לוצ'יה מוהולי
 | |
| לידה |
18 בינואר 1894 פראג  |
|---|---|
| פטירה |
17 במאי 1989 (בגיל 95) ציריך, שווייץ |
| שם לידה | לוצ'יה שולץ |
| מקום לימודים | פילוסופיה, פילולוגיה ותולדות האמנות באוניברסיטת פראג |
| תחום יצירה | צילום |
| זרם באמנות | באוהאוס |
| בן או בת זוג |
לסלו מוהולי-נג' (1921–1929) |
  | |
לוצ'יה מוהולי (צ'כית: Lucia Moholy; 18 בינואר 1894 – 17 במאי 1989) הייתה צלמת אדריכלות. צילומיה תיעדו תיעדו את הארכיטקטורה והתוצרים של בית ספר לעיצוב ואדריכלות באוהאוס במטרה להציג ולפרסם אותם בפני קהל לאחר מלחמת העולם השנייה. עם זאת, לעיתים נדירות פורסמו העבודות של מוהולי כשלה עצמה, אלא לעיתים קרובות יוחסו לאסלו מוהוי-נאג' או לוולטר גרופיוס.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוצ'יה מוהולי נולדה בשם לוצ'יה שולץ בפראג, אוסטריה-הונגריה. היא למדה פילוסופיה, פילולוגיה ותולדות האמנות באוניברסיטת פראג בעשור הראשון של המאה ה-20. בשנת 1915 היא עזבה את הלימודים לטובת עבודת עריכה בכמה בתי הוצאה בגרמניה. בשנת 1919 היא פרסמה ספרות רדיקלית, אקספרסיוניסטית תחת הפסאודונים אולריך סטפן (Ulrich Steffen).[2] מוהולי פגשה את האמן ההונגרי לאזלו מוהולי-נאגי ב-1920 בברלין ונישאה לו ביום הולדתה ה-27 בינואר 1921. השניים בילו חמש שנים בבאוהאוס, שם למדה מוהולי לצילום.[2]
בשנת 1923, בעלה הפך למרצה בבאוהאוס כאשר לוצ׳יה מוהולי עבדה כטכנאית חדר החושך העיקרית שלו ושותפה אומנותית מרכזית שלו.[2] במסגרת הבאוהאוס היא גם למדה בסטודיו לצילום של אוטו אקנר. מוהולי המשיכה את לימודי הצילום באקדמית לייפציג לאמנויות גרפיקה ודפוס (האקדמיה לאמנות חזותית, לייפציג), שם הפכה לצלמת מיומנת.[2] מוהולי ובעלה התגוררו בווימאר ובדסאו שם היא הפיקה תמונות ודיוקנים הקשורים לבית הספר. מוהולי תיעדה את הפנים והחוץ של אדריכלות הבאוהאוס,[3][4] המתקנים שלה, וכן את התלמידים והמורים. האסתטיקה האומנותית שלה הייתה חלק מתנועת אובייקטיביות חדשה (אנ'), שהתמקדה בתיעוד מנקודת מבט ישרנית ולא אקספרסיבית. תצלומי הבאוהאוס של מוהולי סייעו לבנות את זהות בית הספר וליצור את תדמיתו.[2]
לוצ'יה מוהולי ובעלה עבדו יחד על תהליכים שונים בחדר החושך, כגון פוטוגרמה .[5][6][7] בפרסומים רבים בעקבות הניסויים הללו שבוצעו על ידי בני הזוג פורסמו תחת שמו של לאזלו מוהולי-נאגי בלבד, לדוגמה הספר Maleri, Photografie, Film 1925, (ציור, צילום, סרט).[2] מוהולי לא זכתה לקרדיט כלל.
