לקרוא את לוליטה בטהרן
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אזאר נאפיסי |
| שפת המקור | אנגלית |
| מקום התרחשות |
המזרח התיכון  |
| הוצאה | |
| הוצאה | משכל |
| תאריך הוצאה |
2003 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002572603 |
  | |
לקרוא את לוליטה בטהראן הוא ספר שחיברה הסופרת האיראנית, פרופסור אזאר נפיסי.
הספר יצא לאור בשנת 2003, היה ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך 100 שבועות ותורגם ל-32 שפות, בהן עברית.
הספר מתאר קבוצת קריאה שאירחה נאפיסי בביתה שבטהראן אחרי שעזבה את משרתה כמרצה באוניברסיטה, כאשר לא יכלה עוד ללמד בתנאים הבלתי אפשריים של המהפכה האסלאמית. בקבוצת הקריאה נטלו חלק שבע מהטובות בתלמידותיה של נאפיסי, שנפגשו בביתה מדי שבוע במשך שנתיים, בין 1995 ו-1997, כדי לשוחח על יצירות ספרותיות אסורות של סופרים מערביים: הנרי ג'יימס, ולדימיר נבוקוב, ג'יין אוסטן ואחרים. במקביל, שוחחו רבות גם על המצב באיראן בתקופה שאחרי המהפכה האסלאמית, על האופן שבו ניפצה המהפכה את חלומותיהן ועל שלטון של דיכוי, הפחדה ואלימות שבו הפכו חייהן לסיוט מתמשך. שני קווים מקשרים בין היצירות הספרותיות שעליהן דנות נאפיסי והסטודנטיות שלה לבין המצב באיראן: הדמיון בין המהפכה והחיים באיראן לחלק מהיצירות וההשראה שסיפקו חלק מהיצירות לנאפיסי ותלמידותיה לנסות ולשמור על עצמאותן ולמרוד, ולו רק במעט ובהיחבא, ברדיפה ובדיכוי של השלטונות.
עוד מספרת נאפיסי על חייה שלה שהפכו נסבלים פחות ופחות לאחר המהפכה, עד ליום שבו עזבה את איראן והיגרה לארצות הברית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארנה קזין, קווצת שיער סוררת, באתר הארץ, 7 במרץ 2004
- הספר "לקרוא את לוליטה בטהרן", באתר "סימניה"
- החיים בישראל 2025, באתר "חופש"
- טל כהן, לקרוא את נאפיסי בישראל, באתר "האייל הקורא"
- רבקה רז, "אמנות וספרות הפכו להיות דבר עיקרי בחיינו; לא מותרות אלא הכרח", באתר הארץ, 2 באוקטובר 2004