קרב גרבלוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב גרבלוט
מלחמה: מלחמת צרפת-פרוסיה
Ernst Zimmer - Das Lauenburgische Jäger-Bataillon Nr. 9 bei Gravelotte.jpg

הסתערות גדוד היגרים ה-9 "לאונבורג" בגרבלוט
תאריך התחלה: 18 באוגוסט 1870
תאריך סיום: 18 באוגוסט 1870
קרב לפני: קרב מארס לה טור
קרב אחרי: המצור על מץ
מקום: גרבלוט, צרפת
49°06′38″N 6°01′50″E / 49.110555555556°N 6.0305555555556°E / 49.110555555556; 6.0305555555556 
תוצאה: ניצחון טקטי צרפתי, ניצחון אסטרטגי פרוסי
הצדדים הלוחמים

פרוסיהפרוסיה  פרוסיה
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית הקונפדרציה הצפון-גרמנית

ראשי מדינה
פרוסיהפרוסיה וילהלם הראשון, מלך פרוסיה  צרפתצרפת נפוליאון השלישי 
מפקדים
כוחות

בתחילת הקרב: 188,000 חיילים. בסופו: 209,000 חיילים.
732 תותחים

131,000 חיילים
520 תותחים

אבידות

5,237 נהרגו
14,430 פצועים
493 שבויים או נעדרים

1,146 נהרגו
6,709 פצועים
4,420 שבויים או נעדרים

הפרוסים כובשים את גרבלוט
המשמר הפרוסי בסנט פריבט
אחיות מטפלות בפצועי הקרב

קרב גרבלוטגרמנית: Schlacht bei Gravelotte בצרפתית: bataille de Gravelotte) הידוע גם כקרב סנט פריבט או קרב גרבלוט-סנט פריבט, היה קרב שנערך במהלך מלחמת צרפת-פרוסיה. הקרב נערך ב-18 באוגוסט 1870 בין כוח צרפתי בפיקודו של פרנסואה אשיל בזן לכוח פרוסי בפיקודו של הלמוט פון מולטקה הזקן. הקרב הסתיים בניצחון טקטי לצרפתים, ובניצחון אסטרטגי לפרוסים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 ביולי 1870, בעקבות פרשיית מברק אמס, הכריז נפוליאון השלישי קיסר צרפת על מלחמה כנגד פרוסיה והקונפדרציה הצפון-גרמנית. ב-2 באוגוסט חדרה הארמייה הצרפתית הראשונה - "ארמיית הריין", אשר הייתה בפיקודו של נפוליאון עצמו, לפרוסיה, ואף כבשה את זארבריקן. באותו זמן השלים הרמטכ"ל הפרוסי הלמוט פון מולטקה הזקן את גיוס הצבא הפרוסי, ואל מול הכוח הצרפתי עמדו כעת שלוש ארמיות. הצרפתים פתחו בנסיגה אטית אל מעבר לגבול, בעוד הפרוסים מצדם עברו אותו. ב-12 באוגוסט העביר נפוליאון את הפיקוד על הארמייה הראשונה לגנרל פרנסואה אשיל בזן, אולם בפועל המשיך לפקד עליה עד ה-16 באוגוסט.[1] באותו היום עצרו הצרפתים את הנסיגה באזור מארס-לה-טור כדי להצטייד, והארמייה הפרוסית השנייה בפיקוד הנסיך פרידריך קרל פתחה עליה במתקפה. קרב מארס לה טור הסתיים בניצחון פרוסי, חרף נחיתות מספרית של הפרוסים. תוכנית הקרב הפרוסית הייתה לאגף את הארמייה הראשונה הצרפתית באזור הגבול הצרפתי-פרוסי, ורק אז להתקדם לעומק צרפת.

סדר כוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמייה הצרפתית הראשונה בפיקודו של בזן, חנתה כ-10 ק"מ מהעיר מץ.[2] בעת הקרב היא כללה את הכוחות הבאים:

סדר כוחות הארמייה הצרפתית ה-1
קורפוס מפקד דיוויזיות
הקורפוס ה-2 (האגף הדרומי) שארל אוגוסט פרוסארד 3 דיוויזיות
הקורפוס ה-3 (הגזרה המרכזית) אדמון לה ביף 3 דיוויזיות
הקורפוס ה-4 (האגף הצפוני) פול דה לדמיראול 3 דיוויזיות
הקורפוס ה-6 (הכפר סנט פריבט) פרנסואה סטיין קנרובר 4 דיוויזיות
קורפוס המשמר (עתודה) שארל דניס בורבאקי

הכוח הפרוסי בזירה כלל שתי ארמיות. הארמייה הראשנה הייתה בפיקוד קרל פרידריך פון שטיינמץ. הארמייה הייתה אמורה לתקוף מדרום. בערב הקרב היא כללה את הכוחות הבאים:

סדר כוחות הארמייה הפרוסית ה-1
קורפוס מפקד דיוויזיות
הקורפוס ה-7 היינריך אדולף פון זסטרו 2 דיוויזיות
הקורפוס ה-8 אוגוסט קרל פון גייבן 2 דיוויזיות

הארמייה השנייה הייתה בפיקוד פרידריך קרל, נסיך פרוסיה. הארמייה הייתה אמורה לתקוף מצפון. בערב הקרב היא כללה את הכוחות הבאים:

