לדלג לתוכן

ארטורו טוסקניני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארטורו טוסקניני
Arturo Toscanini
לידה 25 במרץ 1867
פארמה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בינואר 1957 (בגיל 89)
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הגדול במילאנו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות רומא, ניו יורק, מילאנו, Lierna עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה קונסרבטוריון אריגו בויטו עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות מ-1886 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה צ'לו עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים RCA Red Seal, HMV עריכת הנתון בוויקינתונים
שיתופי פעולה בולטים התזמורת הסימפונית של רשות השידור הלאומית
בן או בת זוג Carla Toscanini De Martini (21 ביוני 1897 – 23 ביוני 1951 (54 שנים)) עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים ואלי טוסקניני קסטלבארקו, וולטר טוסקניני, ונדה טוסקניני הורוביץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארטורו טוסקניני (באיטלקית: Arturo Toscanini; ‏25 במרץ 1867 – 16 בינואר 1957) היה מנצח איטלקי. טוסקניני היה אחד המנצחים הדגולים בתקופתו. הוא נודע לתהילה בעוצמתו, בברק שלו, בתביעתו לשלמות, באוזנו הקשובה לפרטי פרטים בתזמור ובמצלול התזמורתי, ובזיכרונו הצילומי שהעניק לו שליטה ברפרטואר עצום של יצירות תזמורתיות ואופראיות.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טוסקניני בצעירותו

ילדות, נעורים ולימודים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוסקניני נולד בפארמה שבאיטליה להורים ממעמד הפועלים, שלא גילו כל נטייה למוזיקה או לאומנות בכלל. אביו, חייט במקצועו, מאס במשלח ידו החדגוני והתגייס לצבא גריבלדי. מצבה הכלכלי של המשפחה היה קשה, וסביר להניח שהסיבה לקוצר קומתו של טוסקניני בבגרותו הייתה התזונה הדלה שזכה לה בילדותו.[1] בשנת 1878 זכה במלגה לקונסרבטוריון המקומי למוזיקה, שם למד נגינה בצ'לו, ונוסף ללימודי החובה העסיק את עצמו בקריאת פרטיטורות. בסיום לימודיו זכה בציונים לשבח על נגינה בצ'לו ובפסנתר ועל הלחנה.[1]

הוא הצטרף לתזמורת של להקת אופרה, ובשנת 1886 יצא עימה לסיור בדרום אמריקה. בהצגת "אאידה" בריו דה ז'ניירו סולק המנצח בשריקות בוז מעל הדוכן. טוסקניני, שלא היה לו שום ניסיון בניצוח עד אז, שוכנע לקחת את השרביט לידו וניצח על הופעה מזהירה, מן הזיכרון בלבד. כך החלה קריירת הניצוח שלו בגיל 19.[2]

קריירת ניצוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובו לאיטליה מצא שהקהל האיטלקי איננו מתרשם מהצלחותיו בברזיל הרחוקה, אך זמרי האופרה היו מודעים היטב לכישרונו הגדול, ובאמצעותם הוזמן טוסקניני לנצח על "אדמיאה" של אלפרדו קאטאלאני בטורינו. ב-4 בנובמבר 1886 החלה עבודתו בבית האופרה, שבו ימשיך לבצר את המוניטין שלו משנה לשנה ב-12 השנים הבאות. טוסקניני רחש הוקרה ותודה לקאטאלאני על האמון שנתן בו, וקאטאלאני מצדו גילה יכולת שיפוט טובה כשצפה לו כבר אז "קריירה יוצאת מגדר הרגיל".[2] במקביל השתתף טוסקניני כצ'לן בביצוע הבכורה העולמי של "אותלו" מאת ורדי (לה סקאלה, 1887), בפיקוחו של המלחין.

