מארי פרולז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מארי פרולז
Marie Perolz
דיוקן של מארי פרולז, הדפס מגילוף עץ
לידה 7 במאי 1874
לימריק, אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בדצמבר 1950 (בגיל 76)
דבלין, אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
ידועה בשל פעילות רפובליקנית למען עצמאות אירלנד
תקופת הפעילות ? – 12 בדצמבר 1950 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג ג'יימס מייקל פלנגן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מארי פרולזאנגלית: Marie Perolz;‏ 7 במאי 187412 בדצמבר 1950) הייתה ידועה גם בשמות מרי פרולז, מורה פרולז, וכ"מיס פרוז" במסמך רשמי אחד. היא הייתה לאומנית אירית ופמיניסטית, מארגנת איגודי עובדים, סוציאליסטית, וחברה בארגון הנשים הלאומני-תרבותי איניניה נה הרין וכן בארגון הפארה-צבאי קומן נה מאן, זרוע הנשים של ארגון המתנדבים האירים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרי פרולז נולדה בלימריק ב-7 במאי 1874, הילדה השלישית של ריצ'רד פרולז וברידג'ט קרטר, ולה שתי אחיות ואח. אביה והסבא-רבא שלה היו דפסים במקצועם, דבר שהשפיע על הקריירה הספרותית שלה. אביה היה פרוטסטנטי, ואמה קתולית. הם חיו בשנותיה הראשונות בטראלי, ואז עברו לקורק, שם עבד אביה בעיתון The Examiner. בנערותה, עברה המשפחה לדבלין.

היא הצטרפה לאיניניה נה הרין עם הקמתו בשנת 1900. היא הייתה חברה בוועדה הזמנית בראשות מוד גון ולאחר מכן קונסטנס מרקייביץ', אשר חברותיה כללו גם את האחיות גיפורד והלנה מולוני. היא גם פעלה כמזכירת הארגון לתקופה. היא הביאה נשים נוספות, כגון בנות משפחתה המורחבת כמו רוז מקנמרה לארגון.[1] כמו חברות איניניה אחרות, היא הייתה מעורבת בתיאטרון, ושיחקה במחזה הראשון שהוצג בפומבי בשפה האירית בעיר דבלין, בדצמבר בשנת 1902, כשהיא מגלמת את תפקיד מיידה (Meadda) במחזה Eillis agus an Bhean Deirce (אליס והקבצנית) מאת המחזאי פדר טונר מקפינלי המוכר יותר בשם העט Cú Uladh. היא, הלנה מולוני ושון קונולי, אשר נהרג מאוחר יותר במרידת 1916, היו הגרעין של הלהקות התיאטרליות "שחקני החירות" ו"השחקנים הלאומיים".

פרולז, כפי שקראו לה חברותיה, לימדה את השפה וההיסטוריה האירית בכיתות שאורגנו על ידי איניניה עבור תלמידי בית הספר בדבלין, ואשר נערכו לאור עששיות בלילות.[2]

פעילות מהפכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים שלפני מרידת 1916, פרולז כבר הייתה מהפכנית מחויבת, אשר הצטרפה לקומן נה מאן, וכן למיליציה הסינדיקליסטית צבא האזרחים האירי, אשר קם במהלך "הנעילה", השביתה הגדולה של 1913, בו חברתה הרוזנת מרקייביץ' הייתה קצינה בכירה.[3] בתקופה זו, היא עבדה בחנות פירות, והייתה מחביאה שם נשק שהשיגה מאיש קשר בטירת דבלין, ואותו הייתה מעבירה לארגון. היא הייתה חברה טובה של ג'יימס קונולי ובקשר עם ג'ים לרקין, המנהיגים של איגוד עובדי התחבורה הפועלים (ITGWU), ועבדה באיגוד הפועלות האיריות (IWWU), והייתה נציגת האיגוד באסיפות קונגרס האיגודים. 

פרולז היה רשומה בתור הבעלים הרשמיים של Spark, שבועון סוציאליסטי אשר יצא בין פברואר 1915 לאפריל 1916, אשר ג'יימס קונולי היה המו"ל ונערך על ידי מרקייביץ'. באירוע ציבורי גדול במרץ 1916, היא דיברה בשמה של מרקייביץ', אשר הייתה תחת צו השתקה תחת החוק להגנת הממלכה 1914 ונאסר עליה לנאום בפומבי. פרולז הקריאה את הטקסט של מרקייביץ', והקריאה גם את צו ההשתקה, ואז ענתה על שאלות הקהל.[4]

לפני ובמהלך מרידת חג הפסחא פרולז פעלה כשליחה, והעבירה נשק וכן את פקודת הגיוס של פטריק פירס לווטרפורד,[5] קורק, לימריק וטיפררי, וגם ארגנה שש שליחות נוספות לשאת את הפקודה לאזורים אחרים ברחבי הארץ.[6] היא חזרה לדבלין ביום הרביעי או החמישי של המרידה, קרוב לסופה. היא חזרה עם שחר לביתה, עליו סיפרה שחיו בדירה הקטנה כשישה בני משפחתה, כולם מובטלים, ושאפילו פת לחם היה קשה להם להשיג. אך בעדותה ללשכת ההיסטוריה הצבאית, היא סיפרה שסירבה לקבל תשלום על שליחויותיה, ורק מה שיכלה לעשות עבור "קייט הוליהאן" - שם קוד לאירלנד - היה בראש מעייניה. אבטלה ועוני היו מנת חלקן של רבות מהפעילות הרפובליקניות באותה תקופה, כשאת כל זמנן ומרצן הקדישו למטרה. כפי שניסחה זאת פרולז, "היו אלה זמנים גדולים, והייתי זוחלת על ברכיי לעשות זאת שוב. כמובן שאני ענייה, אך איני ממורמרת".[7] 

