לה גראן ופור
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מסעדה  |
| מיקום |
הרובע הראשון של פריז |
| מדינה |
צרפת |
| קואורדינטות | 48°51′58″N 2°20′16″E / 48.8661°N 2.3379°E |
|
www | |
|
(למפת פריז רגילה)   לה גראן ופור | |
  | |
לה גראן ופור (בצרפתית: Le Grand Véfour) היא מסעדת העילית הראשונה בפריז.[1] המסעדה נפתחה לראשונה בפאסאז' פאלה רויאל ב-1784 בידי אנטואן אוברטו, בשם "קפה דה שארטר"[2] וכשז'אן ופור[3], רכש אותה בשנת 1820 שונה שמה ל"מסעדת ופור".[4] ופור פרש אחרי שלוש שנים, ומכר את המסעדה לז'אן בואסייה.[5]
רשימת הלקוחות הקבועים במאתיים השנים האחרונות כוללת את אישים בולטים מבין נכבדי פריז, בתרבות ובפוליטיקה הצרפתית, כגון ויקטור הוגו, נפוליאון, ז'אן קוקטו, קולט ואנדרה מאלרו.[6]
רוטב מורניי היה אחד המאכלים הראשונים שהוגשו בגראן ופור.
בשנים 1905–1947 הייתה המסעדה סגורה והיא נפתחה מחדש בידי השף רמון אוליבר, כשז'אן קוקטו עיצב את התפריט.[7] אוליבר החזיר את המסעדה לימי גדולתה והיא הייתה שוב מוקד משיכה לנכבדי צרפת, עד שעזב את המסעדה ב-1983.[8] המסעדה, עם התפאורה הנאוקלאסית שבה מראות גדולות ומסגרות מוזהבות וקירות supraportes מצוירים ממשיכה במסורת הקולינרית שלה באותו מיקום ואף כונתה – "מבצר רווי היסטוריה של מטבח צרפתי קלאסי".[9]
ב-1983 נהרסה המסעדה בפיגוע (אנ') ונרכשה על ידי ז'אן טטינג׳ה, ששיקם ופתח אותה מחדש.[10]
ב-1991 נטל את המושכות כשף גי מארטן (נולד ב-1957, סבואה עילית) והמסעדה הגיעה לפסגת ההכרה הקולינארית וזכתה בשלושה כוכבים במדריך מישלן ובתשע עשרה נקודות במדריך הגו מיו.[11] המסעדה נכללת במדריך השולחנות הגדולים בעולם.[12]
כשהמסעדה איבדה את אחד משלושת הכוכבים שלה בשנת 2008,[13] תחת גי מארטן שעבד עבור קבוצת טטינג'ה, התפרסמה הידיעה בכותרות החדשות. ב-2011 החזיקה המסעדה בשני כוכבים במדריך מישלן האדום.[14]
בשנת 2021, החליט השף גי מרטן להפוך את המסעדה למסעדת ביסטרו אלגנטית, ובכך הוסרו ממנה כל כוכבי המישלן.[15]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אביטל ענבר, תענוגות פאריס, הוצאת בבל, מארס 2003. עמודים 63, 68, 105, 106, 111-110.
- Larousse Gastronomique, Clarkson Potters Publishers, New York, 2001, p. 573.
- Guy Martin, Vegetables, Ici La Pr, 2002.
- Guy Martin (Actor), Lionel Boisseau (Director) Guy Martin: Portrait of a Grand Chef, DVD ,2011.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Elizabeth Sharland, A Theatrical Feast in Paris: From Molière to Deneuve 2008:40ff, "Le Grand Véfour".
- ^ A compliment to the aristocratic landlord, the duc de Chartres, soon to be known as Philippe-Égalité.
- ^ Rebecca L. Spang, The Invention of the Restaurant: Paris and Modern Gastronomic Culture, pp. 6, 64, 182, 187, 206, 220, 224, 226, 238f and 245.
- ^ אביטל ענבר, תענוגות פאריס, הוצאת בבל, מרץ 2003, עמוד 110
- ^ Sharland 2008:41.
- ^ Little brass plaques mark favorite seats of notables like Colette and Victor Hugo.
- ^ Les étoiles du Grand Véfour" (הקישור אינו פעיל)
- ^ אביטל ענבר, 110
- ^ Frommer's Guide
- ^ 10 at Paris Restaurant Wounded in Explosion
- ^ ענבר, שם
- ^ מסעדת לה גראן ופור במדריך השולחנות הגדולים בעולם (הקישור אינו פעיל)
- ^ The third star, awarded Olivier in 1953 and lost with his departure, had been regained in the 2000 Guide Michelin("Les étoiles du Grand Véfour"). (הקישור אינו פעיל)
- ^ ^ International Herald-Tribune,, "Grand Vefour restaurant in Paris loses third Michelin star" 3 March 2008 (הקישור אינו פעיל)
- ^ Paris restaurants: Le Grand Véfour, Starless yet Still Stellar –, באתר France Revisited - Life in Paris, Travel in France, 11 בספטמבר 2022