לנוקס לואיס

לנוקס לואיס
Lennox Lewis

לנוקס לואיס וחגורת האליפות שלו
לנוקס לואיס וחגורת האליפות שלו
לידה	2 בספטמבר 1965 (בן 59) לונדון, אנגליה
מידע כללי
שם לידה	Lennox Claudius Lewis
מדינה	בריטי
השכלה	Cameron Heights Collegiate Institute
משקל	113 ק"ג
גובה	1.96 מטר
www.lennoxlewis.com
ספורט
ענף ספורט	איגרוף
משקל	כבד
הישגים
דירוג שיא	אלוף העולם הבלתי מעורער
פרסים והוקרה	פרס אישיות השנה בספורט של ה-BBC (1999) היכל התהילה של הספורט בקנדה מפקד במסדר האימפריה הבריטית חבר במסדר קנדה היכל התהילה של הספורט באונטריו
מאזן מדליות מתחרה עבור איגרוף המשחקים האולימפיים זהב אולימפיאדת סיאול (1988) איגרוף

לנוקס קלאודיוס לואיס (באנגלית: Lennox Claudius Lewis; נולד ב-2 בספטמבר 1965 בלונדון, אנגליה), הוא מתאגרף לשעבר, אשר ייצג את קנדה באולימפיאדת סיאול, וזכה במדליית הזהב במשקל סופר כבד.

בתור מתאגרף מקצוען היה לנוקס לואיס אלוף העולם הבלתי מעורער, והוא נכון להיום (2019) האחרון שהחזיק בתואר זה.

לואיס, יחד עם איוונדר הוליפילד ומוחמד עלי הוא אחד משלושת המתאגרפים היחידים בהיסטוריית האגרוף במשקל כבד אשר זכה בתואר אלוף העולם במשקל כבד שלוש פעמים. מאזנו המקצועי עומד על 41 ניצחונות, שני הפסדים וקרב אחד שהסתיים ללא הכרעה. 32 מניצחונותיו הושגו בנוק-אאוט.

קריירת אגרוף

ראשית הדרך ואליפות העולם

לואיס החל להתאגרף כמקצוען ב-1988, לאחר שזכה כחובבן במספר תארים בולטים, בהם זכייה במדליית זהב אולימפית במשקל סופר-כבד, לאחר שגבר על רידיק בואו, לימים אלוף העולם במשקל כבד אף הוא, בנוק-אאוט טכני בסיבוב השני. המעבר לאגרוף מקצועני לווה גם בחזרה לבריטניה בה נולד (עד אז לחם לואיס תחת הדגל הקנדי). חובבי אגרוף בריטים רבים חשו כי מעבר זה הוא מטעמים פרקטיים בלבד, וטענו כי לואיס הוא "קנדי בלב ובריטי מסיבות פרקטיות". לואיס עצמו חיזק במידת מה טיעון זה כשתלה את המעבר לבריטניה בפיתוח קריירת האגרוף שלו, ענף שלא היה מפותח בקנדה באותה תקופה. לאחר מספר ניצחונות על יריבים לא בולטים, חתם לואיס על חוזה עם סוכנות אמריקנית, שבתיווכה פגש וניצח את ג'ין מוריס הצרפתי (אלוף אירופה), ג'רי מייסון (אלוף בריטניה) ויריבים בולטים נוספים. ב-1992 היה לואיס מדורג בחמישייה העולמית הראשונה על ידי שניים משלושת הגופים העיקריים בענף (WBC ו-WBA) וכן על ידי מגזין "הזירה". ב-31 באוקטובר 1992 ניצח לואיס את דונובן "התער" רדוק בנוק-אאוט בסיבוב השני, והיה לטוען הראשון לכתר אלוף העולם מטעם מועצת האגרוף העולמית (ה-WBC). האלוף המכהן, רידיק בואו, סירב להגן על התואר מול לואיס, שהשפיל אותו ב-1988, ובצעד הפגנתי השליך את חגורת האליפות לפח אשפה לעיני המצלמות. התואר נלקח ממנו, והמועצה הכריזה על לואיס כאלוף העולם מטעמה. לואיס היה למתאגרף השני בתולדות הענף שהחזיק בתואר אלוף העולם מבלי שזכה בו בזירה (הראשון היה קן נורטון, אף הוא בתואר ה-WBC). לואיס הגן על תוארו שלוש פעמים, נגד טוני טאקר, פרנק ברונו ופיל ג'קסון. את שלושתם ניצח בנוק-אאוט.

