לב פרמה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לב פרמה
מבוסס על לב פרמה מאת אלכסיי איוואנוב
בימוי אנטון מגרדיצ'ב עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי איגור טולסטונוב
דאריה להרחבה
ולאד ריאשין
אנטון זלאטופולסקי
תסריט סרגיי בודרוב
איליה טילקין
קסניה דטנובה
אלכסיי איוואנוב
שחקנים ראשיים אלכסנדר קוזנצוב
יבגני מירונוב
פיודור בונדרצ'וק
אלכסיי רוזין
ילנה ירבאקובה
סרגיי פוסקפאליס
צילום סרגיי אסטאחוב
מדינה רוסיהרוסיה רוסיה
חברת הפקה סטאר מדיה
קרן הקולנוע הרוסי
PROFIT
חברה מפיצה רוסיה-1
VGTRK
סנטרל פרטנרשיפ
הקרנת בכורה 2022 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט היסטורי, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 610 מיליון רובל
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לב פרמהרוסית: Сердце Пармы) הוא סרט פנטזיה ודרמה היסטורית רוסי, בבימויו של אנטון מגרדיצ'ב,[1][2][3][4][5] מהווה עיבוד לרומן באותו שם מאת אלכסיי איוואנוב. הסרט מופק על ידי חברת ההפקות Star Media ומתוכנן לצאת לאקרנים ב-22 באפריל 2022.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הרומן "לב פרמה" מבוססת על אירועים היסטוריים אמיתיים מהמחצית השנייה של המאה ה-15. בכתבי וישיגודסק-ווימסקי מציינים כי בשנת 1451 שלח וסילי השני "האפל" את הנסיך ירמולי לפרם עם ילדיו וסילי ומיכאיל. זהו סיפור עימות בין שני עולמות: הדוכסות הגדולה של מוסקבה ואדמות אורל ופרם העתיקות המאוכלסות בפגאנים. כאן יתנגשו גיבורים ורוחות רפאים, נסיכים ושאמאנים. במרכז סכסוך התרבויות עומד גורלו של הנסיך הרוסי מיכאיל, שהתאהב בטישה הצעירה, מכשפה המסוגלת ללבוש צורה של שונר. תשוקה אלילית ונאמנות לאהבה אסורה, המערכה נגד המקומיים, קרבות עקובים מדם ושלווה קצרה, הקרב בין מוסקבה לפרמה יציב את הגיבור בפני ניסיונות בהם נדמה שלא כל כך נורא להיפרד מהחיים כמו לבצע בגידה.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלכסנדר קוזנצוב - מיכאיל, נסיך פרם
  • פיודור בונדרצ'וק - הנסיך הגדול של מוסקבה
  • יבגני מירונוב - הכומר יונה
  • ילנה ירבאקובה - טיצ'רט
  • סרגיי פוסקפרליס - פוליוד
  • ויטאלי קישצ'נקו
  • אלכסנדר גורבאטוב
  • אלכסיי רוזין
  • ולנטין צזין
  • ילנה פאנובה
  • איליה מלאנין
  • רוזה חאירולינה

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005, הזכויות על העיבוד הקולנועי נקנו על ידי חברת סנטרל פרטנרשיפ, במאי הסדרה "הבריגדה" אלכסיי סידורוב היה אמור להיות הבמאי. ביולי 2008 נודע כי החברה לא מתכוונת לצלם את הסרט. בשנת 2014 רכשה סטאר מדיה את הזכויות לצילום הרומן ממחבר הרומן, אלכסיי איוואנוב. לגמרי הסרט הוכרז סרגיי בודרוב. אך מאוחר יותר הוא נטש את ההפקה בגלל פרויקטים אחרים, אך נשאר כתסריטאי.

בכפר שצ'גולבו שבמחוז מוסקבה ובנחוז פרם על גדות הנהרות אוסבה וישרה, נבנתה תפאורה של ערי עץ ואבן, מבצרים ובתים על כלונסאות. התלבושות של תושבי עיירת המים הבדיונית אורוס נעשו לפי הזמנה מעור דגים אמיתי. לאחר הצילומים בגובאחה החליטו מפיקי הפרויקט שלא לפרק את התפאורה, אלא להשתמש בעיר הבנויה כאובייקט היסטורי ותיירותי. באתר הצילומים מתוכננת הקמת מרפסת תצפית והתקנץ לוחות מידע עם קודי QR, שיישלחו למבקרים ומספרים על מראות גובאקה וצילומי הפרויקט.

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

את התפקיד הראשי - הנסיך מיכאיל - גילם אלכסנדר קוזנצוב. את אשתו - טישה - גילמה ילנה ירבקובה, שחקנית מאולן-אודה, עבורה זהו תפקיד קולנועי ראשון. את תפקיד הבישוף יונה גילם יבגני מירונוב, ואת תפקידו של הדוכס הגדול איוואן השלישי מילא פיודור בונדרצ'וק.

צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצילומים יצאו לדרך ביולי 2019 והתרחשו במחוז פרם ובפרברי מוסקבה.[6] בשטחי פרם, על גדות נהרות אוסבה ווישרה, נבנו מחדש ערי עץ ואבן, מבצרים ובתים בסגנון סלאבי. הסרט נחשב לאחד מפרויקטי ההפקה הקשים ביותר של הקולנוע הרוסי.

בסך הכל השתתפו בפרויקט מעל 2,000 איש במהלך כל תקופת הצילומים, כולל צוות של 150 איש. הניצבים לא גילחו את זקנם בכוונה במשך מספר חודשים על מנת להשתתף בצילומים גם בקיץ וגם בחורף. בסרט סצינות קרב רחבות היקף, אפקטים מיוחדים, תלבושות שעוצבו בקפידה, אביזרים ונשק בן התקופה שעוצב במיוחד עבור ההפקה. הצילומים הושלמו בפברואר 2020.[7] במרץ 2020 נודע כי עבודת הפוסט-פרודקשן נעצרה בעקבות התפרצות נגיף הקורונה ברוסיה. בינואר 2021 דווח כי ממשלת מחוז פרם, באמצעות ועדת הקולנוע של פרם, העניקה סובסידיות בסך 6.5 מיליון רובל.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]