לואיג'יה אבאדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לואיג'יה אבאדיה, צילום עם חתימתה, מסביבות שנת 1860, הצלם:ג'אקומו רוסטי

לואיג'יה אבאדיהאיטלקית: Luigia Abbadia1821 ג'נובה - 25 בינואר 1896 רומא[1] או אולי מילנו[2]) הייתה זמרת מצו-סופרן איטלקיה, שנודעה כזמרת אופרה בעלת קול עדין, טכניקה בטוחה ומזג עז. הודות למנעד הרחב במיוחד של קולה, הרפרטואר שלה כלל תפקידי סופרן רבים בצד התפקידים למצוסופרן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואיג'יה אבאדיה נולדה בשנת 1821 בג'נובה כבת המלחין, המנצח והמורה לפיתוח קול נטאלה אבאדיה (1861-1782). היא למדה מוזיקה אצל אביה ומאוחר יותר אצל הכנר ביאנקי. בגיל 15, בשנת 1836, הופיעה לראשונה במופע אופרה מקצועי בתיאטרון של סאסארי באופרות "הנורמנים בפריז" מאת סבריו מרקאדנטה וב"סמירמידה" מאת רוסיני כעבור שנתיים שרה בתפקיד אנייזה דה מאינו באופרה "ביאטריצ'ה די טנדה" מאת וינצ'נצו בליני. בקיץ 1839 הופיעה בתיאטרון בברשיה ובסתיו אותה שנה התיאטרו קומונאלה של בולוניה. אחר כך הופיעה באופרות רבות בכל רחבי איטליה, לרבות בנובארה, טריאסט, מונזה, טורינו, בולוניה, פאדובה ופיאצ'נצה.

ב-1840 הופיעה בווינה בתפקיד קורילה סקורטיקיני ב-Le convenienze ed inconvenienze teatrali או "תחי אמא!" מאת גאטנו דוניצטי איתה הגיעה לקרנטרטור תיאטר בווינה. באותה שנה גילמה את ג'ולייטה די קלבר בבכורה העולמית של האופרה של ורדי, "מלך לשעה" בלה סקאלה ויצרה בבכורה (ב-11 בפברואר) את התפקיד רובנה באופרה "הטמפלר" מאת אוטו ניקולאי בתיאטרו רג'ו בטורינו. בשנה הבאה חזרה ל"סקאלה" כדי לבצע בבכורה את התפקידים אינס פאדייה ב"מריה פאדייה" מאת דוניצטי (שבה כתב המלחין את החלק המוזיקלי של אינס במיוחד בשבילה) ואת דליציה בהפקה המקורית של "קוראדו ד'אלטמורה" מאת פדריקו ריצ'י (16 באוקטובר 1841).

שאר תפקידיה בלה סקאלה כללו את מארי ב"בת הגדוד" מאת דוניצטי (3 באוקטובר 1840), אלווירה ב"ארנאני" מאת ורדי ( בתפקיד שה הופיעה מאוחר יותר, ב-1853 בתיאטרון ראוויאטי בפיזה), אמיליה ב"הווסטלה" מאת מרקאדנטה, אלאונורה ב"טורקואטו טאסו" מאת דוניצטי, וגם את התפקידים הראשיים ב"אלינה, מלכת גולקונדה" מאת דוניצטי וב"סאפו" מאת פאצ'יני.

סתיו 1840 שרה אבאדיה במילנו באופרה "אוברטו, רוזן סן בוניפצ'ו" שבה קווטינה שלמה של קוניצה הלחין ורדי במיוחד בשבילה. גם בשנים 1841 ו 1843 שרה אבאדיה בקרנטרטורתיאטר באוסטריה.

בקריירת הבמה שלה שרה גם בתפקידים של אליזה ב"לוצ'יה די למרמור" מאת דוניצטי, אנג'לינה ב"צ'נרנטולה" מאת רוסיני, ארסאצ'ה ב"סמירמידה" מאת רוסיני ונורמאנו ב"הנורמנים בפאריז" מאת מרקאדנטה. ב-1846 הופיעה עוד פעם בלה סקאלה בתפקיד רוזמונדה באופרה "אלבואינו" מאת פרנצ'סקו סנגאלי. ההופעה בתיאטרון המלכותי בלונדון ב-1848 לא הנחשבה מוצלחת.

בשנים 1860–1861 השתתפה אבאדיה בסיור מופעים בגרמניה עם להקת האופרה של אקילה לוריני. בהזדמנות זו הופיעה, בין היתר, בברלין והמבורג. אחרי שפרשה מהבמה בשנת 1870 היא פתחה בית ספר לפיתוח קול במילאנו. עם תלמידיה נמנו האחיות ג'וליה (1910-1850) וסופיה רבולי, זמרת המצוסופרן ג'וזפינה פסקואה (1851–1930) והטנור ג'ובאני בטיסטה דה נגרי (1924-1851) הזמרת הלכה לעולמה בשנת 1896 ברומא או אולי במילנו, לפי מקורות שונים.


היא הייתה מורה של ג'וזפינה פסקווה וזמרות נוספות.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עוד בחייה, בשנת 1844, הקדיש לה המשורר ג'ובאני פראטי שיר A Luigia Abbadia

תפקידים שביצעה בבכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רובנה ב"הטמפלה" מאת אוטו ניקולאי (11 בפברואר 1840, טורינו)
  • ג'ולייטה די קלבר ב"מלך לשעה" מאת ורדי (5 בספטמבר 1840)
  • ליזה ב"האיכר מאליאטה " (Il contadino d'Agliate) מאת טמיסטוקלה סולרה (4 באוקטובר 1841, מילנו)
  • דליציה ב"קוראדו ד'אלטאמורה" מאת פדריקו ריצ'י (16 בנובמבר 1841, מילנו)
  • אינס פאדייה ב"מריה פאדייה" מאת דוניצטי (26 בדצמבר 1841, מילנו)
  • לאונורה די מדיצ'י באופרה בעלת אותו שם, מאת ג'וליו בריצ'אלדי (12 באוגוסט 1855, מילנו)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1860 ,Francesco Regli - Dizionario biografico, Tipi di Enrico Dalmazzo, Torino,
  • Theodore Baker and Alfred Remy, ed. "Abbadia, Luigia". Baker's Biographical Dictionary of Musicians (3rd ed.). p. 1 1919.
  • Elizabeth Forbes: "Luigia Abbadia", Grove Music Online ed. L. Macy 2008
  • Bianca Maria Antolini: Abbadia . In: Die Musik in Geschichte und Gegenwart (MGG). 2. Auflage. Band 1 (Personenteil), Sp. 13f.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

K.J.Kutsch, Leo Riemens - Groẞes Sängerlexikon K.G.Saur Bern, 1993

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי ב.מ. אנטלויני
  2. ^ לפי Grove ולפי Kutsch &Riemens