שמו של טוסקניני כמנצח אופרות סמכותי ומיומן דחק את מקום הצ'לו ובעשור הבא ביצר את הקריירה שלו באיטליה, כאשר הפקידו בידיו את הצגות הבכורה של "לה בוהם" מאת פוצ'יני ו"ליצנים" מאת ליאונקוואלו. בעונת 96–1895 השקיע עצמו בהפקה האיטלקית של דמדומי האלים מאת ריכרד וגנר בטורינו, ב-22 בדצמבר 1895.[3] בשנת 1896 ניצח על הקונצרט הסימפוני הראשון שלו (שכלל יצירות מאת שוברט, ברהמס, צ'ייקובסקי ווגנר), בטורינו.

ארטורו טוסקניני

בשנת 1898 היה למנצח הבית בלה סקאלה, מילאנו, שם דחף לחידושים בביצוע האופרות. בשנת 1901 התקין מה שנחשב אז למערכת המודרנית ביותר של תאורת בימה ובשנת 1907 את הדות (pit) לתזמורת. הוא עמד על האפלת האולם בזמן ההופעה. כפי שכתב הביוגרף שלו, הארווי זאקס: "הוא גרס כי הופעה איננה יכולה לנחול הצלחה אומנותית כל עוד אין מבססים אחדוּת כוונות בין כל המרכיבים: זמרים, תזמורת, מקהלה, בימוי, תפאורות ותלבושות." הקהל קיבל אותו בחום ובהתלהבות, אבל לא חסרו גם עימותים עם נגנים, זמרים ואף מאזינים, שציפו להדרן. מי שלא היה שותף למסירותו המוחלטת למוזיקה, מצא אותה מעיקה משהו, והיו שדיברו בגנותו.[4] הוא נשאר שם עד 1908 וחזר במהלך שנות ה-20.

טוסקניני ניצח על הצגות הבכורה של אופרות רבות, שארבע מהן היו לחלק מן הרפרטואר האופראי המקובל: "ליצנים", "לה בוהם", "הנערה מן המערב" ו"טורנדוט". הוא ניצח גם על ההצגות הראשונות באיטליה של "זיגפריד", "דמדומי האלים", "סאלומה", "פיליאס ומליסנד", על הצגות הבכורה בדרום אמריקה של "טריסטן ואיזולדה" ו"מאדאם באטרפליי", ועל הבכורה הצפון אמריקאית של "בוריס גודונוב".

לאחר מכן ניצח במטרופוליטן אופרה, ניו יורק (1908 - 1915) ובפסטיבל ביירוית (1930–1931, המנצח הלא-גרמני הראשון שם), וכן על הפילהרמונית של ניו יורק (1926 -1936) ובפסטיבל זלצבורג (1934–1937). בשנת 1936 נענה לבקשת הכנר ברוניסלב הוברמן, ניצח על קונצרט הפתיחה של התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית בתל אביב, והופיע עם תזמורת זו בירושלים, בחיפה, בקהיר ובאלכסנדריה.

טוסקניני (במרכז עם שרביט הניצוח) בתל אביב 1936

ביתו של טוסקניני, ונדה, נישאה בשנת 1933 לפסנתרן הרוסי ולדימיר הורוביץ.

מתוך התנגדות עזה לפאשיזם האיטלקי והגרמני, סירב טוסקניני לנצח בביירוית ב-1933, ואחרי האנשלוס דחה גם את ההזמנה להופיע בזלצבורג ב-1938.[5] הוא עזב את אירופה ויצא לארצות הברית, שם הקימו למענו בשנת 1937 את התזמורת הסימפונית של רשות השידור הלאומית, עמה הופיע וסייר באופן קבוע עד שנת 1954, ברדיו ובטלוויזיה של אמריקה. הופעות אלה עשו אותו לכוכב הניצוח הראשון של תקשורת ההמונים המודרנית.

טוסקניני פרש בגיל 87. הוא נפטר בשנת 1957 בניו יורק, בגיל 89. גופתו הוחזרה לאיטליה ונקברה בבית הקברות הגדול במילאנו.

הוקרה והנצחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רחוב הוברמן פינת טוסקניני בתל אביב

ב-1949 הוענק לטוסקניני התואר סנאטור לכל החיים בסנאט הרפובליקה של איטליה.

