מבנה מוזיאון התנ"ך בצפת
 | |
| מבנה המוזיאון בתמונה משנת 2016 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית מגורים, מוזיאון לשעבר  |
| מיקום | צפת |
| מדינה | ישראל |
| בעלים |
צפת |
| הקמה ובנייה | |
| אדריכל |
גוטליב שומאכר |
| קואורדינטות | 32°58′13″N 35°29′41″E / 32.970346132067°N 35.494814130211°E |
|
(למפת צפת רגילה)   מבנה מוזיאון התנ"ך בצפת | |
  | |
מבנה "מוזיאון התנ"ך" בצפת, הידוע גם בשם "המוזיאון על שם גליצנשטיין", נחשב לאחד הבניינים ההיסטוריים המרשימים בצפת. הבית ממוקם על המורד הצפוני של מצודת צפת העתיקה באזור גבוה, ושולט על אגן נופי רחב שכולל את הר כנען, הר מירון ומורדותיו, הרובע היהודי ומורדות ואדי עמוד, והוא גם אחד המבנים הבולטים בעיר ההיסטורית שהתפתחה לרגלי המצודה בחלק הצפוני של העיר בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים.[1]
המקום נבנה כבית מגורים למשפחה ערבית נוצרית מצפת, ובמהלך השנים שימש כמלון ובית קפה Citadel, מעונו של המושל הבריטי, מועדון קצינים בריטים ומוזיאון. בשנים האחרונות המבנה נטוש ומצבו ההנדסי גרוע. המבנה נמצא ברשימת אתרי מורשת של המועצה לשימור אתרים, על פי פרסומי המועצה לשימור אתרי מורשת נעשה במבנה סקר הנדסי נעשה בסוף שנת 2019 על מנת לקדם את שימורו[2],
המבנה בראשית המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבית נבנה בין השנים 1904 לשנת 1912. בגלויה היסטורית משנת 1904 של צפון צפת,[3] המבנה עדין לא נראה, ובצילום מאוסף לואי קאן משנת 1912 ,[4] הבניין והחומה נראים בתמונה בבירור.
הבניין תוכנן כנראה על ידי גוטליב שומאכר, אדריכל בן עדת הטמפלרים בחיפה. הנחה זו מבוססת על דמיון למאפייני בנייה במבנה בית החולים של המיסיון האנגלי בצפת, המוכר בשם בית בוסל, שתוכנן על ידו ונחנך בשנת 1904, והדמיון למבנים שבנה במושבה הגרמנית בחיפה.
הבעלים הראשונים של המבנה היו בני משפחת חדאד, אחת מהמשפחות הנוצריות הקתוליות המכובדות של צפת[5] הבית נבנה כבית מגורים והיה מרוחק מרובע המגורים הנוצרי שהיה בדרום העיר, אך קרוב למוסדות המיסיון האנגליקני והסקוטי שנבנו באזור זה באותה תקופה.[1] משפחת חדאד עזבה את צפת כבר בשנות ה-20 של המאה העשרים והשכירה את המבנה. אחד מבני המשפחה, לוטפי בולוס חדאד, שחי במקסיקו הגיש בשנת 1956 תביעה לבית המשפט בחיפה ודרש מעיריית צפת להשיב לו את הבית ששיך למשפחתו ולפנות באופן מיידי את המוזיאון שפעל שם בשנים אלה.[6] העובדה כי המבנה שייך היום לעיריית צפת, מעידה כי התביעה נדחתה. בפולקלור הצפתי נקרא המבנה "בית המושל" [7]בשל מיקומו ופארו, אך אין לכך סימוכין בכתב, . ייתכן כי הכינוי "בית המושל" דבק בו כי בתקופת המנדט, ולזמן קצר, שימש כביתו של המושל הבריטי בצפת המנדטורית.[8]
חזית המבנה והגן שלפניו פונים לצפון ומהם נשקפים העיר העתיקה והר מירון. מהגן הובילו מדרגות היישר לרחובה הראשי של העיר שנסלל על גבי החפיר הצלבני העתיק והקיף את חלקה העליון של העיר כטבעת. מדרגות האבן המקוריות מכוסות היום בבטון ומסתיימות בצמוד לסופרמרקט ברחוב ירושלים, מול בית ברש"ד, אחד הבתים הפרטיים הראשונים שנבנו על ידי יהודים מחוץ לרובע היהודי בראשית המאה ה-20.
