מבצע סירת מפרש
 | ||||||||||||||||||
| סוג המדים שנלבשו במהלך סירת מפרש על ידי גדוד 32 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת הגבול הדרום אפרקנית | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 1 בנובמבר 1976 – 30 באוקטובר 1977 (52 שבועות) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום |
אנגולה דרום מערב אפריקה | |||||||||||||||||
| תוצאה | לא מוחלטת | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
מבצע סירת מפרש (באפריקאנס: Operasie Seiljag) היה שמם של שלושה מבצע חיפוש והשמדה של גדוד 32 הדרום אפריקאי שנערך נגד צבא השחרור העממי של נמיביה (PLAN), הזרוע הצבאית של ארגון העם של דרום מערב אפריקה. מנובמבר 1976 עד מרץ 1977, במהלך מלחמת הגבול של דרום אפריקה. הוא התבצע בעיקר ברצועת יאטי, שטח נקי מצמחייה ברוחב של קילומטר אשר נמשך 420 קילומטר לאורך "קו הגזרה", גדר המערכת שנבתה על גבול דרום מערב אפריקה ואנגולה.[1] עד פברואר, הלחימה התגברה ועברה לכארבעה עשר קילומטרים לתוך אנגולה. במהלך תקופה של ארבעה חודשים חיסל גדוד 32 שני ניסיונות חדירה, הדף פלישה שלישית מעבר לגבול, והרס שלושה בסיסים אימונים. גופותיהם של תשעה עשר לוחמי גרילה נמצאו, בנוסף כמות גדולה של פצצות מרגמה ורקטות RPG-7.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מבצע סוואנה (דרום אפריקה)
בעקבות הכישלון של מבצע סוואנה תפיסת השלטון באנגולה על ידי התנועה העממית לשחרור אנגולה, ה-PLAN התבסס בדרום אנגולה בקרבה לגבול עם דרום מערב אפריקה. הארגון הקים מספר מחנות אימונים והתחיל לנסות לחדור את הגבול לתוך דרום מערב אפריקה בכדי להוציא התקפות טרור. בסוף שנת 1976 ה-PLAN התחיל לנסות ולפגעו במנהיגות המסורתית בקרב השבטים בדרום מערב אפריקה, רוצחים את סגן הצ'יף האוסיקי אנקאיל, חוטפים את הצ'יף זכריה קנים והבת שלו ואת הבן של הצ'יף וויליפרד אנקייל.[2] בניסיון להתמודד עם הבעיה כוחות הגנה של דרום אפריקה הקימו את "קו הגזרה", גדר מערכת לאורך כל הגבול עם אנגולה וביצעה סיורים לאורך הגדר. אבל מפני שהגבול בין שתי המדינות היה ארוך במיוחד כוחות ההגנה לא הצליחו לעצור את כל ניסיונות החדירה. עקב כך הוחלט להתחיל לפעול מערבה לגדר לתוך שטח אנגולה בכדי להשמיד את מחנות האימונים של ה-PLAN ולפגוע בשטחי הכניסו שלהם. מכוון הממשלה האנגולית חשש מפלישה דרום אפריקנית נוספת ממשלת דרום אפריקה לא חששה לפעול בתוך שטח אנגולה בידיעה שהממשלה אנגולה לא תגיב להתקפות אלו.
