מיתולוגיה מסופוטמית
 |
ערך מחפש מקורות | |
| ערך מחפש מקורות | |
המיתולוגיה המסופוטָמית היא המיתולוגיה של מֶסוֹפּוֹטָמִיָה העתיקה (ביוונית עתיקה פירושה 'הארץ שבין הנהרות') - הממלכות באזור הנהרות פרת וחידקל שהיוו את ערש התרבות האנושית.[1] מיתולוגיה זו היא ביטוי של הדת המסופוטמית - הדת של השׁוּמֵרִים, והאַכַּדִים, ושל ממשיכי דרכם האַשּׁוּרִים והבַּבְלִים שחיו במסופטמיה.[2] אמונות ומסורות אלה מהוות זרם מסורתי אחד.[2] המסורת המסופוטמית, שמקורה בעיקר בדת השומרית, שונתה במקצת על ידי האכדים - עם שמי שהיגר מהמערב בסוף האלף ה-4 לפנה"ס.[2]
הדת המסופוטמית הייתה המסגרת האינטלקטואלית היחידה שהייתה זמינה במרחב המסופוטמי בתקופה זו, להסבר הכוחות השולטים בטבע וכן כמסגרת מוסרית להתנהלות נכונה בחיים. מסיבה זו הדת באה לידי ביטוי בכל ההיבטים של הציוויליזציה המסופוטמית העתיקה.[2] היא הניבה את הצורות שבהן המוסדות החברתיים, הכלכליים, המשפטיים, הפוליטיים והצבאיים של אותה ציוויליזציה התקיימו והובנו, והיא סיפקה את הסמלים המרכזיים לשירה ולאמנות.[2] היא גם השפיעה על עמים ותרבויות מחוץ למסופוטמיה, כמו העלמים במזרח, החתים והחורים בצפון, והארמים והעברים במערב.[2]
היסטוריה של המיתולוגיה המסופוטמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדת המסופוטמית התפתחה לאורך אלפי שנים, זמן רב לפני התפתחות הכתב, וכתוצאה מכך קשה לשחזר את שלביה הראשונים של התפתחות הדת המסופוטמית[3]. עם זאת, מרגע עליית הכתב בסוף האלף הרביעי ותחילת האלף השלישי לפנה״ס, מתבררת תמונה של חבל ארץ בעל שני אוכלוסיות משמעותיות, הכוללת ערים בעלות אוכלוסייה ודוברות שומרית בעיקר בדרום מסופוטמיה, וכן אוכלוסיות שמיות דוברות אכדית בעיקר בצפון מסופוטמיה, ובהם כנראה היו מעורבים עוד בני עמים אחרים שלא נשתמרה שפתם[3]. מתוך השילוב בין האוכלוסיות דוברות השפות השונות נוצרה תרבות דו־לשונית, שעיצבה באופן משמעותי את הדת והמיתולוגיה של מסופוטמיה[3]. דו־לשוניות זו משמעותית למיתולוגיה המסופוטמית, ולאלים רבים יש גם שמות שומריים וגם שמות אכדיים.
מתחילתם של המקורות הכתובים, ואף לפניהם, הדת המסופוטמית הייתה דת פוליתאסיטית ואנתרופומרפית, כלומר, האמונה סבבה אלים רבים, אשר דמותם דמות אדם[4]. לאלים השונים היו תפקידים ותחומי השפעה שונים ומוגדרים, והם הגורמים המפעילים את כוחות הטבע בעולם: אנוּ הוא אל השמיים, אוּתוּ (שומרית) או שַמַש (אכדית) הוא אל השמש, אנליל הוא אל רוחות השמים, וכן הלאה[4]. האלים המסופוטמיים היו מקושרים לערים ספציפיות, לכל עיר היה את האל המרכזי שלו, ובחצרו אלים משניים נוספים. בעיר סִיפָּר ובלָרְסָה: שמש; באור: ננה או סין אל הירח; בארך ובדיר: אנו, אל השמים; בארידו: אאה או אנכי; בניפור: אנליל; בכּוּתָּה: נרגל אל המגפות; בנינוה ובאירבל: אישתר. חלוקה זו של הגאוגרפיה המסופוטמית כקשורה באופן מהותי לעולם האלים הוא מרכיב עקרוני בדת המסופוטמית כבר עם תחילת הכתיבה בסוף האלף הרביעי לפנה״ס[5].