אחרי מותו הוענק לו פרס גראמי על מפעל חיים לשנת 1987.[6]

על שמו של ארטורו טוסקניני קרוי רחוב ליד מתחם הבימה בתל אביב, בסמוך להיכל התרבות, וכן רחוב בחיפה ובפתח תקווה. בשנת 1986 הוצא בישראל בול לזכרו.[7]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Robert Charles Marsh, "Toscanini and the Art of Orchestrak Performance" J. B. Lippincott company. Philadelphia - New York 1955

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארטורו טוסקניני

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 רוברט צ'ארלס מארש, "טוסקניני ואמנות הביצוע התזמורתי", הוצאת ליפינקוט, פילדלפיה-ניו יורק, (באנגלית) 1955, עמ' 14
  2. ^ 1 2 רוברט צ'ארלס מארש, "טוסקניני ואמנות הביצוע התזמורתי", הוצאת ליפינקוט, פילדלפיה-ניו יורק, (באנגלית) 1955, עמ' 15
  3. ^ מארש, עמ' 16
  4. ^ מארש, עמ' 17-16
  5. ^ שאול פרידלנדר, גרמניה הנאצית והיהודים: שנות הרדיפות, 1939-1933; תרגמה מאנגלית עתליה זילבר; ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, תל אביב 1997; עמ' 287.
  6. ^ האנציקלופדיה למוזיקה - ארתורו טוסקניני
  7. ^ מידע על בול ארטורו טוסקניני, באתר התאחדות בולאי ישראל, 1986
פרס גראמי למפעל חיים
1963–1989 בינג קרוסבי (1963) • פרנק סינטרה (1965) • דיוק אלינגטון (1966) • אלה פיצג'רלד (1967) • אירווינג ברלין (1968) • אלוויס פרסלי (1971) • לואי ארמסטרונג, מהליה ג'קסון (1972) • צ'אק ברי, צ'ארלי פארקר (1984) • ליאונרד ברנשטיין (1985) • בני גודמן, הרולינג סטונז, אנדרס סגוביה (1986) • רוי אייקוף, בני קרטר, אנריקו קארוזו, ריי צ'ארלס, פאטס דומינו, וודי הרמן, בילי הולידיי, בי. בי. קינג, אייזק שטרן, איגור סטרווינסקי, ארטורו טוסקניני, האנק ויליאמס (1987) • פרד אסטר, פבלו קזאלס, דיזי גילספי, יאשה חפץ, לנה הורן, לאונטין פרייס, בסי סמית, ארט טייטום, שרה ווהן (1989)
1990–1999 נט קינג קול, מיילס דייוויס, ולדימיר הורוביץ, פול מקרטני (1990) • מריאן אנדרסון, בוב דילן, ג'ון לנון, קאתי ולס (1991) • ג'יימס בראון, ג'ון קולטריין, ג'ימי הנדריקס, מאדי ווטרס (1992) • צ'ט אטקינס, ליטל ריצ'רד, ת'לוניוס מונק, ביל מונרו, פיט סיגר, פאטס וולר (1993) • ביל אוונס, אריתה פרנקלין, ארתור רובינשטיין (1994) • פטסי קליין, פגי לי, הנרי מנסיני, קרטיס מייפילד, ברברה סטרייסנד (1995) • דייב ברובק, מרווין גיי, גאורג שולטי, סטיבי וונדר (1996) • בובי בלנד, האחים אברלי, ג'ודי גרלנד, סטפן גרפלי, באדי הולי, צ'ארלס מינגוס, אוסקר פיטרסון, פרנק זאפה (1997) • בו דידלי, האחים מילס, רוי אורביסון, פול רובסון (1998) • ג'וני קאש, סם קוק, אוטיס רדינג, סמוקי רובינסון, מל טורמה (1999)