בשנת 1929 נפרדו בני הזוג. באותה שנה נכללו עבודותיה של לוצ'יה מוהולי בתערוכת Film and Foto בשטוטגרט בה הציגו אמנים שעבדו באסתטיקה של New Vision-Precisionism.[2]
בהמשך לימדה מוהולי צילום בבית ספר לאמנות פרטית בברלין בניהולו של יוהאנס איטן. בשנת 1933, כאשר מפלגת הפועלים הגרמנית הנאצית עלתה לשלטון, היגרה ללונדון, שם התמקדה בצילום מסחרי ובהוראה. היא גם פרסמה ספר באנגלית "מאה שנות צילום, 1839-1939", בה דנה בהרחבה בהיסטוריה של המדיום.[1] מתוך ספריית מוזיאון המדע בלונדון מוהולי ניהלה מבצע ארכוב על מיקרופילם עבור איגוד הספריות המיוחדות ולשכת המידע (Aslib).[8]
בשנים 1946-1957 נסעה מוהולי למזרח התיכון לפרויקטי רפרודוקציה של חומר מצולם וגרפי עבור אונסק"ו. בשנת 1959 עברה מוהולי לזוליקון, שווייץ, שם כתבה על זמנה בבאוהאוס ועסקה בביקורת אמנותית.[2]
בשנת 1972 היא פרסמה את הערות מוהולי-נאגי[5] אשר דנה בשיתוף הפעולה בינה לבין לאזלו מוהולי-נאגי בבאוהאוס וניסתה להשיב את הקרדיט על תצלומיה והניסויים המשותפים.[2]
מוהולי הלכה לעולמה ב-17 במאי 1989, ציריך, שווייץ.
הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוצ'יה מוהולי נאבקה לקבל הכרה בעבודתה. הצילומים שלה והספרים שהיא ערכה הופיעו בקטלוגים מכירתיים של בית הספר הבאוהאוס.[9] בשל הגירתה הבהולה מגרמניה בשנת 1933 כל החומרים שלה נותרו בברלין, כולל תשלילי הזכוכית של תצלומי הבאוהאוס שלה אשר לבסוף הגיעו לידי וולטר גרופיוס . בזמן שמוהולי התגוררה בלונדון, התעניינותו בעבודות של הבאוהאוס החלה לצמוח, והיא ראתה קטלוגים רבים של הבאוהאוס שהודפסו מהתשלילים האבודים שלה. גרופיוס השתמש בצילומיה ללא קרדיט למוהולי.[10] בתערוכה על הבאוהאוס במוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) בשנת 1938, גרופיוס השתמשו בכמעט 50 תמונות של מוהולי עבור התערוכה והקטלוג הנלווה בלי להזכירה פעם אחת. היא שוב ושוב הושיטה את ידה אל וולטר גרופיוס כדי להשיב לעצמה את הצילומים, והוא סירב בהתמדה. מוהולי שכרה שירותיו של עורך דין כדי להחזיר את עבודותיה.[9]
מוהולי לא הצליחה לקבל חזקה בחומרים המקוריים שלה עד שנות ה-60, אבל גם אז היא הצליחה להחזיר רק חלק מכם.[9] פרסום הספר שלה בשנת 1972 היה ניסיון להחזיר לעצמה את הקרדיט על עבודותיה שהודפסו ללא רשות.[10]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Bergdoll, Barry; Dickerman, Leah (2009). Bauhaus 1919-1933 : workshops for modernity. New York: Museum of Modern Art. p. 344. ISBN 9780870707582.
- Madesani, Angela; Ossanna Cavedini, Nicoletta; Moholy, Lucia (2012). Lucia Moholy (1894-1989) : tra fotografia e vita = between photography and life. Cinisello Balsamo : Silvana Editoriale. p. 191. ISBN 9788836625406.
- Rosenblum, Naomi. A history of women photographers (Third ed.). Abbeville. p. 432. ISBN 9780789212245.
- Ulrike., Muller (2015). Bauhaus women : art, handicraft, design. Flammarion. pp. 142–149. ISBN 2080202480.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לוצ'יה מוהולי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Williamson, Beth (באפריל 2016). "Lucia Moholy, 'Bauhaus Building, Dessau' 1925–6". Tate. נבדק ב-29 באוגוסט 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Blumberg, Naomi (22 במאי 2016). "Lucia Moholy". Encyclopædia Britannica. נבדק ב-5 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ סאקס, רולף.
- ^ Schuldenfrei, רובין.
- ^ 1 2 Moholy, Lucia; Moholy-Nagy, László, 1895-1946 (1972), Marginalien zu Moholy-Nagy : documentarische ungereimtheiten... = Moholy-Nagy : marginal notes : documentary absurdities, Scherpe
{{citation}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Findeli, A. (1987).
- ^ פורבס, מ '(2016).
- ^ מוהולי, ל. (1946), "שירות המיקרופילם של אסליב: סיפור פעילותה בזמן המלחמה", Journal of Documentation, Vol. 2 No.3, pp.147-73
- ^ 1 2 3 "Photo Credit: Negatives of the Bauhaus". 99% Invisible. נבדק ב-5 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Lucia Moholy: Bauhaus100". Bauhaus100. אורכב מ-המקור ב-2018-07-13. נבדק ב-5 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה)