כריסטין קורסגארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כריסטין קורסגארד
Christine Korsgaard
לידה 9 באפריל 1952 (בת 72)
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין, Homewood-Flossmoor High School עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט ג'ון רולס
מוסדות
זרם פילוסופיה אנליטית, קאנטיאניזם
תחומי עניין פילוסופיה, מטאפיזיקה, פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה של הנפש, פסיכולוגיית האגו עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פילוסופית, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כריסטין מריון קורסגארדאנגלית: Christine Marion Korsgaard; נולדה ב-9 באפריל 1952) היא פילוסופית אמריקאית, פרופסור אמריטה לפילוסופיה באוניברסיטת הרווארד. תחומי העניין המלומדים העיקריים שלה הם בפילוסופיית המוסר ובהיסטוריה שלה, היחס של סוגיות בפילוסופיה המוסרית לנושאים במטאפיזיקה, בפילוסופיית הנפש ובתאוריית הזהות האישית, ונורמטיביות בכלל.

קורסגארד אמונה על תורת המוסר הדאונטולוגית, ומיישמת אותה גם על זכויות בעלי חיים.

השכלה וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורסגארד למדה תחילה באוניברסיטת מזרח אילינוי במשך שנתיים ועברה לאוניברסיטת אילינוי שם השלימה תואר ראשון. היא קיבלה דוקטור לפילוסופיה בהנחיית ג'ון רולס.

בשנת 2004 זכתה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אילינוי.[1]

קורסגארד בשנת 2019

היא לימדה באוניברסיטת ייל, אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, ובאוניברסיטת שיקגו; מאז 1991 היא הייתה פרופסור באוניברסיטת הרווארד, שם הייתה פרופסור לפילוסופיה של ארתור קינגסלי פורטר, וכיום היא אמריטה.[2]

בשנת 1996 פרסמה קורסגארד ספר בשם The Sources of Normativity (מקורות הנורמטיביות), שהיה הגרסה המתוקנת של הרצאות טאנר שלה על ערכיים אנושויים. באותה שנה פרסמה גם אוסף מאמרים על פילוסופיית המוסר של קאנט וגישות קנטיאניות לפילוסופיית מוסר עכשווית בשם Creating the Kingdom of Ends (הגשמת ממלכה התכליות).

בשנת 2002, היא הייתה האישה הראשונה שנתנה את הרצאות ג'ון לוק באוניברסיטת אוקספורד.[3] ב-2009 ההרצאות עובדו לספרה Self-Constitution: Agency, Identity, and Integrity (כינון עצמי: סוכנות, זהות ויושרה).

היא נבחרה כעמית של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים ב-2001 [4] ולעמיתה של האקדמיה הבריטית ב-2015.[5] היא כיהנה כנשיאת החטיבה המזרחית של האגודה הפילוסופית האמריקאית בשנים 2008–2009, ובפרס מלון (Mellon Distinguished Achievement Award) בשנים 2006–2009.[6]

זכויות בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורסגארד תומכת בזכויות בעלי חיים. היא הייתה צמחונית במשך למעלה מ-40 שנה וכיום היא טבעונית.[7] בשנת 2018, קורסגארד פרסמה את ספרה Fellow Creatures: Our Obligations to Other Animals (יצורים עמיתים: חובותינו לבעלי חיים אחרים) אשר טוען כי האתיקה הקאנטיאנית תומכת בזכויות בעלי חיים.[8]

היא גם נתנה מספר הרצאות על זכויות בעלי חיים, כולל הרצאות Uehiro ב-2014 על מעמדם המוסרי והמשפטי של בעלי חיים. בהרצאות אלו, קורסגארד טוענת כי חשיבות (importance) קשורה ליצור אשר מוצא אותה חשובה (important). בעוד שלפי תפיסה זו אין חשיבות בלתי תלויה, "מרחפת בחופשיות" (free-floating), ישנה חשיבות מוחלטת (absolute importance), המתרחשת כאשר משהו חשוב לכל היצורים. לכן, בעיני קורסגארד, האמירה שבעלי חיים פחות חשובים מבני אדם אינה שגויה, אלא בלתי קוהרנטית. היא מבחינה בין בטוב ההערכתי או הפונקציונלי, שבו משהו טוב כי הוא מסוגל לבצע את תפקידו היטב, לבין הטוב הסופי, של תכלית או חיים טובים. טובין סופיים הם מה שעושה דברים חשובים, ולדבר יש את הטוב הסופי אם דברים יכולים להיות טובים או רעים עבור הדבר הזה.

