לדלג לתוכן

לואי בונו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואי בונו
Louis Bonneau
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 7 ביולי 1851
ויסמבור, הרפובליקה הצרפתית השנייה צרפתצרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בפברואר 1938 (בגיל 86)
ננסי, הרפובליקה הצרפתית השלישית צרפתצרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה הצבאית סן-סיר עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא צרפת
תקופת הפעילות 18681914 (כ־46 שנים)
דרגה ז'נרל של דיוויזיה
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה ה-41
מפקד הקורפוס ה-7
פעולות ומבצעים
עיטורים
מפקד לגיון הכבוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'נרל של דיוויזיה לואי בונוצרפתית: Louis Bonneau;‏ 7 ביולי 185126 בפברואר 1938) היה מפקד בכיר בצבא צרפת במלחמת העולם הראשונה.

בונו נולד ב-7 ביולי 1851 בוויסמבור למשפחה שבסיסה באלזס התחתית ובחר בקריירה צבאית בגיל צעיר. הוא למד בבית הספר הצבאי סן-סיר משנת 1868, הוסמך כקצין בדרגת לוטננט ב-1870 וככזה השתתף במלחמת צרפת–פרוסיה, כולל הקרבות של קולומביי וגרבלוט. הוא נפצע ליד נוסוויל ב-31 באוגוסט 1870 וקצת לאחר מכן נפל בשבי במץ שנכבשה על ידי הגרמנים.

לאחר תום המלחמה, בונו, שהחזיק בדרגת קפיטן, לימד היסטוריה בסן-סיר משנת 1874. בשנת 1884 הוא הפך לפרופסור נלווה להיסטוריה ב-École supérieure de guerre שנפתח באותה העת.

מ-1898 עד 1901 בונו החזיק בדרגת קולונל ופיקד על רגימנט הרגלים ה-62, ובשנת 1902 הועלה לדרגת ז'נרל דה בריגדה ומונה למפקד חטיבת השאסורים ה-3 כמפקדה החדשה. בשנה שלאחר מכן הוא מונה למפקד חטיבת הפרשים של הקורפוס ה-2, ובשנת 1905 מונה למפקד חטיבת הרגלים ה-37. בשנת 1907 הוא קיבל את הפיקוד על הדיוויזיה ה-41 וקודם לדרגת ז'נרל דה דיוויזיה, ובנובמבר 1910 הוא מונה למפקד הקורפוס ה-7 בבזנסון.

בראש הקורפוס הזה הוא נכנס למלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914. הוא נשלח לכבוש את קול דה לגורג' בהרי הווז', ומ-7 באוגוסט לחם בקרב (הראשון) על מילוז, אחד הקרבות הכבדים הראשונים בחזית המערבית. כוחות צרפת כבשו את מילוז ב-7 באוגוסט 1914. כאשר כוחות גרמניים חזקים תקפו מצפון וממזרח לעיר ב-9 באוגוסט, נאלץ בונו להורות על חייליו לסגת לבלפור. בעקבות הנסיגה, ב-10 באוגוסט, בונו היה הראשון מתוך סדרה של גנרלים צרפתים ששוחרר מתפקידו על ידי ז'וזף ז'ופר ולא קיבל תפקיד נוסף.

בונו היה מפקד לגיון הכבוד מאז 1909. הוא נפטר בננסי ב-26 בפברואר 1938 בגיל 86.