספורטאים, מאמנים, שופטים, מנהלים וחברי וועד מנהל. הקוד האתי יוצר סדר חברתי ומעניק פתרון לסוגיות ערכיות שעולות תוך כדי הפעילות השוטפת.[1]

מטרת הקוד האתי בספורט היא לענות על צורך עולם הספורט בתשתית אחידה של כללים אתיים להתנהגות ספורטיבית שיש בה הוגנות, שקיפות ויושרה, כדי לחזק את מעמד הספורט ולבנות את אמון הציבור בו.[1]

כפי שנכתב באמנת אונסק"ו: "תוכניות של ספורט וחינוך גופני צריכות ליצור, הן מבחינת תכנים הן מבחינת לוחות הזמנים שלהן, הרגלים ותבניות התנהגות שיובילו להתפתחות מלאה של האדם… גם אם קיימים מאפיינים של ראווה, על הספורט התחרותי לעמוד תמיד באידיאל האולימפי ולשרת את מטרות הספורט החינוכי... "[2]

המסמך הרשמי לקוד האתי בספורט בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוד אתי הוא ניסוח ההתנהגות הרצויה מבעל המקצוע בתחום מסוים. הסטנדרט להתנהגות ראויה או רצויה של האדם המקצועי בתחום הספורט שונה מההתנהגות המצופה מאדם העוסק בתחום אחר.[3]

הליך כתיבת הקוד האתי נעשה על ידי משרד התרבות והספורט בשיתוף המרכז לאתיקה משכנות שאננים, ובשיתוף הוועד האולימפי וגופי הספורט השונים, והמסמך תקף מבחינה משפטית במדינת ישראל.[4]

הכללים במסמך מבוססים על ערכי יסוד כגון: הגינות, יושר וטוהר המידות, התנהגות ספורטיבית, התנהגות כלפי ספורטאי קטין, דוגמה אישית ואחריות מקצועית. הכללים מתוקף הערכים האלה פותרים את הסוגיות המצוינות להלן. .[1]

תהליך ניסוח הקוד האתי הוא תהליך ארגוני וחינוכי המשתף את כל בעלי העניין. ראשית נאסף המידע הדרוש ומזהים את הצרכים, לאחר מכן הקוד מנוסח ומוטמע בהתנהלות היומיומית.[3]

סוגיות לדוגמה בנושא הקוד האתי בספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגיות הנוגעות לספורטאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסמך הקוד האתי בספורט נכללות סוגיות אתיות מגוונות:[1][2]

  • מטרת הספורטאים בשלבי החיים והקריירה השונים.
  • הגבולות המקצועיים של המאמן בחיי הספורטאי: פטרונות המאמן מול האוטונומיה של הספורטאי.
  • האיזון הנכון בין הישגיות של ספורטאים לבין בריאותם הנפשית והגופנית.
  • טובתו של הספורטאי מול טובת הארגון או הקבוצה.
  • צורכי הספורטאי כאדם שלם, המנהל חיים אישיים, מול צרכיו כספורטאי.
  • הדין בדבר יחסים אינטימיים בין מאמן לספורטאי.
  • גבולות הלחץ הפיזי והפסיכולוגי שמופעל על כל אחד מהצדדים: הספורטאי, המאמן והקבוצה.
  • מידת הפרטיות של המתאמן וחיסיון המידע עליו.
  • הדין לגבי שימוש בתוספי תזונה או באמצעים כימיים אחרים/ סמים
  • זכויות הילד המתאמן.
  • הדין לגבי אפליה על רקע מין, מגדר, גזע, מוצא וכדומה.

תקשורת ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיתים קרובות יש התנגשות בין אתיקה עיתונאית לאתיקה בספורט. תקשורת הספורט מרבה לפרסם ידיעות המתבררות כהשערות חסרות בסיס. עובדות ואירועים שונים מעוררים שאלות אתיות לגבי האמינות או חוסר האובייקטיביות של הדיווחים בתקשורת זו. התנגשות בין ערכים בתקשורת הספורט באה לידי ביטוי, למשל, כאשר כתבים מסקרים קבוצות ספורט שאותן הם אוהדים או כאשר שחקנים מסוימים מהווים מקורות עיתונאיים עבור כתבי ספורט. לעיתים, כתבים עוברים ממשרה אחת למשרה אחרת בין גופי הספורט לגופי העיתונאות ללא תקופת צינון. ספורטאים בענף מסוים, בעבר או בהווה, הופכים לפרשני ספורט באותו ענף, משבחים את קרוביהם או מדברים סרה באנשים עמם הם מסוכסכים - כל אלה עלולים להביא לפרשנות שאינה אובייקטיבית.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]