היא גם מבחינה בין אובייקטים רגילים כמו סכינים, שהשחזתם טובה במובן זה שהיא עוזרת לסכין להשיג את תכליותו לחתוך היטב, אורגניזמים, שתפקידם לטפל בתפקוד מיטבי שלהם ושל מינם, ובעלי חיים, סוג מסוים של אורגניזם המייצג את העולם בשביל עצמם ופועלים תוך שימוש בייצוג זה לתפקוד של תחזוקה עצמית. ייצוג זה מאפשר לבעל החיים לשמור על עצמו לא רק בתור טוב תפקודי, אלא גם בתור טוב תכליתי. לכן, טובין סופיים לא צריכים להיות מוגבלים לאנשים, אלא מיועדים לכל חי. קורסגארד מגדיר אנשים כ"יצורים בשליטה עצמית נורמטיבית" ואומרת שהיכולת הרציונלית להעריך את עצמנו ולהרהר במניעינו הופכת אנשים לשונים מבעלי חיים. המשמעות היא שבעוד שבעלי חיים אינם בני אדם, הם אינם אחראים למעשיהם ואין להם חובות כלפי בעלי חיים אחרים, לאנשים יש אחריות כזו.

בנוסף לכך, היא מבחינה בין שני סוגים שונים לקביעת מעמד של תכליות מוסריות, קריטריון פסיבי וקריטריון אקטיבי:

  1. הקריטריון הפסיבי הוא להיות תכלית-עבור-עצמה כחולייה ראשונה בשרשרת ההערכה, כלומר מי שעבורו דברים הם טובים או רעים.
  2. הקריטריון האקטיבי הוא להיות ישות רציונלית שיכולה לחוקק חוקים מוסריים עבור עצמה או עבור ישויות אחרות.

המובן הפסיבי משמעו להיות מי שעבורו לדברים יש ערך כי הוא זה שמעריך אותם ביחס לעצמו ולטובתו. אף על פי שעבור קאנט רציונליות היא תנאי הכרחי לפעולה מוסרית לפי קאנט בהתאם הצו הקטגורי, קורסגארד טוענת שרציונליות אינה תנאי הכרחי עבור היכולת הפסיבית להעריך את עצמך ואת הטובען שלך. לדידה, כל יצור חי מסוגל לכך, ולכן חיות הן תכליות-עבור-עצמן. אולם, בני אדם ובעלי חיים נבדלים באופן שבו הם משתייכים ל"ממלכת התכליות". בעוד בני האדם מחוקקים את חוקיה, החיות חוסות תחת חוקיהם. מהניתוח של קורסגארד נובע שהמחוקק המוסרי צריך להחשיב את הטוב של החיה כטוב מוחלט.[9]

ביבליוגרפיה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיחה עם כריסטין מ. קורסגארד מראיינת: מיכל סגל, דחק - כתב עת לספרות טובה (כרך י"א יוני 2019, תשע"ט) עמ' 459–470.

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (1996a) The Sources of Normativity, New York: Cambridge University Press, מסת"ב 0-521-55059-9.
  • (1996b) Creating the Kingdom of Ends, New York: Cambridge University Press, מסת"ב 0-521-49644-6.
  • (2008) The Constitution of Agency, Oxford University Press.
  • (2009) Self-Constitution: Agency, Identity, and Integrity, Oxford University Press.
  • (2018) Fellow Creatures: Our obligations to other animals, Oxford University Press, מסת"ב 978-0198753858.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (1986) "Skepticism about Practical Reason," The Journal of Philosophy 83 (1): 5-25. (Reprinted in as ch.11 in Korsgaard (1996b), pp. 311–334.)
  • (1997) "The Normativity of Instrumental Reason," ch. 8 in Garrett Cullity & Berys Gaut (eds.) Ethics and Practical Reason, Oxford: Clarendon Press, pp. 215–54. (Reprinted with Afterword in Korsgaard (2008), pp. 27–69.)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Honors and Awards | Commencement at Illinois". אורכב מ-המקור ב-2019-01-05. נבדק ב-2015-06-04.
  2. ^ "Faculty".
  3. ^ "Past Lectures - Faculty of Philosophy". אורכב מ-המקור ב-2011-07-20. נבדק ב-2014-12-19.
  4. ^ "Harvard Gazette: American Academy of Arts and Sciences announces fellows". news.harvard.edu. אורכב מ-המקור ב-2002-01-09.
  5. ^ "British Academy | Elections to the Fellowship - British Academy". אורכב מ-המקור ב-2015-07-21. נבדק ב-2015-07-19.
  6. ^ "Index". www.people.fas.harvard.edu. נבדק ב-2018-05-16.
  7. ^ "Book presents the case that animals are just as important as people". Phys.org. Retrieved October 8, 2020.
  8. ^ Nobis, Nathan (2019). "Review: Fellow Creatures: Our Obligations to Other Animals". The Philosophers' Magazine. 87: 113–114. doi:10.5840/tpm201987100.
  9. ^ Christine M. Korsgaard, Kantian Ethics, Animals, and the Law, Oxford Journal of Legal Studies 33, 2013, עמ' 629–648