באלף השלישי, לפני שבבל נהייתה עיר משמעותית במסופוטמיה, מרדוך, האל של העיר בבל, היה אל זוטר בעל חשיבות מקומית בעיקר בבבל עצמה[6]. באלף השני, כאשר מעמדה של בבל גבר, מעמדו של מרדוך השתפר בהתאם. בתפילה של מלך ניפור סין־אידינם (1849 - 1843 לפנה״ס), מזוהה מרדוך עם אל משמעותי ומוכר יותר: אסרלוחי(אנ׳), אל הלחשים[6]. באמצעות כיבושיו של חמורבי מלך בבל (1792 לפנה״ס), נהייתה בבל מרכזה של אימפריה מסופוטמית גדולה, ובתקופה זו מתואר מרדוך כאל אשר קיבל את המלוכה על הארץ מידי האל אנליל או האלים אנליל ואנו, כלומר אל עוצמתי אך כפוף לאלים הגדולים ממנו[6][7]. מעמדו של מרדוך הגיע לשיאו בזמנו של נבוכדנצר הראשון (1121 - 1100 לפנה״ס), ומשוער שבתקופה זו חובר מיתוס הבריאה אנומה אליש, בה מרדוך יוצר את העולם ומקבל את מעמדו כמלך האלים[7].
בעיר אשור של האלף השלישי לפנה״ס נמצא מתחם מקדש שבמרכזו ניצבה אלה נקבית, אשר לא ידוע אם היא קדמה לפולחן האל אשור או שפולחן האלים התקיים בעיר אשור במקביל[8]. החל מסוף האלף השלישי האל אשור הוא האל הראשי של העיר אשור לבדו[8]. בשונה מאלים אחרים במסופוטמיה, שמו של האל ושל העיר זהים לחלוטין, ולאל אשור לא הוקמו מרכזי פולחן מחוץ לעיר אשור, בנוסף, לאל אשור אין קשרי משפחה ידועים לאלי מסופוטמיה האחרים, וכמו כן אין לאשור בת זוג[8][9]. מאפיינים אלה הובילו חוקרים מסוימים למסקנה שהאל אשור הוא האידיאל של העיר אשור עצמה[9]. בתקופת האימפריה האשורית הראשונה האל אשור נחשב למלך היחיד של העיר אשור, והמנהיג של העיר אשור נקרא "המפקח" או "הגדול", ונחשב לסגנו ונציגו האנושי של המלך אשור[8]. מרגע כיבוש העיר אֶכַּלַתוּם על ידי שמשי־אדד במאה ה־19 לפנה״ס, החל מנהיג אשור להיקרא "מלך העולם", והאל אשור זוהה עם האל אנליל, האל הראשי בדרום מסופוטמיה בתקופה וזיהוי זה נשאר מרכזי באמונה האשורית עד נפילתה של העיר אשור[8].
סיפורי בריאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיפור הבריאה השומרי "אנכי ונינחורסג"[10], לאחר בריאת העולם חיה נינחורסג (אלת האדמה) עם בן זוגה אנכי, אל החוכמה והמים המתוקים, בדילמון, מעין גן-עדן במיתולוגיה השומרית. בתום הריון של תשעה ימים, ילדה נינחורסג לאנכי את בתם, האלה נינסאר ("גבירת הירק"). היא ברכה את בתה בכל ברכות הפוריות, ונינסאר גדלה לבגרות תוך תשעה ימים נוספים.
בעת האביב עזבה נינחורסג את דילמון, כדי להפריח את הארץ כולה, ואנכי נותר בודד. בראותו את בתו נינסאר דימה שהיא נינחורסג ופיתה אותה. היא ילדה לו תוך תשעה ימים את האלה נינקורה ("גבירת הפרי" או "גבירת האחו"), שאף היא גדלה לבגרות תוך תשעה ימים. אנכי בבדידותו פיתה שוב את נכדתו/בתו נינקורה, שילדה לו את האלה אוּטוּ ("אורגת" או "עכביש"). אנכי פיתה אף את אוטו, אך היא קראה לנינחורסג לעזרה. נינחורסג הסירה את זרעו של אנכי מרחמה של אוטו, וזרעה אותו באדמת דילמון, שם הוא הצמיח שמונה עצים גדולים, העצים הראשונים שהופיעו בעולם. אנכי אכל מפרי שמונת העצים, ונכנס להריון מזרעו שלו, בשמונה מאברי גופו. על כך קיללה נינחורסג את אנכי בקללת מוות, ועזבה את דילמון.
