נוער בסיכון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

נוער בסיכון, וככלל ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה, הם ילדים או בני נוער החיים במצבים המסכנים אותם בקרב משפחתם ובסביבתם. ואינם מאפשרים להם ביטחון והתפתחות תקינה. ילדים בסיכון אינם יכולים לממש את זכויותיהם הטבעיות כפי שמנסוחות באמנה לזכויות הילד, מבחינת קיום פיזי, בריאות והתפתחות, השתייכות למשפחה, למידה ורכישת מיומנויות, רווחה ובריאות רגשית, השתייכות והשתתפות חברתית, והגנה מסכנות מצד אחרים ומהתנהגויות מסכנות שלהם עצמם[1].

מצבים העלולים להביא לסיכון של ילדים ונוער יכולים להיות קשורים בקשיים כלכליים, במשברים במשפחה,בהגירה, בהשתייכות לקהילות פוגעניות, בקשיי הסתגלות,במוגבלות, בלקויות למידה, במעבר בין מסגרות, בחיים בסביבה מסכנת ועוד.

הגורמים המביאים בני נוער לסיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר קשיים נפוצים שאנשי המקצוע מסווגים אותם כגורמים העיקריים המביאים נערים לכדי מצב המוגדר כ"סיכון" בתחום הלימודי:

משפחה – התא המשפחתי הוא הבסיס היסודי הנותן לילדים ולבני נוער ביטחון עצמי, כישורים חברתיים, מקום בטוח לחזור אליו, ועוד. כאשר עוגן זה מתערער, נותרים הנערה או הנער תלושים ומנותקים ממקור הביטחון העיקרי. לדוגמה, כאשר נער גדל בבית בו האב מכה את ילדיו או את אשתו, הנער מגיע למסגרת הלימודית לעיתים רבות לאחר שחווה מראות קשים או חווה טראומה גופנית ואף נפשית, והוא אינו פנוי רגשית ומנטלית לעסוק בלימודיו או בקשרים חברתיים, וכתוצאה מכך מצבו בלימודים ובחברה מתדרדר. תוצאה נוספת אפשרית היא, שהנער מסגל לעצמו דפוסי התנהגות דומים לשל אביו כלפי חברים ואנשים אחרים, ומאוחר יותר אף במערכת הזוגית, ומהווה בכך סכנה לסביבתו. בעיות נפוצות נוספות הקשורות במשפחה הן פגיעה מינית בתוך המשפחה, גירושין או יחסים קשים בין ההורים, אבטלה וחוסר ביטחון כלכלי, ומחלה או מוות של אחד מבני המשפחה.

לימודים – כאשר נער נמצא בכיתה בה אין לו יכולת להשתלב מבחינה לימודית, לדוגמה: בעלי קשיי למידה או לקויות למידה, הנמצאים במסגרת כיתתית לא מכילה, הוא חווה הרגשת תסכול וכישלון חוזרת ונשנית בלימודיו חרף מאמציו לעמוד בקצב הלימוד הכיתתי. הצטברות של רגשות אלו עלולה להביא לכדי בעיות משמעת, בעיות ביקור סדיר, בעיות חברתיות הנובעות מחוסר הערכה בקרב מוריו וחבריו לכיתה, ובעיות נפשיות הכוללות דכדוך, דיכאון, חוסר ביטחון עצמי, סגירות חברתית ועוד. בנוסף, המצב מביא לתסכול מצד ההורים שלרוב אינם מודעים לקושי המיוחד של ילדם, ועל כן מפגינים לעיתים קרובות אכזבה וחוסר הערכה לילדם, דבר העלול להגביר את חוסר ביטחונו העצמי ולגרום לו לנתק מהוריו. כל הקשיים הללו עלולים, בנוסף, להביא את הנער לכדי נשירה ממקום לימודיו, הן מיוזמתו והן ביוזמת המסגרת הלימודית.

