לוק שרקי
 | |
| לידה |
1933 (בן 91 בערך) ג'יג'ל  |
|---|---|
| שם לידה | Lucien Cherki |
| מוקד פעילות | אלג'יר, פריז, מרסיי |
| מקום לימודים | קונסרבטוריון באלג'יר |
| זרם | מוזיקה אתנית ומוזיקה קלה |
| סוגה | שעבי אלג'יראי, מוזיקה אנדלוסית ערבית ויהודית, שנסון פרנקו-ערבי |
| שפה מועדפת |
צרפתית |
| כלי נגינה | קול, גיטרה |
| חברת תקליטים | Barclay, Dounia, Sonopress, Ploisidisc |
| שיתופי פעולה בולטים | El Gusto 2007 |
  | |
לוק שרקי או לוסיין שרקי (בערבית: لوك شرقي, בצרפתית: Luc Cherki, נולד ב-1933 בג'יג'ל, ממזרח לאלג'יר, אז באלג'יריה הצרפתית) הוא זמר, זמר-יוצר וגיטריסט יהודי אלג'יראי-צרפתי שנודע בביצוע מוזיקת השעבי האלג'יראית, מוזיקה יהודית וערבית-האנדלוסית ו"מוזיקה פרנקו-ערבית" קלה עם מנגינות ומלים פשוטות.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוק שרקי נולד בשנת 1933 בעיר ג'יג'ל, ממזרח לאלג'יר, וגדל באלג'יר במשפחה יהודית. בגיל 7 בשנת 1940 היגר לראשונה עם משפחתו לצרפת. בעקבות מות אביו ונסיבות הכיבוש הנאצי, חזר כעבור זמן קצר עם אמו ואחיו לאלג'יר[1]. באותה תקופה פעלו באלג'יריה תזמורות ערביות-אנדלוסיות שבהן שיתפו פעולה אמנים ערבים, ברברים ויהודים. שרקי הוקסם על ידי מוזיקת שעבי המקומית שהדהדה, בין השאר, במופעים בככר ברסון באלג'יר בלילות הרמדאן. בהמהלך השנים שילבו האמנים ביסודות המקומיים והאנדלוסיים השפעות של ג'אז, פלמנקו ושנסון צרפתי[2][1]. בגיל 12 התחיל לימודי מוזיקה בקונסרבטוריון באלג'יר, כולל נגינת כינור וגיטרה[3]. הוא היה לתלמידו של הכנר עבדלר'אני בלקאיד (2012-1919), שהקים זה עתה את אחת התזמורות של רדיו אלג'יר. בגיל 18, קיבל שרקי חוזה לפיו שר פעם בחודש למשך 55 דקות בתחנת הרדיו של אלג'יר[1].
פעילותו האמנותית באלג'יריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרקי התמחה במוזיקת שעבי האלג'יראית מיסודו של חאג' מוחמד אל-אנקה (1978-1907) ואחרים, ושבסיסה במוזיקה הערבית ויהודית-אנדלוסית. מוזיקה זאת פרחה בקרב תושבי הקסבה של אלג'יר[4]. אחד האחים למחצה של הזמר עומר מ'ריזק (1955-1912) הפך לאמרגן של שרקי[3]. מתלמיד שהתמחה בדיקלום הקוראן, למד שרקי את סודות ה"מלהון", השירה הלירית המשמשת את מוזיקת שעבי. מקרב יוצרי המוזיקה היהודים השפיעו עליו, בין היתר, לילי לעבאסי (1958-1897) ולילי בוניש[3]. שרקי התפרסם בהתחלה בשם הבמה לילי שרקי והופיע במופעי גאלה באלג'יריה ואף במרוקו.