מחוסר יכולת ללדת את הוולדות חלה אנכי עד שעמד על סף המוות, והאלים ובראשם אנליל שלחו שועל, חיה המקודשת לנינחורסג, למצוא אותה ולהביאה. לנוכח תחינות האלים היא התרצתה, ויילדה מאברי גופו של אנכי את שמונה אלות הרפואה, שכל אחת מהן נקראה על שם האיבר ממנו נולדה: אבו מן הלסת, נאנשי מן הגרון, נינטול מן המותן, נינסוטו מן השן, נינקאסי מן הפה, דאזימואה מן הצד, אנשגג מן הגפיים, ונינטי מן הצלע. השם האחרון הוא משחק מילים בשומרית, שכן טי פירושו "צלע" אך גם "חיים". ההיסטוריון והאשורולוג שמואל נח קרמר סבר שסיפור זה היה השראה לסיפור הבריאה המקראי בספר בראשית, פרק ב', ונינטי הייתה ההשראה לדמות חוה המקראית, הנולדת מן הצלע ונקראת "אם כל חי"[10]. קווי דמיון נוספים בין שני הסיפורים הם גן העדן והאכילה מן הפרי האסור.
פרשת הבריאה מאוחר יותר במיתולוגיה המסופוטמית הוא סיפור הבריאה הבבלי- אנומה אליש. מיתולוגיה זו מספרת כיצד נולדו האלים הקדמונים מהזיווג בין אלת מי התהום (תיאמת) ואל המים המתוקים (אפסו), כיצד נבחר מרדוך לאל הראשי, כיצד נלחם בתיאמת וגיבש את סדרי העולם שברא מגופה של תיאמת ומדוע נברא האדם. פרשת אנומה אליש מזכירה במקומות מסוימים את פרשת בראשית.
מיתוסים של מבול
[עריכת קוד מקור | עריכה]במיתולוגיה המסופוטמית יש מספר גרסות מיתוס מבול, העתיק ביותר מבין מיתוסים רבים של מבול בתרבויות העולם. גרסאות אלו נמצאו בעיקר בתעודות ארכאולוגיות מן האלף השני לפנה"ס.
גרסאות סיפור המבול בתעודות השונות במיתלוגיה המסופוטמית שונות זו מזו בשמו של גיבור המבול, ובמספר פרטים אחרים, אך יש ביניהן דמיון רב. בחלקים רבים שלה, גרסת אותנפישתים זהה לגרסת אתרחסיס כמעט מילה במילה, ולפחות במקום אחד היא אף משתמשת בשם "אתרחסיס" במקום "אותנפישתים" – קרוב לוודאי טעות סופר המעידה שגרסה זו הועתקה בשינויים מגרסת אתרחסיס. תכופות קשה לשפוט עד כמה הגרסאות דומות או שונות, משום שכולן כתובות על תעודות שהשתמרו חלקית בלבד, ולפיכך חלקים שלהן אינם ידועים[11].
התעודות המפורסמות ביותר הן:
- שבר חלקי באכדית מתוך סיפור אתרחסיס, לפי הערכה מן המאה ה-18 לפנה"ס, שמור כיום במוזיאון הבריטי. 62 שורות מתוכו שרדו בשלמותן, ובשורות אחרות ניתן לפענח כמה מילים. שבר זה מכונה כיום "לוח התיבה" משום שהוא מרחיב על בניית כלי השיט.[12]
- עותק חלקי של סיפור אתרחסיס הבבלי, כתוב באכדית על שלושה לוחות חרס, שלפי הקולופון שלו הועלה על הכתב על ידי הסופר איפיק-אייה בעיר השומרית סיפר בתקופת המלך האמורי-בבלי עמי-צדוקה, שמלך בשנים 1646-1626 לפנה"ס[13]. הלוחות שמורים כיום במוזיאון הבריטי בלונדון, ובמוזיאונים בז'נבה ובניו הייבן, וכוללים יחד 1245 שורות טקסט שכ-60% מתוכו שרד במצב שניתן לקריאה[11].
- שבר חלקי נוסף של סיפור אתרחסיס, ככל הנראה קדום בכמאה שנה מן העותק של איפיק-אייה, השמור כיום באוסף שויין (Schøyen Collection) בנורווגיה. הוא מכיל את אזהרת אאה ומסתיים מיד לפני ההוראות לבניית כלי השיט[11].
- סיפור המלך זיאוסודרה השומרי על לוח יחיד ומקוטע מתוך שלושה, כתוב בשומרית ומתוארך לפי סגנון הכתב למאה ה-17 לפנה"ס. התגלה באתר העיר השומרית ניפור ושמור כיום באוסף המוזיאון לארכאולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת פנסילבניה[11].
- שבר נוסף בשומרית על הכוהן סודרה, קרוב לוודאי המלך זיאוסודרה, אף הוא שמור כיום באוסף שויין. לפחות גרסה אחת של רשימת המלכים השומרית מאשרת כי המלך האחרון לפני המבול בעיר שורופק היה זיאוסודרה בן אובר-תותו[11], ולפי הוראות שורופק נכדו.
- סיפור אותנפישתים מתוך הגרסה המושלמת ביותר של עלילות גילגמש, על לוחות חרס מספריית אשורבניפל מנינוה שבאשור מן המאה ה-7 לפנה"ס - כאלף שנים לאחר שבר "לוח תיבה". זהו העותק שהתפרסם מאוד כאשר פוענח בשנת 1872 על ידי האשורולוג הבריטי ג'ורג' סמית', וכיום הוא שמור במוזיאון הבריטי. הלוחות עצמם נכתבו כנראה בשלהי האלף השני לפנה"ס, והיצירה עצמה מוקדמת אף יותר, ככל הנראה מעובדת בעיקר מתוך גרסת אתרחסיס בשינויים שונים. למשל, הסיפור מסופר מפי אותנפישיתים בגוף ראשון, במקום בגוף שלישי על אתרחסיס[11].
- תרגום ליוונית של סיפור זיאוסודרה, על ידי הסופר הבבלי-הלניסטי ברוסוס בראשית המאה השלישית לפנה"ס. גיבורו נקרא זיסותרוס, שהוא הלניזציה של זיאוסודרה השומרי. התרגום שרד בגרסאות שונות במקצת במספר תעודות המצטטות את ברוסוס, אבל הוא עדיין שלם יותר מתעודות זיאוסודרה בשומרית.
עלילת המבול של אתרחסיס נוגעת גם ליצירת האדם ולאחר מכן רצון של האלים לצמצם את האוכלוסייה בגלל התפוצצות אוכלוסין. אחרי 40 שנה של עבודה קשה האלים הזוטרים, שעבדו את הארץ שעליה מלך האל אנליל, התמרדו. במקום להעניש אותם, האל אנכי (אל המים והחוכמה) הציע פתרון ליצור את בני האדם שיעבדו במקום האלים. האלה ממי (Mami) מקבלת את המשימה, ומערבבת צלמיות חרס עם בשר ודם של האל גשטו(אנ') ('אוזן' או 'חוכמה') שנרצח.
במהלך 1200 שנה בני האדם התרבו ונוצרה התפוצצות אוכלוסין. בשל התפוצצות האוכלוסין והרעש, אנליל מצווה על מגפות. אנכי עוזר לאתרחסיס ואומר לו להביא מנחה לאל המגפה נַמְתָר ולא לעבוד את שאר האלים עד שתעבור המגפה, מה שאכן מעביר את הצרה. לאחר 1200 שנה נוספות, התהליך חוזר על עצמו, אנכי מצווה על רעב ובצורת ואנכי אומר לאתרחסיס איך להנצל מהצרה על ידי הגשת מנחה לאדד. לאחר עוד 1200 שנה, כאשר התהליך חוזר בפעם השלישית, אנליל מצווה בצורת קשה אף יותר, אך גם אז אנכי עזר לבני האדם והם ניצלו. לבסוף אנליל מצווה להביא מבול על העולם ומשביע את כל האלים לא להזהיר את בני-האדם ולא לעזור להם. אנכי לא יכול להזהיר את אתרחסיס, אף על פי שהוא רוצה לעשות זאת. כדי להתגבר על מכשול זה, מספר אנכי לקירות הסוכה את העתיד להתרחש. אתרחסיס מקשיב לנאמר ובונה תיבה.[14]
אחרי שבעה ימים תם המבול, ואתרחסיס יוצא מהתיבה ומקריב קורבן לאלים, שכבר היו רעבים וצמאים, כי אחרי שכל בני-האנוש מתו, אף אחד לא האכיל את האלים. כדי למנוע את הישנות המצב שהיה לפני המבול קובעים אנכי ונינתו שמעתה והלאה שליש מהנשים לא ילדו, ויהיו גם נזירות שייאסר עליהן ללדת.
אלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האלים המסופוטמיים הם לרוב אלים בצורת אדם, בעלי כוחות וממדים אדירים, אך האלים אינם שווים בכוחם, חלקם אלים משמעותיים ואחרים מינוריים ומשמעותיים רק במובנים או מקומות ייחודיים.[15] במהלך 3,000 השנים בהם נכתבה המיתולוגיה המסופוטמית חלו באמונה ובמעמד האלים השונים שינויים רבים, למשל, אלים שומרים קדומים זוהו עם אלים אכדים: אנכי השומרי עם אאה האכדי, אל הירח השומרי ננה עם אל הירח האכדי סין. אלים אחרים השתלבו באמנותם של דוברי האכדית בשמם השומרי, למשל האל אן בגרסתו האכדית אנו. זיהוי אלים עם אלים בשמות אחרים נפוץ וקיים גם בין אלים שונים בעלי שם שומרי, כמו נינורתה, אל מלחמה וחקלאות, ונינגירסו, אל דומה מהעיר גירסו. [16]
אלים ראשיים:
- אנו – אל השמים ומנהיג כל האלים באסיפות האלים.
- אנליל – אל הרוח, האוויר והסער, אל מלחמה אדיר כוח ועוצמה.
- אנכי ומקבילו אאה – אל הנהרות והמים המתוקים.
- מרדוך – האל הראשי של העיר בבל, בתקופות מאוחרות ובייחוד ביצירה אנומה אליש נחשב לאל הראשי ומזוהה עם אנליל וכוחותיו.
- איננה ומקבילתה אישתר – אלת האהבה, הפריון והמלחמה.
- אשור – האל הראשי של העיר אשור, האל הראשי באימפריה האשורית.
אלים משניים:
- נינתינוגה (אנ') – אלת הרפואה.
- נינקאסי – אלת הבירה.
- שלמן – אל אשורי, אולי התגלות חברותית של האל אשור.
- גשטו - אל התבונה והחוכמה.
אלי הבריאה:
גיבורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אורי גבאי ותמר וייס, המיתולוגיה הבבלית, הוצאת מפה, 2003.
- אביגדור ויקטור הורוויץ, לדיוקנו של האל המסופוטמי, מתוך הספר אלי קדם – הוצאת יד יצחק בן־צבי, 2009
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיתולוגיה מסופוטמית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ מיתולוגיה מסופוטמית, אנציקלופדיה בריטניקה
- 1 2 3 4 5 6 פרופ' Thorkild Jacobsen, הדת המסופוטמית, אנציקלופדיה בריטניקה
- 1 2 3 Jean Bottéro, Teresa Lavender Fagan, Jean Bottéro, Jean Bottéro, Religion in ancient Mesopotamia, Chicago: The University of Chicago Press, 2001, עמ' 7-10, ISBN 978-0-226-06718-6
- 1 2 Jean Bottéro, Teresa Lavender Fagan, Jean Bottéro, Jean Bottéro, Religion in ancient Mesopotamia, Chicago: The University of Chicago Press, 2001, עמ' 44-49, ISBN 978-0-226-06718-6
- ↑ Walther Sallaberger, mu-zu an-za₃-še₃ kur-ur₂-še₃ ḫe₂-ĝal₂. Altorientalistische Studien zu Ehren von Konrad Volk., dubsar 17, 2020, עמ' 391-412
- 1 2 3 Andreas Johandi, Some Remarks about the Beginnings of Marduk, Conceptualizing Past, Present and Future: Proceedings of the Ninth Symposium of the Melammu Project Held in Helsinki, Melammu Symposia 9, 2018, עמ' 551-573
- 1 2 W. G. Lambert, Babylonian creation myths, Winona Lake, Indiana: Eisenbrauns, 2013, Mesopotamian civilizations, עמ' 442-443, ISBN 978-1-57506-247-1
- 1 2 3 4 5 Stefan M. Maul, Eckart Frahm (ע), Assyrian Religion, A companion to Assyria, Hoboken, NJ: John Wiley & Sons, 2017, Blackwell companions to the ancient world, עמ' 336 - 358, ISBN 978-1-4443-3593-4
- 1 2 W. G. Lambert, The god Aššur, Iraq 45(1), 1983, עמ' 82-86
- 1 2 Kramer, Samuel N., and W. F. Albright. "Enki and Ninḫursag: A Sumerian" Paradise" Myth." Bulletin of the American Schools of Oriental Research. Supplementary Studies 1 (1945): 1-40.
