כריסטופר וילהלם אקרסברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כריסטופר וילהלם אקרסברג
Self portrait, by Christoffer Wilhelm Eckersberg.jpg
לידה 2 בינואר 1783
דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 ביולי 1853 (בגיל 70)
קופנהגן, ממלכת דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קופנהגן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה הדנית המלכותית לאמנויות יפות עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות תור הזהב הדני עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Nicolai Abildgaard, ז'אק-לואי דויד עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות A View through Three of the North-Western Arches of the Third Storey of the Coliseum, At a Window in the Artist's Studio, Bella and Hanna. The Eldest Daughters of M. L. Nathanson, A nude woman doing her hair before a mirror, Portrait of the model Maddalena or Anna Maria Uhden, portrait of Bertel Thorvaldsen, Familien Nathanson, The Russian Ship of the Line "Asow" and a Frigate at Anchor in the Roads of Elsinore, Self-Portrait, by Christoffer Wilhelm Eckersberg עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Erling Eckersberg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כריסטופר וילהלם אקרסברג (בדנית: Christoffer Wilhelm Eckersberg ‏; 2 בינואר 1783 - 22 ביולי 1853) היה צייר דני. הוא הניח את היסוד לתקופת האמנות המכונה תור הזהב של הציור הדני, ומכונה אבי הציור הדני.[1]

חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1786 עברה משפחתו של אקרסברג לכפר ליד אלסונד הציורית, שם נהנה לצייר את האזור הכפרי שמסביב, ולעשות סיורי שייט בסירת אביו. הוא המשיך את הכשרתו בגיל 17 בפלנסבורג, שם הפך לחניך במאי 1800. עם זאת, כוונתו הייתה להתקבל לאקדמיה הדנית המלכותית לאמנות בקופנהגן.

הכשרה באקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדיין בזמן ההתמחות הוא הפיק רישומים וציורים יפים. לאחר שצבר קצת כסף, כולל תמיכה כספית מפטרונים מקומיים, הגיע לקופנהגן ב־23 במאי 1803. הוא התקבל לאקדמיה ללא תשלום בשנת 1803, שם למד בין היתר אצל ניקולאי אבילדגארד.

הוא התקדם היטב, צייר ציורים היסטוריים, דיוקנאות ונופים. עם זאת, נוצרו חיכוכים בינו לבין אבילדגארד שמנע את התקדמותו, והוא לא זכה במדליית הזהב הגדולה של האקדמיה עד 1809, לאחר מותו של אבילדגארד. הוא עבד כדי להרוויח כסף ועבד גם עבודת כפיים, ועשה רישומים לתחריטים של נחושת.

אף שקיבל הבטחה למלגת נסיעה בשילוב עם מדליית הזהב, הכספים בפועל לא הועמדו לרשותו עד 1812. ב־1 ביולי 1810 הוא נישא לכריסטין היסס בניגוד לרצונו, כדי "להכשיר" בן שנולד לה - ארלינג קרל וילהלם אקרסברג. בנו, ארלינג, הלך בסופו של דבר בעקבות אביו עם השכלה אקדמית, וקריירה כחורט לוחות נחושת.

מסעות לימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

להוט לנסוע, לא רק בגלל רצונו להעשיר את כישוריו האמנותיים ואת הידע שלו, אלא גם כדי לברוח ממציאות הנישואין האומללים, הוא עשה סידורים אחרים לתמיכה הכספית הדרושה שיאפשרו לו לנסוע. ב -3 ביולי, כמה ימים לאחר החתונה, הוא החל את נסיעותיו מחוץ למדינה. יחד עם טוננס כריסטיאן ברון דה נרגאר, סופר, חובב אמנות נלהב ותומך כלכלי. הוא עשה את דרכו דרך רחבי גרמניה לפריז. כאן למד אצל ז'אק-לואי דויד בשנים 18111812. הוא שיפר את כישוריו בציור הדמות האנושית, ועקב אחר ההנחיה של מורו לצייר בעקבות הטבע כדי למצוא את האמת. כאן הוא פיתח ידידות לכל החיים עם השותף לחדר בפריז, האמן העמית יאנס פיטר מולר, ועם החרט יוהאן פרדריק קלמנס.

לאחר שנתיים נסע דרך פירנצה לרומא שם המשיך בלימודיו בשנים 18131816. הוא עבד על שיפור כישוריו כצייר היסטוריה, ונהנה לצייר ציורים קטנים יותר על החיים והאזור. הוא חי שם שלוש שנים בקרב קבוצת אמנים, של ברטל ת'ורולדסן, הם פיתחו יחסים קרובים ומתמשכים. אקרסברג צייר את אחד הדיוקנאות הטובים ביותר שלו, דיוקן של ת'ורולדסן, ברומא 1814, אשר נתרם לאקדמיה לאמנות. החיים ברומא הטיבו איתו, והוא הושפע מאוד מהאור הדרומי הבהיר שחווה שם. הוא הפיק עבודות גדולות באותן שנים, כולל מספר מחקרי נוף יוצאי דופן.[2]

כריטופר אקרסברג, בתוך הקולוסיאום

גירושיו מהיסינג הסתיימו בזמן שהותו מחוץ למדינה, וב-2 באוגוסט 1816 חזר לדנמרק.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר שובו לדנמרק הוא דאג לקבלתו לאקדמיה, וקיבל כנושא קבלתו את האגדה הנורדית, "מותו של בלדר". הוא התקבל כחבר באקדמיה באוקטובר 1817, ואז מונה לפרופסור באקדמיה בשנת 1818 לאחר מותו של ניקולאג אבילדגארד בשנת 1809. האקדמיה המתינה עד שחזר אקרסברג לדנמרק ממסעות הלימודים שלו, תוך דחיית מילוי התפקיד על ידי ציירים אחרים.

בין תלמידיו היו קיליאן זול, וילהלם בנד,

הוא היה מנהל האקדמיה בין השנים 1827 עד 1829. ראייתו הכשילה אותו בשלב מאוחר יותר של חייו והוא נאלץ לוותר על הציור.

ב־8 בפברואר 1817 הוא נישא לאליזבת קתרין ג'ולי ג'ואל, בתו של יאנס ג'ואל, צייר פורטרטים ומרצה באקדמיה. נולדו להם שני בנים וארבע בנות לפני מותה בשנת 1827. שנה לאחר מותה של אשתו אליזבת בשנת 1827, הוא נישא לאחותה סוזן הנרייט אמילי ג'ואל, שאיתה נולדו לו גם כמה ילדים.

הוא נפטר בקופנהגן מכולרה ב־22 ביולי 1853 במהלך המגפה הגדולה.

הוא קבור בבית העלמין אסיסטנס בקופנהגן.

יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריטופר אקרסברג, מול המראה

הוא הוזמן לעשות מספר ציורים היסטוריים עבור ארמון כריסטיאנסבורג, וכן ציורי מזבח. עבודותיו הידועות ביותר הן דיוקנאות של מעמד הביניים בקופנהגן, כמו "תמונת משפחת נתנזון", 1818, והדיוקן הרשמי של פרדריק השישי, מלך דנמרק. למרות יכולותיו בז'אנר זה, הקריירה שלו בדיוקנאות הייתה קצרת מועד, בגלל התחרות מכריסטיאן אלברכט יאנסן הפופולרי באותם ימים.

ציורי ים היו ז'אנר נוסף שפיתח בעניין רב. הייתה לו תשוקה לספינות, והפליג בסקגרראק, בקטגט, בים הצפוני ועד לתעלה האנגלית בגיל 56. חוויית ההפלגה בים הפתוח נתנה מימד חדש לציוריו הימיים, שעד לאותה נקודה נטו להיות תיאורים רגועים. עכשיו ניתנה תשומת לב רבה יותר לתנועה ולגלים.[3]

האדמירליות בשנת 1819 העניקה לו גישה חופשית לתחנת הצי של קופנהגן, ובכך נתנה לו אפשרות לצפות בספינות הרבות - מוטיב מועדף בציוריו. במהלך הקיץ היו המלחים מתאמנים בשחייה כאן - כולם היו עירומים. זה נתן לאקרסברג הזדמנות ייחודית לצפות בגברים ערומים ולהעריך אומנותית את המבנה הגופני שלהם. לפיכך הוא יכול היה לבחור מהם את הדוגמנים הדרושים לו לציוריו עם מוטיבים מהעת העתיקה היוונית או הרומית.

תרומתו הגדולה ביותר לציור הייתה באמצעות ההוראה באקדמיה. הוא חידש את ההוראה בכך שהוציא את התלמידים לשטח, שם הם היו מאותגרים ללמוד מהטבע. כך הוא הכניס לימוד ציור ישיר מהטבע באמנות הדנית. הוא עודד את תלמידיו לפתח את נקודות החוזק האישיות שלהם ובכך ליצור סגנונות ייחודיים.

הוא פיתח עניין הולך וגובר בפרספקטיבה בגלל ציוריו הימיים והעביר שיעורים בנושא באקדמיה. הוא ביצע מספר קטן של תחריטים המשלבים תצפיות בחיי היומיום עם עקרונות קומפוזיציה הרמוניות קלאסיות. המהלך פרץ את הדרך לאופן בו ציירו ציירי תור הזהב את חיי היומיום.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ C.W. Eckersberg. In: Kunstindeks Danmark & Weilbachs kunstnerleksikon (englisch/dänisch).
  2. ^ Hans Edvard Nørregård-Nielsen: Danish Painting of the Golden Age (catalogue). 1. Auflage. Ny Carlsberg Glyptotek, Kopenhagen 1995, S. 94, 116, 118.
  3. ^ Patricia G. Berman: In another light – Danish painting in the nineteenth century. Thames & Hudson, London 2007