חברה – כאשר נער או נערה מתמודדים עם קשיים במיומנויות התקשורת, כגון: קושי בהיכרות חדשה, חוסר פתיחות, קושי ביצירת ופיתוח שיחה, או לחלופין: אגרסיביות יתר בקשר, חוסר שיתוף פעולה, או אפתיות כלפי אנשים אחרים, נוצר סביבם דימוי בלתי חברתי וישנה התרחקות וניכור חברתי אשר מובילים לדימוי עצמי שלילי. מחשבות אלו עלולות להביא לדיכאון, מחשבות אובדניות, התנתקות מהסביבה, רצון להתנקם בסביבה ועוד.

דימוי גוף נמוךהחברה המערבית בה אנו מצויים כיום משדרת הערכה רבה כלפי מראה חיצוני נאה ואופנתי. על פי צו האופנה, בקרב נערות מראה נאה משמעו (בקווים כלליים): רזה, חשוף, גבוה, בולט. בקרב נערים מראה נאה משמעו: שרירי, שזוף, גבוה. כאשר נער או נערה מבקשים למצוא חן בעיני החברה, הם עלולים להתקל במציאות נתוני גופם שאינה הולמת את רצונם ואת תכתיבי החברה. בעקבות כך, עלול לרדת ביטחונם העצמי, ואף מעמדם החברתי. הם עשויים לנסות לשפר את מראה גופם אף אם הדבר כרוך בצעדים קיצוניים, למשל: לעשות דיאטה מוגזמת עד כדי הגעה לתת-תזונה ואנורקסיה, וסיכון עצמי של ממש. לעיתים ההתעסקות בדימוי גופם כה אובססיבית עד שכל עולמם מתרכז סביב גופם, והם מאבדים קשר עם החברה, המשפחה והלימודים.

התמכרות – כל נער חשוף, במידה זו או אחרת, לגורמים ממכרים מסוגים שונים. אין הכוונה רק לגורמים המביאים להתמכרויות קשות כגון: סמים קשים וקלים, אלכוהול וסיגריות, אלא גם לגורמים מצויים ומותרים העלולים, על ידי שימוש בלתי מבוקר בהם, להביא להתמכרות. בין גורמים אלו: אוכל, טלוויזיה ומחשב, עבודה, טלפון, ואף לימודים. כאשר הנער מגיע לכדי התמכרות, הוא מאבד איזון בין התחומים השונים בחייו ומזניח את חלקם. הנער המכור מאבד עניין בלימודים, במשפחה, בבילויים, בחברה. הוא משקיע את זמנו וכספו באופן בלתי מבוקר במושא ההתמכרות, ולמעשה אינו שולט בעצמו. בנוסף, הוא מתנתק מכל גורם העלול למנוע ממנו להמשיך בהתמכרותו. לרוב הנער מבין שהוא נמצא במצב בעייתי, אך אין בידו כוח לצאת ממצבו.

מסגרות הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות תופעה זו של נוער בסיכון, מיקדו שירותי הרווחה, משרד העבודה ומשרד החינוך מאמצים לטיפול בבעיות השונות של הנוער בסיכון על ידי הכשרת עובדי נוער, שתפקידם לאתר נערים אלו, "לחזר אחריהם" על מנת להביאם לכדי הסכמה להשתתף בטיפול אישי, לאבחן את הבעיה עמה מתמודד הנער ולעבור עמו תהליך טיפולי שבמהלכו יוצפו הבעיות ויוצבו מטרות להתקדמות הכוללת עבודה אישית של הנער ועבודה משותפת עם חונכו.

בשנים האחרונות מופעלת תוכנית לאומית לילדים ונוער בסיכון, מדובר בתוכנית בין משרדית המשותפת למשרדי הרווחה והשירותים החברתיים, החינוך, הבריאות, העלייה והקליטה וביטחון הפנים. מטרת התוכנית לשנות את הדרך שבה החברה הישראלית מתמודדת עם ילדים ובני נוער בסיכון ולהיטיב ולעבות את השירותים בקהילה המיועדים להם[2][3][4][5][6].