- 1 2 3 4 5 6 Finkel, Irving. The Ark Before Noah: decoding the story of the flood. Hachette UK, 2014.
- ↑
גיא דרשן, נֹח לא לבד: גירסאות חדשות ומפתיעות של סיפור המבול, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2014 - ↑ שפרה ש' ויעקב קליין, בימים הרחוקים ההם: אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, 1996, הוצאת עם עובד
- ↑ ש. שפרה ויעקב קליין, בימים הרחוקים ההם: אנתלוגיה משירת המזרח הקדום, תל אביב: עם עובד, 1996, עמ' 102-121
- ↑ Jeremy A. Black, Anthony Green, Tessa Rickards, Gods, demons, and symbols of ancient Mesopotamia: an illustrated dictionary, London: Published by British Museum Press for the Trustees of the British Museum, 1992, עמ' 93-98, ISBN 978-0-7141-1705-8
- ↑ אורי גבאי ותמר וייס, המיתולוגיה הבבלית, תל אביב: הוצאת מפה, 2003, מיתוסים: סדרה בעריכת דן דאור, עמ' 197-199, דאנאקוד 396-260, מסת"ב 965-7184-58-4
| המיתולוגיה המסופוטמית | ||
|---|---|---|
| הפנתאון השומרי והאכדי | אבזו – אפסו (אנ') • אוּתוּ – שַמַש • איננה – אשתר • אנו • אנכי – אאה • אנליל • אשור • מרדוך • נינגל (אנ') – נִכַּל • נינורתה • נינחורסג – בלת־אילי • נינליל • נינקאסי • נינתינוגה (אנ') • נרגל • ארשכיגל • ננה – סין • שלמנו • תיאמת • דומוזיד – דואוזו (תמוז) |  |
| יצירות ספרותיות חשובות | אנומה אליש • הוראות שורופק • עלילות גילגמש | |
| יצורים מיתולוגיים | אנזו (מפלצת) • חומבבה • למסו • פזוזו • פר השמיים (אנ') | |
| גיבורים | אותנפישתים • אנכידו • גילגמש • זיאוסודרה • אדאפה | |
| מסופוטמיה | ||
|---|---|---|
| ממלכות בתקופת הברונזה | ||
| שומר | אומה • אור • ארידו • ארך • אשנונה • באד-טיבירה • בורסיפה • דיר • לגש • מלגיום • נגירסו • ניפור • סיפר • כיש • שדופום • שורופק |  |
| עילם | שושן • אנשאן | |
| אכד | אכד • מארי • גותים | |
| אמורים | אמר • תותול • איסין • ארך • לרסה • בבל • כיש • מרי • תרקה • ימחֿד • אכלתום | |
| בבל | התקופה הבבלית הקדומה • כשים • האימפריה הבבלית החדשה • כשדים • דור-כוריגלזו | |
| אשור | אשור • כלח • דור שרוכין • נינוה • חרן • אימגור-אנליל • האימפריה האשורית החדשה | |
| חור | מיתני • אורקש • נוזי • אוררטו | |
| נושאים מרכזיים | ||
| ממשל | מלכי שומר • מלכי אשור • מלכי בבל | |
| מיתולוגיה | מיתולוגיה מסופוטמית • הוראות שורופק • אנומה אליש • עלילות גילגמש • מרדוך • קינת ניפור • הדת המסופוטמית (אנ') | |
| שפה | כתב יתדות • אלפבית ארמי • שומרית • אכדית • אמורית • עילמית • חורית • ארמית | |
| נהרות | פרת • חידקל • חבור • בליח • דיאלא • הזב הגדול • הזב הקטן | |