2000–2009 הארי בלפונטה, וודי גאת'רי, ג'ון לי הוקר, מיץ' מילר, וילי נלסון (2000) • הביץ' בויז, טוני בנט, סמי דייוויס ג'וניור, בוב מארלי, The Who‏ (2001) • קאונט בייסי, רוזמרי קלוני, פרי קומו, אל גרין, ג'וני מיטשל (2002) • אטה ג'יימס, ג'וני מאטיס, גלן מילר, טיטו פואנטה, סיימון וגרפונקל (2003) • ואן קלייברן, The Funk Brothers, אלה ג'נקינס, סאני רולינס, ארטי שו, דוק ווטסון (2004) • אדי ארנולד, ארט בלייקי, The Carter Family, מורטון גולד, ג'ניס ג'ופלין, לד זפלין, ג'רי לי לואיס, ג'לי רול מורטון, פינטופ פרקינס, הסטייפל סינגרס (2005) • דייוויד בואי, קרים, מרלה הגרד, רוברט ג'ונסון, ג'סי נורמן, ריצ'רד פריור, הוויברז (2006) • ג'ואן באאז, Booker T. & the M.G.'s, מריה קאלאס, אורנט קולמן, הדלתות, הגרייטפול דד, בוב וילס (2007) • ברט בכרך, הבנד, קאב קאלוויי, דוריס דיי, יצחק פרלמן, מקס רואץ', ארל סקרוגס (2008) • ג'ין אוטרי, הנערים העוורים מאלבמה, ארבע הפסגות, האנק ג'ונס, ברנדה לי, דין מרטין, טום פקסטון (2009)
2010–2019 לאונרד כהן, בובי דארין, דייוויד אדוארדס, מייקל ג'קסון, לורטה לין, אנדרה פרווין, קלארק טרי (2010) • ג'ולי אנדרוז, רוי היינס, רביעיית ג'וליארד, שלישיית קינגסטון, דולי פרטון, הראמונס, ג'ורג' בוורלי שיי (2011) • להקת האחים אולמן, גלן קמפבל, אנטוניו קרלוס ז'ובים, ג'ורג' ג'ונס, ההורנס של ממפיס, דיאנה רוס, גיל סקוט-הרון (2012) • גלן גולד, צ'ארלי היידן, לייטנינג הופקינס, קרול קינג, פטי פייג', ראווי שנקר, The Temptations‏ (2013) • הביטלס, קליפטון צ'נייר, האחים איסלי, קרפטוורק, קריס קריסטופרסון, ארמנדו מנסנרו, מוד פאוול (2014) • בי ג'יז, פייר בולז, באדי גאי, ג'ורג' האריסון, פלאקו חימנס, האחים לובין, ויין שורטר (2015) • רות בראון, סליה קרוז, Earth, Wind & Fire, הרבי הנקוק, ג'פרסון איירפליין, לינדה רונסטאדט, ראן די אם סי (2016) • שירלי קיסר, אחמד ג'מאל, צ'רלי פרייד, ג'ימי רודג'רס, נינה סימון, סליי סטון, הוולווט אנדרגראונד (2017) • האל בליין, ניל דיימונד, אמילו האריס, לואיס ג'ורדן, The Meters, קווין, טינה טרנר (2018) • בלאק סאבת', ג'ורג' קלינטון ופרלמנט-פאנקדליק, בילי אקסטין, דוני האת'וויי, חוליו איגלסיאס, סאם ודייב, דיון וורוויק (2019)
2020–הווה שיקגו, רוברטה פלאק, אייזק הייז, איגי פופ, ג'ון פריין, פאבליק אנמי, סיסטר רוזטה תארפ (2020) • Grandmaster Flash and the Furious Five, ליונל המפטון, מרילין הורן, סולט אנ' פפה, סלינה, Talking Heads‏ (2021) • בוני רייט (2022)‏ • בובי מקפרין, נירוונה, מא רייני, סליק ריק, נייל רוג'רס, הסופרימס, אן וילסון וננסי וילסון (2023)‏ • N.W.A, לורי אנדרסון, האחיות קלארק, גלדיס נייט, דונה סאמר, תמי ויינט (2024)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ארטורו_טוסקניני&oldid=42264839"