לורן גרנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לורן גרנייה
Laurent Garnier
לידה 1 בפברואר 1966 (בן 58)
בולון-ביאנקור, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1987 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה טכנו, מוזיקת האוס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים F Communications, Audiogram עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אביר בלגיון הכבוד
  • קצין מסדר האמנויות והספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
www.laurentgarnier.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לורן גרנייה (בצרפתית: Laurent Garnier; נולד ב-1 בפברואר 1966) הוא מפיק ודי ג'יי מוזיקה אלקטרונית צרפתי. גרנייה נחשב לאחד מחלוצי מוזיקת הדאנס בצרפת. הוא החל לתקלט במנצ'סטר בסוף שנות ה-80, אך בשנות ה-90 חזר לצרפת. מאז הופיע בכל העולם במועדונים, פסטיבלים, רייבים גדולים וקטנים, מסיבות ושידורי רדיו. במהלך השנים, הוא הציג את עצמו יותר ויותר כאמן ופעל עם מוזיקאים שונים בהופעותיו. גרנייה שואב את השפעותיו מסגנונות מוזיקה שונים ומחבר תת-ז'אנרים כמו דיפ האוס, (דטרויט) טכנו, אסיד האוס, טראנס וג'אז.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרנייה נולד ב-1966 בבולון-ביאנקור, פרוור אמיד של פריז. למשפחתו היה עסק להשכרת אטרקציות לירידי שעשועים.[1] כבר בגיל צעיר התעניין במוזיקה. אחד מהשמרטפים שלו עבד בלייבל CBS, ובעקבות זאת הוא החל לאסוף תקליטים.[2][3] מסירותו למוזיקה הביאה לכך שהוריו לקחו אותו לדיסקוטק כשהיה בן 12, וסבתו שהייתה בעלת מסעדה נתנה לו לתקלט בה בפעם הראשונה בחייו במסיבת סילבסטר. בגיל 14 הקים תחנת רדיו פיראטית בשם Radio Teenager. הוא בנה את המשדר בעצמו, ושידר פעם בשבוע בשישי בערב.[2] אחיו הגדול ממנו בשש שנים, שהוא גיי, והיה לוקח אותו איתו למועדונים בפריז.[4] על אף שהוריו היו מעורבים בתעשיית הבידור, הם לא תמכו לגמרי בעיסוקו במוזיקה ועודדו אותו למצוא עיסוק יציב. גרנייה הלך ללמוד מלונאות, סיים בהצטיינות וב-1984 קיבל הזדמנות לעבוד בשגרירות צרפת בלונדון.[2][5] עבודה זו גם איפשרה לו להימנע מלהתגייס לשירות החובה הצבאי בצרפת.[2] גרנייה עבד בלונדון שנה וחצי לפני שעבר למנצ'סטר ב-1986.[1][6]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במנצ'סטר עבד גרנייה במשך היום כמנהל מסעדה, ובלילות היה יוצא למועדונים, בעיקר למועדון ההאסיינדה (אנ') הידוע. במהלך כל שנות לימודיו ולאחריהם גרנייה המשיך לפתח את תחביב התיקלוט שלו. מיקסטייפ שהכין הגיע לידי מנהלי ההאסיינדה והוא החל לתקלט בימי רביעי תחת השם DJ Pedro, עם מייק פיקרינג.[1][7]

ב-1988 נאלץ גרנייה לחזור לצרפת לאחר שנקרא לבצע את שירותו הצבאי.[7][8] כתוצאה מכך, הוא החמיץ את הקיץ שבו מוזיקת ההאוס פרצה דרך למיינסטרים בבריטניה, במה שכונה "הקיץ השני של האהבה" (אנ'). כשחזר גרנייה למנצ'סטר ב-1989, הרגיש ש"איחר את הרכבת".[7] לאחר שישה חודשים במנצ'סטר בהם היה מתקלט בהאסיינדה בשבת בלילה, החליט לחזור לצרפת בכוונה להביא את בשורת ההאוס לשם.[7] הוא עוד בילה זמן מה בניו יורק, שם פגש את פרנקי נאקלס.[8]

חלוץ מוזיקלי בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-90 האוס וטכנו עוד לא היו פופולריים בצרפת. במסגרת שאיפתו של גרנייה לבנות סצנה של מוזיקה אלקטרונית, הוא ניהל את מסיבות ה-Wake Up במועדון רקס בפריז במשך שלוש שנים,[8] עם חבר ילדותו אריק מורן. המסיבות פעלו בין השנים 1992 ל-1995 והופיעו בהם תקליטנים שונים מכל העולם לרוב לראשונה בצרפת.[9] בתקופה זו נסע בקביעות לתקלט בבריטניה, הופיע במועדונים שונים, וגם במסיבות רייב.