פעילותו וחייו בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1955 היגר לצרפת והופיע יום יום בקברט מזרחי בפריז. בהתחלה לווה בתזמורת קטנה עם כלים מזרחיים (דרבוקה, טמבורינה, כינור ערבי) ולאחר מכן בתזמורת עם כלים מודרניים: גיטרה בס, גיטרת קצב, פסנתר ותופים. האלבום הראשון שהקליט בחברת התקליטים של אדי ברקלה, נקרא Le Mariage juif ("חתונה יהודית") והוא נמכר ב-50,000 עותקים[1]. התחיל להופיע ברחבי צרפת (מרסיי, ליון, ליל וכו') וגם בחוץ לארץ - בשווייץ, בלגיה וארצות הברית. אחרי רציחתו של שייח רמונד לריס ב-1961 על ידי קנאים לאומנים, לא ביקר שרקי באלג'יריה שוב[5]. בשנות ה-1960. הופיע בין השאר במסעדת Le Poussin Bleu ברחוב פובור מונמארטר בפריז, ממול לפולי ברז'ר שהפכה למוקד חשובה מוזיקאים יוצאי צפון אפריקה מבצעי מוזיקה אנדלוסית. הוא שר וניגן בגיטרה, לצידם של לילי לעבאסי, מוריס אל-מדיוני, רנט ל'אוראנז, בלון-בלון, סמי אלמגריבי ואחרים[5]. . שרקי פרש מהבמה במופע חגיגי באולם "אולימפיה" בפריז ב-7 בדצמבר 1981 במשך כ-15 שנה ניהל עם אשתו, מפעל לתלבושת ready to wear[1].
בשנות ה-90 חזר לזמן קצר להופיע כמחווה לקהל שלו ולפי בקשת מכון העולם הערבי בפריז. בעת הפקת הסרט התיעודי "אל גוסטו" של ספירס בוסבייה, הצטרף שרקי עם הגיטרה שלו ללהקת "אל גוסטו" שאורגנה על ידי במאית הסרט, והשתתף לצדו של מוריס אל מדיוני, רובר קסטל ואחרים, בקונצרטים במרסיי בשנת 2007, ואחר כך בהיכל הספורט בברסי ובאולם גראן רקס בפריז[4]
לוק שרקי במדיה אמנותית אחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לוק שרקי הוא אחד מ-27 גיבורי הסרט התיעודי של הבמאית ספינס בוסבייה, תושבת דבלין ילידת אלג'יר, והלהקה "אל גוסטו" שהוקמה לצורך הסרט על מנת להחיות את המילייה האמנותי של מוזיקת השעב
יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם שיריו הידועים נמנים:
- Alger, Algeria
- Le Disque oriental (הדיסק המזרחי)
- Je suis Pied noir (אני פייה-נואר)
- Stekhbar Sahli
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1974 - Le Mariage juif/L' Alliance et la vie
- 1977 - Luc Cherki
- 1982 - A l Olympia Bruno Coquatrix
- 2003 - Mazal
- Trésors de la chanson Judéo-Arabe 2006 -
- Alger, Algeria 2006
סינגלים ומיני-אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1979 - Le Disc oriental
- L' Mouéma (אמא)
- Je suis pied noir/Oh soleil reviens
- La Rose de feu
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Salah Guemriche, Alger la Blanche: biographies d'une ville, Éditions Plon, 2012.
- Hisham Aidi, Rebel Music: Race, Empire, and the New Muslim Youth Culture, Knopf Doubleday Publishing Group, 2014
- כתבה של Bouziane Daoudi בעיתון הצרפתי "ליברסיון", 11 בנובמבר 2004
- ורוניק מורטן - אל גוסטו חוגגת את השעבי, מוזיקת השלום והדו-קיום שנולדה בסמטאות אלג'יר 11 בינואר 2012
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוק שרקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
לוק שרקי, באתר Discogs (באנגלית)- השעבי של לוק שרקי
- Le Monde
.svg){kind=logo}
Veronique Mortaigne - El Gusto célèbre le Chaabi, musique de paix et de mélange née dans les ruelles d'Alger
- ריאיון עם לוק שרקי באתר של ספינס בוסבייה Notre entretien exclusif avec le chanteur et musicien Luc Cherki - ינואר 2012
- על אל גוסטו באתר wbfo
8 באוגוסט 2013 Anastasia Tsioulkas Reunited After 50 Years, An Algerian Buena Vista Social Club Makes Its U.S. Debut
- Je suis pied noir בערוץ youtube
- האתר למוזיקה zik et délires