יומני כרמל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוגו יומן כרמל הרצליה שהופיע בתחילת כל יומן

יומני כרמל (לאחר קום המדינה הפך היומן ל"יומן כרמל - הרצליה") היו יומני קולנוע באורך 7–12 דקות שצולמו בשחור לבן, מייסודו של נתן אקסלרוד בשנת 1935. הם הוקרנו באולמות הקולנוע בישראל בשנים 1935–1971, לפני סרטי הקולנוע העיקריים. החל מתחילת שנות ה-50 הוקרנו באולמות הקולנוע לסירוגין "יומן כרמל - הרצליה" ו"יומני גבע". בשנת 1971 הופסקו "יומני כרמל" בעקבות הקמת הטלוויזיה הישראלית והירידה בביקוש ליומני חדשות קולנועיים.

במשך 17 השנים הראשונות היו יומני כרמל היחידים בישראל שהציגו בפני הציבור באופן ויזואלי אירועים אקטואליים מהשבוע החולף, מן היישוב היהודי לפני קום המדינה ובשנותיה הראשונות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יומני כרמל הופקו לראשונה בשנת 1935 על ידי נתן אקסלרוד, מחלוצי הקולנוע העברי בארץ ישראל, שהחל את דרכו בתחום זה בשנת 1927. בתחילת הקריירה שלו הפיק אקסלרוד עם שותפיו את "יומן מולדת", וכן סרטי תעודה, סרטוני פרסום וסרטי עלילה אילמים. משהחליט להפיק באופן עצמאי יומני קולנוע קבועים וסרטי עלילה, ייסד לשם כך בשנת 1935 חברה בשם "כרמל פילם" והקים מעבדת צילום בתל אביב.[1] באמצעות החברה, ובסיוע אשתו, לאה אקסלרוד, עורכת הקולנוע הראשונה בישראל,[2] הפיק אקסלרוד את יומני כרמל, שהיו יומן חדשותי ראשון בשפה העברית, שהוצג מדי שבוע בבתי הקולנוע בארץ ישראל, ובמדינת ישראל.

תחילה היו היומנים סרטים אילמים שהוצגו בקולנוע מגדלור. כעבור שנה רכשה החברה ציוד הקלטה והחלה להפיק יומנים קולנועיים מדברים,[3] ששודרו בבתי הקולנוע לפני תחילת הסרטים. במהלך השנים הראשונות לפעילותה נקלעה החברה לקשיים כלכליים, ובשנת 1938 התקשרה בהסכם עם קרן קיימת לישראל, לפיו האחרונה מזמינה מהחברה סרטים בתמורה לכיסוי חובות החברה.

היומנים היו סרטים קצרים שנמשכו 7–12 דקות ולוו במוזיקת רקע, שהולחנה על ידי משה וילנסקי ומלחינים אחרים. יומנים אלה צולמו בין היתר בידי משה אלפרט ותיעדו את המתרחש ביישוב היהודי בתחומי הביטחון, התיישבות, תרבות, בידור, כלכלה, טכנולוגיה ועוד. עם הקמת המדינה נהגו לסקר ביומנים את התפתחות צה"ל, ותיעדו את ההופעות של ראשי המדינה ומערכת הביטחון.[4] היומנים מומנו גם באמצעות כספים שהוזרמו לחברה מהמחלקה לעיתונות ולקולנוע במשרד הפנים. בתמורה שודרו בהם מסרים ותעמולה, שהיו מקובלים על ראשי המחלקה. ביומנים הוצגו המדינה ומוסדותיה באור חיובי.[5] בסוף שנות החמישים שונה שם היומנים ל"יומני כרמל-הרצליה", כשאולפני הרצליה החלו להפיק את היומנים.‬ היומנים גם סיפקו הצצה לתהליך צילום סרטים שהופקו באותן שנים.[6] שודרו בהם גם אירועים חשובים מרחבי העולם, כמו קבלת הפנים לאסטרונאוטים של אפולו 11 עם שובם מהירח.[7]

בתקופת המנדט הבריטי היו היומנים כפופים לצנזורה מחמירה של רשויות המנדט. לאחר הקמת המדינה היו היומנים כפופים לביקורת וצנזורה של המועצה לביקורת סרטים ומחזות ולעתים נוצרו מחלוקות. בשנת 1962 ביקשו מפיקי היומנים לכלול בהם צילומים של פינוי אלים על פי צו ההוצאה לפועל, שהתרחש בשכונת סומייל בתל אביב. הקטע נפסל לשידור על ידי המועצה בנימוק שהוא "פוגע בטעם הטוב וכן משום שאינו משקף את הבעיה בכללותה ועל כן עלול הוא להטעות את דעת הציבור ולפגוע בו". עתירה שהוגשה לבג"ץ בבקשה לבטל את החלטת הפסילה התקבלה, ובג"ץ קבע בפסק דין נודע ועקרוני כללים חשובים לחופש הביטוי בישראל.[8] יומני כרמל שימשו בסיס לסרט התיעודי הישראלי עץ או פלסטיין, שהופק בשנת 1962 ובוים בידי אקסלרוד ואחרים.