בהדרגה עבר גרנייה גם להפקה והתחיל ליצור תקליטים משלו. הסינגל הראשון שלו נקרא "Who cares", בהרכב "French Connection project" – שיתוף פעולה עם המפיק הבריטי איאן בלנד, אותו הוא הכיר מתקופתו במנצ'סטר. באמצעות חברו אריק מורן שעבד עבור חברת המוזיקה הצרפתית Fnac, הוציא גרנייה לאור בלייבל זה מספר סינגלים ומיני-אלבומים, ביניהם "Stronger By Design EP" בשנת 1992, "A Bout De Souffle EP" בשנת 1993, ו-"Planet House EP" גם מ-1993. בהפקה הוא נעזר לעיתים בלודוביק נווארה (סן ז'רמן). הוא גם עשה רמיקסים למובי ולקווין סונדרסון.

בהרכב בשם Choice, הקליטו גרנייה, נווארה ודידייה דהלאסאל (Shazz) את "Paris EP". לאחר מכן הקליטו את הטראק "Acid Eiffel" – סימפוניית אסיד חלומית ומלנכולית באורך כמעט חמש עשרה דקות שהייתה חריגה מרוב תקליטי הטכנו של אותה תקופה והפכה לקלאסיקה.[10]

ב-1994, גרנייה ומורן עזבו את Fnac והקימו את הלייבל F-Communications. בלייבל הזה, גרנייה השיק את אלבום הבכורה שלו "Shot in the dark" מ-1994, שהכיל בעיקר טכנו רקיד.[11][12]

אמן טכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומו השני – 30 – יצא לאור ב-1997 וכלל את אחד הסינגלים הנמכרים ביותר של גרנייה, "Crispy Bacon". האלבום זכה בפרס תקליט הדאנס הטוב ביותר בפרס "Victoires de la musique" (אנ')(הגראמי הצרפתי), והיה הראשון שזכה בפרס בקטגוריה זו.[1]

אחרי 30 הוציא לאור את האלבום הרטרוספקטיבי "Early Works" עם עבודותיו המוקדמות. לאחר שהופיע ברחבי העולם במהלך שנות ה-90 המאוחרות, חזר גרנייה להפקה עם האלבום "Unreasonable Behavior", שיצא לאור בתחילת 2000, ובו אחד משיריו הידועים ביותר, "The Man with the Red Face".[13] האלבום גם הצליח מסחרית ומכר יותר מ-250,000 עותקים.[14]

ב-2003 הוציא לאור את ספרו החצי-אוטוביוגרפי "Electrochoc" בו הוא מתאר את חייו בעולם המוזיקה האלקטרונית. הוא גם הקים תחנת רדיו אינטרנטית בה האלטר-אגו שלו, DJ פדרו, דרכה העמיד לרשות מעריציו את אוסף המוזיקה העצום שלו. התחנה נוסדה גם כמחאה נגד תחנות הרדיו הגדולות שלדעתו של גרנייה מנגנות יותר מדי מוזיקה מסחרית.[15] ב-2004 יצא יחד עם ג'ף מילס לסיבוב הופעות משותף בו הציגו את השורשים המוזיקליים שלהם וניגנו מוזיקה מז'אנרים שונים שהייתה להם השראה.[16]

ב-2005 הוציא לאור את האלבום "The Cloud Making Machine" - אלבום ניסיוני למדי שמשלב נו ג'אז ומיועד יותר לשמיעה ופחות לרחבות הריקודים. הקלטות מההופעות החיות שליוו את סיבוב ההופעות של האלבום יצאו לאור באלבום "Public Outburst" מ-2007. עם הפרויקט הזה יצא גרנייה שוב לסיבוב הופעות. עם זאת, המופע הניסיוני עורר גם התנגדות מהקהל שמתגעגע ללהיטיו המוכרים כמו "Acid Eiffel", "Crispy Bacon" ו-"The Man With The Red Face".