לאחר המרידה פרולז הייתה מבוקשת, יחד עם חברות קומן האחרות, והיא הסתתרה בטראלי, אך מישהו הלשין עליה, והיא נעצרה ב-2 במאי 1916, והובאה למחנה ריצ'מונד, ואחר כך לכלא קילמיינהאם, בזמן שהוצאו להורג מנהיגי המרידה. האישום שהובא נגדה היה בהקשר ל"בעלותה" של העיתון של קונולי, אשר כונה בכתב האישום "העיתון השבועי המסית".[8] הסתה הייתה פשע חמור, שווה ערך לבגידה, ויכול היה לשאת עונש מוות. ביוני, היא נשלחה לכלא באנגליה יחד עם עוד מספר מחברותיה: מרקייביץ', נשלחה לכלא איילסברי, קתלין לין נשלחה לכלא הנשים בבאת', ופרולז, מזכירתו של ג'יימס קונולי, ויניפרד קרניהלנה מולוני בריג'יד פולי, ואלן ריאן נשלחו לכלא לואיס, כלא גברים בסאסקס. יתר הנשים מתוך כ-77 שנעצרו אחר המרידה שוחררו בדבלין לאחר זמן קצר יותר.[9][10]

עם הגעתן לאנגליה, ניתנו לנשים שבעה ימים לערער על משפטן.[11] הערעורים נשלחו לשופט בית המשפט העליון בלונדון.

המעצר של פרולז נחשב כסקנדל במשפחתה, שחלקם היו פרוטסטנטים ולא חלקו את האידאולוגיה הרפובליקנית שלה; כמה מהם החליטו לשנות את שמם לפרול (Prole) כדי לא להיות מקושרים אליה. פרולז, לאחר שענתה על שאלות בפרלמנט הבריטי והופיע בבית משפט, שוחררה יחד עם בריג'יד פולי ביולי 1916, והן חזרו לאירלנד.[12] שם, היא מיד נבחרה כנשיאה בפועל של איגוד הפועלות האיריות במקומה של מרקייביץ', שעדיין ישבה בכלא. כשזו השתחררה מכלא איילסברי ב-17 ביוני 1917, פרולז נסעה לאנגליה לברך פניה, וליוותה אותה בחזרה לאירלנד.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1919 נישאה פרולז לג'יימס מייקל פלנגן, פעיל שמאל שהיה מכונה בשם החיבה "האזרח פלנגן". היא המשיכה לפעול למען זכויות נשים בתנועת העבודה.[13] היא נפטרה ב-12 בדצמבר 1950.[14]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Royal Commission on the Rebellion in Ireland, Report (1916), Cd. 8279. Minutes of Evidence, Cd. 8311.
  • Benton, Sarah, 'Women Disarmed: The Militarization of Politics in Ireland 1913–23', Feminist Review 50 (1995)
  • Conlon, Lil, Cumann na mBan and the Women of Ireland 1913–1925 (Kilkenny 1969)
  • De Paor, Liam, On the Easter Proclamation and Other Declarations (Dublin 1997)
  • Fox, R.M., Rebel Irishwomen (Dublin 1935)
  • Mannix, Joyce, 'The Story of Limerick and Kerry in 1916', "Capuchin Annual" (1966)
  • McCarthy, Cal, Cumann na mBan and the Irish Revolution (Dublin 2007)
  • McCoole, Sinead, No Ordinary Women: Irish Female Activists in the Revolutionary Years 1900–1923 (Dublin 2003)
  • McKillen, Beth, 'Irish Feminism and National Separatism, 1914–23', Eire-Ireland 17 (1982)
  • Townshend, Charles, Easter 1916: The Irish Rebellion (London 2006)
  • Townshend, C, The Republic: The Fight For Irish Independence (London 2014)
  • Ui Chonail, Eilis Bean, 'A Cumann na mBan Recalls Easter Week', Capuchin Annual (1966)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Rose McNamara (1885–1957)". Central Statistics Office.
  2. ^ Charles Townshend, "Easter 1916: The Irish Rebellion", p.162.
  3. ^ Bureau of Military History (BMH), Witness Statements (WS) (Margaret Keogh).
  4. ^ McCoole, Sinead, "No Ordinary Women", p.53.
  5. ^ http://snap.waterfordcoco.ie/collections/ejournals/100704/100704.pdf
  6. ^ http://mspcsearch.militaryarchives.ie/docs/files//PDF_Pensions/R2/MSP34REF20982MaryMarieFlanagan/WMSP34REF20982MaryMarieFlanagan.pdf
  7. ^ Irish Nationalist Women, 1900-1918, Senia Pašeta, Cambridge University Press, 2013
  8. ^ "The Spark" during the period of its circulation was estimated to be 2,382 copies.
  9. ^ http://www.bureauofmilitaryhistory.ie/reels/bmh/BMH.WS0398.pdf#page=2
  10. ^ Letter from Gen. John Maxwell to the Secretary of State for the War Office, 5 June 1916, Class WO141/20. PRO.
  11. ^ Notice Regulation Order 14B 1916. Class HO144/1457/314179. PRO.
  12. ^ Class 10 114/1455/313106/0. PRO. McCoole, op cit., p.56.
  13. ^ http://mspcsearch.militaryarchives.ie/docs/files//PDF_Pensions/R2/24SP910JamesMichaelFlanagan/WDP18721JAMESMICHAELFLANAGAN.pdf
  14. ^ National Archives pension records