לטו קזיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לטו קזיני
לטו קזיני בטקס שתילת עץ לכבודו ביד ושם בירושלים
לטו קזיני בטקס שתילת עץ לכבודו ביד ושם בירושלים
לידה 16 באפריל 1902
איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בינואר 1992 (בגיל 89)
פירנצה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פרסביטר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה חסיד אומות העולם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לטו קזיני, הידוע כדון לטו קזיניאיטלקית: Leto Casini;‏ 16 באפריל 1902 פירנצואלה - 1992 פירנצה) היה כומר קתולי איטלקי שנודע כחסיד אומות העולם בגין פעילותו למען היהודים הנרדפים בימי השואה. לאחר מותו, הוענק לו עיטור הזהב להצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (2004).

ילדותו ושנות צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטו קזיני נולד בשנת 1902 בקורנקיאיה, שכונה של פירנצואולה כשביעי בין תשעה ילדים. אחד מאחיו היה הסופר טיטו קזיני (1987-1907), אחד ממייסדי כתב-העת הקתולי "פרונטספיציו". לון קזיני התחיל בשנת 1911 לימודים בסמינר לכמרים בפירנצואולה ובשנת 1928 הוסמך ככומר. ניהל פרוכיה ביישובים ג'וניולה וסן פלגרינו, וכן לימד מתמטיקה בסמינר בפירנצואולה, שם אף בנה מרכז סיסמוגרפי.

פעילותו בשנות הכיבוש הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1937 - 1947 עבד קזיני ככומר של פארוכיית סן פייטרו בוורלונגו, על יד פירנצה. למחרת הכיבוש הנאצי באוקטובר 1943, הקרדינל של פירנצה, אליה דאלה קוסטה הטיל על קזיני את המשימה לסייע ליהודים הנרדפים. יחד עם הרב של פירנצה, נתן קאסוטו, עם רפאלֶה קנטוני וקבוצת מתנדבים יהודים ונוצרים, הקים קזיני ועד מחתרתי, רשת ההצלה בפירנצה, לסיוע שפעל כזרוע של הארגון היהודי לסיוע "דלאסם" (DELASEM) שהוצא מחוץ לחוק מיד עם הכיבוש והמשיך לחלק אמצעי עזרה שנשלחו על ידי גורמים מחו"ל. "דון קזיני", כפי שכונה, פעל להשגת מקומות מסתור, אספקת מזון, תעודות זיהוי מזויפות וכו'.

ב-26 בנובמבר 1943, סוכן שהסתנן לתוך רשת הסיוע גרם למעצרם של כל חברי הוועד. חברי הוועד היהודים, לרבות הרב קסוטו נשלחו בהמשך לאושוויץ. לאחר תקופה קצרה של מאסר, שוחרר קזיני מן הכלא וחידש במרץ את פעילותו המחתרתית לטובת התושבים היהודים באזור. הוא המשיך לעשות זאת אפילו אחרי מעצר ומחבוש נוסף, עד לרגע השחרור מן השלטון הנאצי-פאשיסטי.

פעילותו ההומניטרית אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מלחמת העולם השנייה עזב דון קזיני את פירנצה כדי להקדיש את עצמו לעזרה רוחנית למהגרים האיטלקים שחיו בשווייץ ובהולנד. למשך 17 שנה פעל ככומר על סיפון אניות מהגרים איטלקים בדרך לארגנטינה ואוסטרליה.

בגיל זקנה שב לפירנצה והיה לכומר של בתי הכלא במוראטי. כמו כן פעל באגודה לידידות נוצרית-יהודית (Amicizia Ebraico-Cristiana). הוא התעקש לדחות כל מחווה של הכרת תודה על פעילותו. בשנת 1986 מיוזמת הבישוף של פירנצה, סילבאנו פיואבנלי, כתב סופו של דבר ספר אוטוביוגרפי "זכרונות של כומר קשיש" שפורסם בהוצאה לאור היהודית "לה ג'ונטינה" בפירנצה.

לטו קזיני נפטר בשנת 1992. בהלווייתו השתתף והשמיע הספד גם הרב הראשי של פירנצה.

מחוות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1966 הוכר לטו קזיני "חסיד אומות העולם" על ידי המוסד יד ושם על מעשי ההצלה שלו לטובת היהודים בתקופת השואה. עץ נשתל לכבודו בשדרת חסידי אומות העולם ביד ושם.
  • ב-25 באפריל 2004 נשיא איטליה, קרלו אזליו צ'אמפי העניק לדון קזיני, עיטור הזהב של הרפובליקה לאחר המוות.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1993 - הוצב לוח זיכרון לזכרו בעיירה ורלונגו.
  • בשנת 1993 יהודי ישראלי-אמריקאי יליד גרמניה בשם לואיס גולדמן (1925 - 1996), שהיה נער בן 18 - 19 בזמן שנות המסתור באיטליה והיה אחד מאלה שניצלו הודות לפעילותו של לטו קזיני וכמרים אחרים, שבר את שתיקה ופרסם את הספר "ידידים לכל החיים" (Amici per la vita) שבו סיפר בפרוטרוט על מעשיו של לטו קזיני בימי הכיבוש הנאצי בטוסקנה.
  • ב-22 באפריל 2005 רחוב בפירנצה נקרא על שמו (Via Monsignor Leto Casini).
  • בשנת 2005 פורסם אחרי מות המחבר, "זכרונות של יהודי מטוסקנה 1948-1938", יומנו של ג'ורג'ו ניסים, שבו מתגלים פרטים נוספים על הרשת המחתרתית היהודית DELASEM בחבל טוסקנה, שבמסגרתה פעל בפירנצה לטו קזיני.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1986 - Ricordi di un vecchio prete (זיכרונות של כומר זקן)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Louis Goldman Friends for Life: The Story of a Holocaust Survivor and His Rescuers, Mahwa, New Jersey, Paulist Press 2008
  • Leto Casini, Memorie di un vecchio prete (Giuntina: Firenze 1987)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]