ב-2006 הוציא לאור יחד עם קרל קרייג את אלבום האוסף "Kings of techno" בו הם יצרו יחד מיקס של יצירות טכנו היסטוריות. באותה שנה הוציא גם לאור "Retrospective" - אוסף של טראקים שונים שלו, כשחלקם כלולים בגרסאות רמיקס חדשות ו-Acid Eiffel ו-The Man with the Red Face מבוצעים בגרסאות חיות.

לאחר הקלטת "The Cloud Making Machine" עבר גרנייה לכפר בפרובאנס. כאבא טרי התאים את קצב העבודה שלו לחיי המשפחה.[17] ב-2009 יצא לאור האלבום "Tales of a Kleptomaniac". ב-2014 הציג לעצמו אתגר חדש: הוצאת חמישה EP שונים בחמש מדינות שונות תוך חמישה חודשים. הוא תיעד את התהליך ביומן בשם Le Journal de Garnier, אותו פרסם באינטרנט.[18]

בשנת 2017, קיבל גרנייה את עיטור לגיון הכבוד, העיטור החשוב ביותר בצרפת.[19]

דיסקוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Shot in the Dark (1994)
  • 30 (1997)
  • Unreasonable Behaviour (2000)
  • The Cloud Making Machine (2005)
  • Public Outburst (2007)
  • Tales of a Kleptomaniac ' (2009)

אלבומי אוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • X-Mix-2 - Destination Planet Dream (1994)
  • Mixmag Live! Vol. 19 (1994)
  • Raw Works (1996)
  • Laboratoire Mix (1996)
  • Early Works (1998)
  • Excess Luggage (2003)
  • Life:Styles (2004)
  • Retrospective (2006)
  • Laurent Garnier & Carl Craig – The Kings Of Techno (2006)
  • We Are 25 (2008)
  • Home Box (2015)
  • 33 Tours et Puis S’en Vont (2015)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לורן גרנייה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Michaël Abecassis, Marcelline Block, An Anthology of French and Francophone Singers from A to Z: “Singin’ in French”, Cambridge Scholars Publishing, 2018-06-11, ISBN 978-1-5275-1205-4. (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 4 Garnier, Laurent, Encyclopedia.com
  3. ^ STEPHEN WYNNE-JONES, Laurent Garnier on how The Haçienda 'blew his mind' in 1987… [October 1994], 909originals, ‏2019-02-04 (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ Laurent Garnier, Red Bull Music Academy (באנגלית)
  5. ^ Laurent Garnier: Chef de Party, Carhartt WIP USA, ‏2023-07-06 (באנגלית)
  6. ^ Bush, John, Laurent Garnier Songs, Albums, Reviews, Bio & More, AllMusic (באנגלית)
  7. ^ 1 2 3 4 A Conversation With Laurent Garnier, Ransom Note, ‏2021-08-19 (באנגלית)
  8. ^ 1 2 3 Johnson, Miles (2007) "Profile – Laurent Garnier", The List, Issue 591, 29 November 2007. Retrieved 16 March 2012
  9. ^ Annabel Ross, Laurent Garnier at Rex Club at Rex Club (Event), RA Reviews, ‏2018-04-12
  10. ^ Kirk Degiorgio, Rewind: Choice - Acid Eiffel on Fragile Records (Single), RA Reviews, ‏2020-07-17
  11. ^ Orlov, Peter (2000) "Label Profile: F Communications", CMJ New Music Monthly, November 2000, p. 15. Retrieved 16 March 2012
  12. ^ Frater, Patrick (1996) "France", Billboard, 20 January 1996, p. 53. Retrieved 16 March 2012
  13. ^ "Weekly Classic: Laurent Garnier's 'The Man With The Red Face'". 5 בפברואר 2016. נבדק ב-29 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ RFI Musique - - Laurent Garnier, www1.rfi.fr
  15. ^ Laurent Garnier : interview op KindaMuzik, www.kindamuzik.net (באנגלית)
  16. ^ Club3VOOR12: Jeff Mills en Laurent Garnier doen hun ding, 3voor12, ‏2004-09-23 (בהולנדית)
  17. ^ Gunter Van Assche, Laurent Garnier over hotelporno, faalangst en la dolce vita, De Morgen, ‏2009-06-30
  18. ^ Rik Hermans, Laurent Garnier, onzekere legende, DJBroadcast, ‏30.09.2014
  19. ^ Laurent Garnier has received the French Legion of Honour, Mixmag
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לורן_גרנייה&oldid=38321676"