עובדי הנוער מסתייעים בעובדים סוציאליים, קציני ביקור סדיר, יועצים בית ספריים, עובדי רווחה ומורים, המפנים אליהם את הנערים אשר הם מאתרים אותם כמצויים בסיכון.

משרד העבודה והרווחה מספק מספר אופציות לנערים ונערות בסיכון, המסגרת נקבעת על ידי המצב הנתון שבו שוהה הנער או הנערה, קיימים פנימיות, מועדוניות, בתי קפה טיפוליים, מוקדי טיפול ובתי אומנה. אלו אופציות הפזורות ברחבי הארץ אשר ההתמחות שלהם משתנה בחומרת המקרים שאותם הם קולטים.

עיקר עבודתם של עובדי קידום הנוער היא ב"מרכזי קידום נוער", שם הם עובדים עם הנערים באופן פרטני ובאופן קבוצתי. הטיפול הקבוצתי כולל טיפול דינמי, המאפשר לנערים הצפה חופשית של בעיות ואתגרים המעסיקים אותם ועוזר להם להתקדם לקראת פתרונם, וטיפול מעשי בו הנושא מוגדר על ידי המנחה – אם דיון ואם פעילות מסוג שונה.

בנוסף, העובדים פועלים במועדוניות נוער, בתי הספר ומרכזים לימודיים המציעים לנער מסגרת לימודים חלופית המתאימה יותר לצרכיו האישיים. העובדים מגיעים אף למקומות הבילוי של הנוער במטרה לאתר שם נוער בסיכון וליצור עמו מגע.

אחת מתוכניות ההתערבות המובילות בארץ לטיפול בקידום נוער בסיכון היא התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון ('360 מעלות'). במסגרת התוכנית מתקיימת פעילות שוטפת ומשותפת למגוון רחב של ארגונים אשר באים לתת מענה מיטבי לקידום ולשיפור מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון. אחת האוכלוסיות שבקרבה יש שיעורים גבוהים של ילדים בסיכון היא האוכלוסייה הערבית, ולצורך כך ניתן מענה ייחודי ודיפרנציאלי אשר משפר את מצבה של אוכלוסייה זו[7].

הכשרת עובדי קידום הנוער היא תחום עצמאי בלימודי החינוך באוניברסיטאות ובמכללות, אך היא נכללת במידה מסוימת גם בלימודי קרימינולוגיה ולימודי סוציולוגיה, הכשרה והתמחות בהתמודדות וטיפול עם נוער בסיכון והדרה.

משרד העבודה והרווחה בישראל מספק מסגרת חינוכית נוספת ביחידה להכשרת נוער. בתי ספר אשר מאפשרים הכשרה מקצועית וטכנולוגית לצד הקניית מיומנויות אקדמיות במקצועות הליבה ולצד הקניית מיומנויות חבריות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוח ועדת שמיד, 2006, ירושלים, עמ' 67
  2. ^ ד"ר רחל סבו-לאל, ילדים ובני נוער בסיכון בישראל, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, ‏2017
  3. ^ ד"ר רחל סבו-לאל, אביטל מנור, ילדים ובני נוער בסיכון – מאפייניהם וצורכיהם על פי מיפוי "360° התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון", מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, ‏2015
  4. ^ ד"ר רחל סבו-לאל, הילה צדקה, [360° – התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון: צורכי המשתתפים והמענים הנפוצים 360° – התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון: צורכי המשתתפים והמענים הנפוצים], מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, ‏2015
  5. ^ ד"ר רחל סבו-לאל, הילה צדקה, 360° – התוכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון: צורכי המשתתפים והמענים הנפוצים, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, 2015
  6. ^ מרים נבות, ד"ר יואה שורק,ד"ר רחל סבו-לאל, דליה בן רבי. 2017. מערכת השירותים לילדים בסיכון ולמשפחותיהם: הישגים ואתגרים על פי מחקרי מכון ברוקדייל. ירושלים: מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.
  7. ^ מחקר של מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל הבוחן עבודה עם האוכלוסייה הערבית במסגרת התוכנית