לוגלאושומגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לוגלאושומגל היה שליט של עיר המדינה השומרית לגש, בתקופה בה נקראה העיר שירפורלה, ותפקדה כמדינת חסות של האימפריה האכדית[1]. על פי הערכות שונות חי במאה ה-23 לפנה"ס[2].

בשחזורים של שושלות במזרח הקדום נקבע לוגלאושומגל כמי שהתחיל את השושולת השנייה של לגש[1], אם כי, מכיוון שלא נשא את התואר מלך, מעצם היותו כפוף בתקופת מלכותו לשליטי אכד, על פי כמה מההגדרות הוא אינו נחשב חלק משושלת זו[3]. לוגלאושומגל החזיק בתואר אנסי (אנ')[4], המתאר שליט עיר מדינה בשומר, וגם בתואר פאטסי[1], שהקנה לו מעמד של נציג האלים המקומיים[5][6].

לוגלאושומגל, ששלט במקביל למלכי אכד נרם-סין ושאר קאלי שארי, היה כפוף להם והעביר להם מיסים. שתי כתובות שנמצאו מצביעות על התחייבות של לוגלאגושומגל לשאר קאלי שארי[7][8] ונרם-סין. באחת הכתובות נכתב: "נרם-סין, האלוהים הגדול של אכד, מלך ארבעת האזורים, לוגלאושומגל, הלבלר, הפאטסי של שירפורלה, הוא משרתך". כתובות אלו הביאו את החוקרים למסקנה, שבאופן מעשי תפקד לוגלאושומגל בתפקיד פקידותי תחת מלכי אכד ששלטו בפועל באזור בימים אלו[8].

לוגלאושומגל השתמש בשני סוגים שונים של טביעות חותם, אחת לכל מלך אכדי תחתיו נשלט, אשר מאפיינות אותו בממצאים ארכאולוגיים רבים שנמצאו ונושאים את טביעתו[9].

הערכות מסוימות מציגות את יורשו של לוגלאושומגל, פוזר-מאמא, כשליט העצמאי הראשון של לגש, עת תחילתה של היחלשותה ההדרגתית של האימפריה האכדית[10].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוגלאושומגל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Lagash - 2500-2271 BC, 2144-2046 BC
  2. ^ Naram-Sin, Ancient History Encyclopeida, מאחר שממצאים ארכאולוגיים מקשרים בין נרם-סין ללוגלאושומגל, ההערכות חייבות להיות חופפות ברמה מסוימת
  3. ^ Gudea, prince of Lagash, seated statue dedicated to the god Ningishzida, אתר הלובר, מחלקת המזרח הקדום: מסופוטמיה, מחשיבים את תחילת השושלת השנייה באור-באו
  4. ^ The Sumerian World
  5. ^ patesi, Wiktionary
  6. ^ patesi, מילון אוקספורד
  7. ^ MIDDLE ASSYRIA (עמ' 664), אוניברסיטת שיקגו
  8. ^ 1 2 Lagash - 2500-2271 BC, 2144-2046 BC
  9. ^ ARCANE III (עמ' 110), אוניברסיטת מינכן
  10. ^ Arcane III (עמ' 119), אוניברסיטת מינכן