בתחילת שנות החמישים התכנים של היומנים לא היו תמיד לרוחו של ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון, מאחר שהושפעו מעמדת משרד הפנים, שהיה אז בשליטה חלקית של הפועל המזרחי. מסיבה זו תמך דוד בן-גוריון בהפקת יומנים מתחרים.[9] כך נוצרו "יומני גבע" בשנת 1952, שהתחרו עם יומני כרמל, ושודרו לסירוגין בבתי הקולנוע. אקסלרוד הפסיק להפיק את היומנים בשנת 1971, עקב קשיים כלכליים ובשל התחרות הקשה מצד שידורי הטלוויזיה הישראלית.[10]

ליומנים נודעה חשיבות רבה, בשל היותם מקור היסטורי מהמעלה הראשונה לתולדות היישוב, והם היוו עדות ויזואלית כמעט יחידה למתרחש ביישוב לקראת הקמת המדינה ובשנותיה הראשונות. לכן היה למדינה אינטרס חשוב לשמר אותם ולהציג אותם לציבור.

למרות חשיבותם, הסרטים הישנים של אקסלרוד הוחזקו במרתף החברה בתנאים ירודים והיו נתונים לסכנה כליה. כדי להציל את הארכיון ולאפשר את הקרנת הסרטים, נערך משא ומתן מורכב בין אקסלרוד לממשלה. לבסוף נחתם ביניהם בשנת 1960 הסכם, שלפיו הוענקה לממשלה הרשאה בלתי חוזרת להעתיק את הארכיון בעצמה, בשלמותו או חלקים ממנו, והרשות להציג את הסרטים בהצגות פומביות אך לא מסחריות, מטעם המדינה או מטעם הסוכנות היהודית. פרויקט העתקת הסרטים נמשך זמן רב, והסתיים רק בסוף שנות השמונים. אז התברר שגנזך המדינה אינו ערוך מבחינה מקצועית ותקציבית לנהל בצורה מתקבלת על הדעת את האוסף, והוחלט להעביר את האוסף להפקדה ארוכת טווח בארכיון הסרטים הישראלי של סינמטק ירושלים,,[11] המחזיק בסרטים ומציג אותם עד היום.[12]

קטעים מיומני כרמל משודרים בסדרה פלאשבק, שמשודרת בערוץ הטלוויזיה החינוכית הישראלית.[13]

בשנת 2014 נחנך ערוץ יוטיוב חדש שמכיל אוסף מיומני כרמל.[14]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "שבעים וחמש שנה ליומני כרמל" באתר של סינמטק תל אביב
  2. ^ מרב יודילוביץ', לאה אקסלרוד הלכה לעולמה, באתר ynet, 25 באוגוסט 2011
  3. ^ "נתן אקסלרוד (1905-1987)" באתר סינמטק ירושלים
  4. ^ "חיילים יצאו לדרך - מבחר כתבות על צהל בעשור הראשון מתוך יומני כרמל" באתר סינמטק ירושלים
  5. ^ שיר ישראלי ארכיון - ‫ישראל - היו זמנים‬ - יומני כרמל באתר "שיר ישראלי"
  6. ^ קולנוע ישראלי - שנות השישים והשבעים ישראל - הסיפור המתועד בלוג ארכיון המדינה - המהדורה העברית
  7. ^ ישראל הסיפור המתועד אתר בלוג ארכיון המדינה - המהדורה העברית
  8. ^ אולפני הסרטה בישראל בע"מ נ' לוי גרי ואח', באתר העין השביעית, 9 בדצמבר 1962
  9. ^ אריאנה מלמד, יש דברים שכן אפשר לטייח, באתר ynet, 18 בינואר 2008
  10. ^ עוד 1971 פרק 24 של הסדרה פלאשבק באתר הטלוויזיה החינוכית
  11. ^ משה מוסק, סיפור הצלתו של ארכיון הסרטים של נתן אקסלרוד, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2010
  12. ^ אוסף יומני נתן אקסלרוד באתר סינמטק ירושלים
  13. ^ "פלאשבק" באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
  14. ^ עופר אדרתהמנדט הבריטי וגן החיות של תל אביב מגיעים ליוטיוב, באתר הארץ, 4 באפריל 2014