מנחם כהן בספרו סיפורי צפת מתאר את מדרגות הבטון:
לצד בית החולים, לאורך החורשה, הובילה שורת מדרגות מיוחדת אל מסעדת ריזק (כיום מוזיאון התנ"ך) ולמצודה. שורת המדרגות עמדה בכל פגעי הטבע במשך עשרות שנים, שיני הזמן לא יכלו לה והיא הצליחה לשרוד בתקופת התורכים, הערבים והאנגלים. עד שבאה עירייה יהודית והצליחה להכניעה. יהיו הסיבות והתרוצים אשר יהיו, עובדה היא כי המדרגות נהרסו ואינן...
— סיפורי צפת, מנחם כהן, הוצאת משרד הביטחון 2003, ע' 89
המבנה בתקופת המנדט[עריכת קוד מקור | עריכה]
את המבנה שכר בתקופת המנדט ערבי לבנוני מרוני בשם ריזק שהקים שם מלון ובית קפה בשם "סיטדל" ("Citadel").[9] בעונת הקיץ נערכו הופעות ומסיבות בחצר הנמצאת בחזית המבנה ובסוף תקופת המנדט הבריטי שימש כמועדון הקצינים הבריטים בצפת וסביבתה[9].
במלחמת השחרור, בקרב על צפת נחשב המקום לנקודה אסטרטגית שהשקיפה על הכניסה לעיר ועל בית החולים היהודי והיה נקודת המוצא ללוחמים לקראת יציאתם לכיבוש "המצודה". הקרב גבה נפגעים רבים בין הלוחמים שהונצחו ב"גן המצודה "בשתי אנדרטאות לזכרם.
"המוזיאון ע"ש גליצנשטיין" – משנות החמישים עד שנות השבעים של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם קום המדינה נבחר לראש העיר משה פדהצור (פודהורצר) שכבר בשנת 1950 ייעד את המקום למוזיאון עירוני. את המקום העמיד האפוטרופוס הכללי לעמנואל רומנו גליצנשטיין, שיסד אגודה והקים בו מוזיאון ע"ש אביו האמן חנוך הנריק גליצנשטיין, אמן ואספן שחי בארצות הברית ורבות מיצירותיו עסקו בנושאי התנ"ך. האגודה שבראשה עמד עמנואל גליצנשטיין העבירה את אוסף המשפחה מארצות הברית לצפת, והתחייבה לתחזק את המבנה.[10]
ב-22 במאי 1953 נחנך מוזיאון גליצנשטיין בקול תרועה[11] ואשת נשיא המדינה הגב' ורה ויצמן גזרה את הסרט. המאורע צולם והונצח ביומני כרמל. [12]
בכניסה למוזיאון הוצב פסלו המפורסם "שמשון", ובחדריו, בנוסף ליצירות מעשה ידי האמן היה אוסף ציורים של מאנה כ"ץ שיצר גם בצפת.[13] ויצירות נוספות של אמנים אחרים. המוזיאון היה מוקד ביקורים פופולרי בשנות החמישים והשישים, ופתח שעריו לנוער בצפת שרבים מהם זוכרים את הציורים והפסלים המרשימים שהיו בו.[14]
בשנות השבעים ירד המוזיאון מגדולתו, בחודשי החורף נסגר בשל חוסר מבקרים. האגודה והמשפחה התקשו לעמוד בהוצאות האחזקה והוצאות התיקונים המבניים של הבניין שסובל מסידוק קיצוני. במוזיאון התגורר זוג אמנים מבוגרים שפתחו את המוזיאון לסירוגין, הם הביאו איתם את " אוסף שפירא" אוסף של ציורים של אמנים מפורסמים ביניהם דלקרואה, אדוארד מאנה, ועוד, שהתבררו כציורים מזויפים. יורם קניוק פרסם סיפור בעיתון דבר המתאר את חוויותיו מביקור במוזיאון גליצנשטיין בשנת 1972, ואת אוסף שפירא שראה במו עיניו. [15]
המבנה הוחזר לעיריית צפת. חלק מהיצירות הוחזרו למשפחת גליצנשטיין, חלק מהיצירות והפסל המפורסם של "בר כוכבא" הועבר למוזיאון עין חרוד שם הוא מוצג עד היום.
בשנת 2016 הוצגה תערוכה בשם " בר כוכבא" במוזיאון ארץ ישראל ובה הוצג הפסל .[16] חלק מהתמונות אוחסנו במחסני עיריית צפת בתנאים לא נאותים.
לא ברור היכן נמצאים הציורים המזויפים של "אוסף שפירא".
בשנת 2008 הועמד סגן ראש העיר לדין על גנבת ציורים בניהם ציור של מאנה כץ שהיו במחסני העירייה.[17]
"מוזיאון התנ"ך" - שנות ה-80 ועד סוף המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1984 מסרה העירייה את המבנה לאמן פיליפ רטנר[18] פסל וצייר שיצירותיו עוסקות בסיפורי התנ"ך וגיבוריו.[9]
שמו של מוזיאון גליצנשטיין שונה ל"מוזיאון התנ"ך". גם "מוזיאון התנ"ך" סבל מבעיות תחזוקה. (גלובס) ומיעוט מבקרים ונסגר לאחר כעשור המוזיאון נסגר, והמבנה הוחזר לידי העירייה.
המוזיאון בשנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז שמוזיאון התנ"ך נסגר הוא עומד נטוש. שנים רבות היה משכנם של חסרי בית ונרקומנים והיום נמצא בתהליכי הרס מתקדמים.
תוכניות לעתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום המבנה נמצא בבעלותה של עיריית צפת.
המועצה לשימור אתרים ערכה לאחרונה סקר הנדסי במקום. בשל מצבו ההנדסי הקשה של הבניין ידרשו משאבים רבים לשימורו.[2]
בתוכנית תב"ע ג/ 12617 יש המלצות לשימור מבנים בעיר ההיסטורית של צפת, המבנה נמצא בתחום העיר ההיסטורית.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיק תיעוד, בית המושל צפת, איריס קנאפו טייבלום, עבודת גמר בחוג ללימודי שימור, המכללה האקדמית גליל מערבי, 2016
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 ריקה יצחקי הראל, המיסיון הסקוטי בצפת עד מלחמת העולם הראשונה ותגובת היהודים על פעילות מיסיונרית, קתדרה 123, ניסן תשס"ז עמ' 67–92
- ^ 1 2 המועצה לשימור אתרים, דו"ח מנכ"ל שנתי עמ' 33
- ^ גלויה היסטורית משנת 1904 של צפון צפת, JMI ספטמבר 1904 עמ' 13,
- ^ הארכיון הציוני, אוסף לואי קאן, פלשתינה בתצלומים 1613662\PHAL ,101
- ^ מוסטפא עבאסי, צפת בתקופת המנדט, 1919-1948, יד בן צבי, ירושלים, עמ' 63.
- ^ "חרות" 2 בפברואר 1956 ע' 4
- ^ הצפה, יום שני, מאי 31, 1965; עמוד 4
- ^ מתוך זכרונותיה של מרים סברדלוב לבית הלר שנאספו על ידי ד"ר רבקה אמבון חוקרת צפת
- ^ 1 2 3 עורך אייל מירון, צפת וכל נתיבותיה, לסייר עם יד יצחק בן צבי, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, 2006, עמ' 270
- ^ משכן לאמנות בצפת ע"ש ח. גליצנשטיין, הארץ, יום חמישי, ינואר 15, 1953; עמוד 3
- ^ דבר, יום שישי, מאי 08, 1953
- ^ יומני כרמל 22 במאי 1953, ארכיון המדינה. חנוכת מוזיאון גליצנשטיין בצפת (החל מהדקה השלישית עד הרביעית)
- ^ כאשר מאנה כץ היה בצפת, ח. גליקסברג, מעריב 25 באוקטובר 1963
- ^ זמנים, יום ראשון, מרץ 07, 1954; עמוד 2, מוזיאון לנוער צפת
- ^ טינטרטו בצפת תובב"א, יורם קניוק, דבר, יום שישי, אוקטובר 20, 1972
- ^ תערוכת בר כוכבא במוזיאון ארץ ישראל 2016
- ^ המשפט הסתיים, תעלומת הציורים לא.
- ^ המוזיאונים של פיליפ רטנר