סדר כוחות הארמייה הפרוסית ה-2
קורפוס מפקד דיוויזיות
הקורפוס ה-9 אלברכט גוסטב פון מאנשטיין 2 דיוויזיות
הקורפוס ה-3 קונסטנטין פון אלבנסלבן 2 דיוויזיות
הקורפוס ה-10 קונסטנטין ברנהרד פון וויגץ-רץ 2 דיוויזיות
הקורפוס ה-2 אדוארד פון פרנסקי
הקורפוס ה-12 אלברט, נסיך סקסוניה
קורפוס המשמר אוגוסט, נסיך וירטמברג

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 באוגוסט בשעה 08:00 בבוקר הורה מולטקה לארמיות הראשונה והשנייה לתקוף את הכוחות הצרפתיים. בשעה 12:00 בצהריים פתח מפקד הקורפוס ה-9 גנרל מנשטיין בהפגזה כבדה על אמוילר.[2] הצרפתים בילו את הלילה האחרון ותחילת הבוקר בחפירת שוחות ובורות, והציבו את הארטילריה שלהם בעמדות נסתרות. כך שבתחילת הקרב ספגו התוקפים אבדות כבדות. הצרפתים השתמשו ברובים מצוינים מדגם שספו, אשר קצב האש שלהם היה גבוה בהרבה מאשר זה של רובי הפרוסים. עם זאת, לפרוסים הייתה עדיפות בארטילריה. הפרוסים צוידו בתותחים הכבדים אשר יוצרו במפעל של משפחת קרופ, והצליחו לרכך את העמדות הצרפתיות.[2] הקורפוס ה-9 לכד את אמוילר, ובמקביל לכד הקורפוס ה-8 של הגנרל גייבן את הכפר גרבלוט. בשעה 14:30 הורה שטיינמץ לקורפוס ה-8 לתקוף את העמדות הצרפתים במזרח במטרה לאגף את הכפר סנט פריבט אשר בו החזיק הקורפוס הצרפתי ה-6 בפיקודו של גנרל קנרובר. ב-16:50 הצטרף למתקפה קורפוס המשמר הפרוסי. המתקפה של המשמר הייתה בתחילה בסדר גודל של שלוש חטיבות, אולם לנוכח התנגדותם העיקשת של הצרפתים, שלחו הפרוסים בריגדה נוספת למתקפה. בשעה 18:30 נאלץ שטיינמץ להורות לעתודה האחרונה שלו - הקורפוס ה-7, להצטרף גם כן למתקפה בגזרת סנט פריבט. הן הקורפוס ה-7 והן קורפוס המשמר ספגו אבדות כבדות, ומתקפותיהם נבלמו לנוכח ההתנגדות הצרפתית.[2]

לנוכח הכישלונות בגזרת הארמייה הראשונה, בשעה 19:00 הורה הנסיך פרידריך קרל לתותחי הארמייה השנייה להפציץ את סנט פריבט. לאחר מכן שיגר את הקורפוסים ה-12 וה-2 לסייע לקורפוס המשמר בסילוק הכוחות הצרפתיים מהריסות הכפר. קנרובר ביקש מבזן עזרה, אולם בזן חשש להפנות את כוחותיו כנגד הארמייה השנייה. הקורפוס ה-6 נאלץ לפתוח בנסיגה, ובעקבותיו גם הקורפוס ה-4. עם זאת, הכוחות הפרוסיים היו מותשים מאוד. בזן פקד על קורפוס המשמר הצרפתי בפיקוד הגנרל בורבאקי לצאת למתקפה ולהדוף את הפרוסים. עם זאת, בורבאקי החליט על דעת עצמו שהקרב אבוד ולא הצטרף למתקפה. בזן מצדו לא התעקש, והורה על נסיגה.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבדות הפרוסים בקרב היו כבדות מאבדות הצרפתים.[3] עם זאת, בזן העדיף שלא לפתוח במתקפת נגד כנגד הכוח הפרוסי העדיף. למחרת ב-19 באוגוסט חסם הצבא הפרוסי את דרך הנסיגה לכיוון ורדן, ועם התחדשות הקרבות העדיף בזן להיכנס עם 150,000 חייליו לבין חומותיה הבצורות של מץ. בכך למעשה לכד בזן את הארמייה שלו במצור, בעוד הפרוסים ממשיכים הלאה אל תוככי צרפת. מולטקה הפריש 3 קורפוסים מכוחותיו לצורך הקמת הארמייה הרביעית - "ארמיית המז", והעמידה תחת פיקוד אלברט, נסיך הכתר הסקסוני, ועליהם הוטל לקיים את המצור על העיר. לאחר חודשיים של מצור, נכנעו הצרפתים ב-27 באוקטובר ונלקחו לשבי הגרמני.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב גרבלוט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עובדה זו הותירה בידי בזן מעט מאוד זמן לרכז בידיו את הפיקוד על הארמייה
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 מיכאל הרסגור, אהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים: החלטות בתנאי משבר, הוצאת דביר, 2010. עמ' 82.
  3. ^ מיכאל הרסגור, אהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים: החלטות בתנאי משבר, הוצאת דביר, 2010. עמ' 83.