אובדן התואר

ב-24 בספטמבר 1994 איבד לואיס את תוארו לטובת אוליבר מק'קול, במה שנחשב לאחד הקרבות המפתיעים בתולדות הענף. מק'קול הפיל את לואיס לקרשים בסיבוב השני; לואיס הצליח לקום על רגליו לפני תום הספירה, אך כשל קדימה ונתקל בשופט הזירה, חוזה גארסיה. גארסיה חש כי לואיס אינו כשיר להמשיך בקרב, ומק'קול הוכרז כמנצח בנוק-אאוט טכני. לואיס ואנשי צוותו מחו על ההחלטה, וטענו כי הקרב נעצר בטרם עת, וכי יש לתת לאלוף מכהן ליהנות מן הספק, אולם הדעה הרווחת הייתה כי לואיס התעשת רק לאחר שהקרב נעצר, וכי החלטת השופט הייתה מוצדקת. לאחר התבוסה פיטר לואיס את מאמנו, פפה קוריאה; היחסים ביניהם היו מתוחים זה זמן-מה, ולאחר הפיטורים השמיץ קוריאה את לואיס בפומבי. מאמנו החדש של לואיס היה עמנואל סטיוארד, שאימן בין השאר את מק'קול, ושם עין על לואיס עוד לפני הקרב ביניהם. סטיוארד עבד עם לואיס על יכולות רבות שחסרו לו, בהן יציבתו והאגרוף הישיר (ג'אב) שלו, שהפך, תחת הדרכתו של סטיוארד, לאחד מסימני ההיכר הבולטים של לואיס, שניצל בכך את יתרונו כמתאגרף גבוה, בעל טווח אגרופים ארוך במיוחד. השניים עבדו כצוות עד לפרישתו של לואיס ב-2003, ונקשרו ביניהם יחסי כבוד והערכה הדדיים.

אלוף העולם בשנית

לאחר שגבר על ליאונל באטלר היה לואיס שוב בעמדת הטוען הראשון לכתר ה-WBC, אולם האמרגן דון קינג השפיע על המועצה לתת את ההזדמנות למייק טייסון. לאחר מספר ניצחונות על יריבים מן השורה הראשונה, בהם ריי מרסר, ג'סטין פורצ'ן וטומי מוריסון, פתח לואיס בהליך משפטי במטרה לתבוע את טייסון להתמודד מולו על התואר. קינג, אמרגנו של טייסון, שילם ללואיס ארבעה מיליון דולר כדי שימשוך את תביעתו להתמודד מול טייסון; לואיס התנה את הסכמתו בכך שאם יגבר טייסון על ברוס סלדון בקרב איחוד התארים שלהם (סלדון החזיק בתואר ה-WBA), הוא יילחם בלואיס לאחר מכן. טייסון גבר על סלדון, אולם בחר שלא להתייצב לקרב מול לואיס, ותואר ה-WBC נלקח ממנו. תחת זאת בחר טייסון להגן על תואר ה-WBA מול איוונדר הוליפילד, שחזר מפרישה לצורך זה. הוליפילד גבר על טייסון בנוק-אאוט טכני בסיבוב ה-11. לואיס ומק'קול היו לשני הטוענים הראשונים לתואר אלוף העולם מטעם ה-WBC, הנטוש כעת. המועצה ערכה ביניהם קרב ב-1996; מק'קול, שהפסיד בשלושת הסיבובים הראשונים, סירב להילחם בסיבובים הבאים, ובאחד האירועים המוזרים בתולדות הענף החל לצעוק ולהפציר בשופט להפסיק את הקרב ולהכריז על לואיס כמנצח. כאלוף העולם בשנית, הגן לואיס על תואר מועצת האגרוף העולמית מספר פעמים; במהלכן היה גם לאלוף העולם הליניאלי (כלומר, שניצח את קודמו בזירה), כאשר הביס את שנון בריגס (שניצח, בהחלטת שופטים שנויה מאוד במחלוקת, את אלוף העולם ג'ורג' פורמן) בנוק-אאוט טכני בסיבוב החמישי.

לואיס נגד הוליפילד ואלוף העולם הבלתי מעורער

במרס 1999 פגש לואיס באיוונדר הוליפילד בקרב לאיחוד התארים: הוליפילד החזיק בתואר אלוף העולם מטעם ה-WBA ומטעם ה-IBF, ולואיס בתואר ה-WBC. המנצח בקרב אמור היה לזכות בתאריו של חברו ולהפוך לאלוף העולם הבלתי מעורער. אולם לאחר שנים-עשר סיבובים, בהם שלט לואיס בקרב באופן ברור, הכריזו השופטים על תיקו, בהחלטה שנויה במחלוקת. היריבים שמרו על איש על תאריו, ונדברו להיפגש לקרב גומלין, שנערך שמונה חודשים מאוחר יותר, ב-13 בנובמבר 1999. הוליפילד לחם טוב בהרבה מאשר בקרב הראשון, אולם לואיס עדיין הוביל בהפרש בולט, וזכה בניצחון בהחלטה פה-אחד של השופטים. בכך היה לואיס לאלוף העולם הבלתי מעורער הראשון מאז נלקח התואר מרידיק בואו ב-1992, בשל סירובו לפגוש בלואיס. כאלוף העולם הבלתי-מעורער הגן לואיס על תאריו, בין השאר, נגד ג'ון רואיז (הטוען לכתר מטעם ה-WBC), מיכאל גרנט (WBA) וכן פרנסיס בותה ודייוויד טואה. ב-21 באפריל 2001 נוצח לואיס בנוק-אאוט על ידי האסים רחמן, שהתייצב לקרב כאנדרדוג ביחס של 1:15. תחילה סירב רחמן לדרישת לואיס לקרב חוזר, אולם לואיס אילץ אותו להיענות באפיקים משפטיים. בקרב החוזר ניצח לואיס בנוק-אאוט בסיבוב הרביעי. ב-2002 פגש לואיס במייק טייסון, שניסה לפתוח מחדש בקריירת אגרוף, לאחר שרישיונו נשלל בעקבות הנשיכות באוזניו של איוונדר הוליפילד. לואיס ניצח את טייסון בנוק-אאוט בסיבוב השמיני. אף שטייסון לא לחם היטב, והשיא שלו היה, בבירור, הרחק מאחוריו, הכריז אלוף העולם לשעבר ג'ורג' פורמן לאחר הקרב כי "לואיס הוא, ללא ספק, גדול המתאגרפים במשקל כבד בכל הזמנים".

לואיס נגד קליצ'קו ופרישה

פדרציית האיגרוף הבינלאומית (IBF) שללה מלואיס את תואר אלוף העולם מטעמה, לאחר שסירב לפגוש בטוען לכתר כריס בירד. תחת זאת בחר לואיס להגן על התואר מטעם מועצת האגרוף העולמית מול ויטלי קליצ'קו. השניים נפגשו ב-21 ביוני 2003. קליצ'קו שלט בסיבובים הראשונים של הקרב, אולם מכת אגרוף ששלח לואיס פצעה את קליצ'קו מעל לעינו, והקרב הופסק בעצת רופא הזירה. כיוון שהסיבה להפסקת הקרב הייתה האגרוף ששלח לואיס, הוא הוכרז כמנצח בנוק-אאוט טכני, אף שקליצ'קו הוביל בכרטיסיות הניקוד של כל השופטים. המגעים המתמשכים שנוהלו לגבי קרב חוזר נגד קליצ'קו הגיעו למבוי סתום, ובפברואר 2004 הודיע לואיס על פרישתו.

חייו האישיים

לואיס חי במיאמי ביץ'. הוא נשוי לויולט צ'אנג ואב לארבעה. לואיס הוא שחמטאי חובב, ופתח תוכנית ללימוד שחמט לנוער בסיכון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לנוקס לואיס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של לנוקס לואיס (באנגלית)

• לנוקס לואיס, ברשת החברתית פייסבוק
• לנוקס לואיס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• לנוקס לואיס, באתר הוועד האולימפי הבין-לאומי
• לנוקס לואיס, באתר olympedia.org
• לנוקס לואיס, באתר BoxRec
• לנוקס לואיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)