על הגדוד 32 הוטל לשלול את חופש התנועה של PLAN בתוך אזור כחמישים קילומטרים צפונית לגבול אנגולה. בנובמבר 1976, קולונל ברייטנבך הוציא את הוראת הפריסה השנייה שלו שמטרתה למנוע חדירת נוספת של PLAN לתוך דרום מערב אפריקה. ברייטנבך זיהה ש-PLAN מחזיקה ביוזמה, והוא התכוון לקחת את היוזמה מהם במכת מנע אגרסיבית.[3] על כמה מחלקות של גדוד 32, הוטל לפשוט על רצועת יאטי ועל מחנות ה-PLAN. מתחילת נובמבר הוקצו למפקדי המחלקות תחומי אחריות ספציפיים לפטרול, חיפוש והשמדת כוחות גרילה של PLAN. הפריסה הייתה לתקופה מינימלית של שלושה חודשים.[4]
התוכנית הייתה לפרוס מספר מחלקות בקצה בדרומי של רצועת יאטי, עמוסות במספיק מנות ותחמושת שיספיקו לשבועיים. בשלל מקומות לפי בחירתם הם יקימו מטמוני אספקה, קוברים את עיקר האוכל והתחמושת הנוספת שלהם לפני שהם ממלכדים את האתר עם מוקשים נגד-אנשים. זאת בכדי שהם יוכלו לפעול עצמאית באזור מבלי להיות תלויים ביחידות אספקה אשר היו עלולות לחשוף אותם.[4]
המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבצע סירת מפרש 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
היריות הראשונות במבצע נורו בערב ה-26 בנובמבר, כאשר אחת המחלקות הבחינה בקבוצה של אנשי PLAN בבור מים בשולי צ'אנה אונאימבונגו, שלושה קילומטרים דרומית לגבול. המחלקה נעה בחשאי מגיעה למרחק של 50 מ' מבור המים לפני שפתחה באש. חברי הקבוצה הצליחו להימלט מערבה. כעבור 40 דקות בלבד, מחלקה נוספת, שנפרסה מצפון-מערב לבור המים, הרגה שישה אנשי PLAN שנכנסו היישר לבסיסם הזמני. מפקדי המחלקות הגיעו למסקנה כי מדובר באותה קבוצה שברחה מבור המים.[4]
באמצע דצמבר, אחיו של קולונל ברייטנבך, צלם ב"סאנדיי טיימס" ביוהנסבורג, הביע רצון לבקר באזור המבצעי כדי לכתוב מאמר על הפעילות בגבול. למרות שעצם קיומו של גדוד 32 עדיין היה סודי ביותר, ברייטנבך הסכים, בתנאי שלא פורסם שם היחידה ולא העובדה שהיא פעלה בתוך אנגולה.[4]
ב-23 בדצמבר, עזבו האחים ברייטנבך את אומאוני בשיירה בפיקודו של רב"ט טוני ויירה, שהביא כוחות נוספים למערב אואמבולנד ולאנגולה. הבוסוורק וחמישה יונימוגים עקבו אחר המסלול לאוהיקיק, במהלך הנסיעה על הגבול זיהה אחד הגששים את עקבות של חדירה מאנגולה לאואמבולנד. השיירה נכנסה שני קילומטרים לתוך אנגולה, עד לחנה לופאלה, שם תפסו אנשיו עמדות בשטח בזמן שהוא המשיך לבדו קדימה. לא עבר זמן רב עד שהוא חזר עם החדשות שראה שבעה אנשי PLAN בשיחה עם כמה מהתושבים המקומיים מתחת לעץ בודד מצפון לכפר במרחק של כ-200 מ' משם. המחלקה יצרה קו מורחב בשטח וזחלה עד למרחק של 70 מ' מהמטרה לפני שעלתה ופתחה באש. ההפתעה הייתה מוחלטת, ורק אחד מלוחמי הגרילה של SWAPO הצליח להימלט. ה"סאנדיי טיימס" פרסם את הכתבה של קלוט ברייטנבך, עם צילומים, תחת השם "הבחורים שלנו על הגבול".[4]
ביום חג המולד, קבוצה של 25 אנשי PLAN חצתה לתוך אואמבולנד ותקפה מחלקה של גדוד 32 שנפרסה קילומטר דרומית לגבול. לאחר קרב אש כבד, ללא נפגעים, אנשי PLAN נסוגו בחזרה לאנגולה.[4]
בינואר 1977 לא היה מגע בין כוחות גדוד 32 לבין אנשי PLAN, אבל ב-19 בפברואר, הגששים של אחד המחלקות עלו על עקבות שהובילו לאנגולה. ברייטנבאך, שביקר במפקדה הטקטית בדיוק לפני שעמד לחזור לפרטוריה לקורס קציני מטה, החליט להוביל שתי כיתות במרדף. בשעה 19:30, לאור ירח בהיר, הם התחילו במרדף, חודרים 14 ק"מ לתוך אנגולה, שם הם הבחינו בשבעה אנשי PLAN באחד מבורות המים. שניים נהרגו ולפחות אחד נפצע לפני ששאר אנשי הגרילה הצליחו להימלט, משאירים מאחוריהם חמש רקטות RPG 7, שש פצצות מרגמה 60 מ"מ וציוד אחר. אחד מחייליים נורה ברגלו ומת למחרת.[4]
ב-22 בפברואר, בעת שסיירה מצפון לחאנה הנומבה, נקלעה אחת המחלקות לבסיס של PLAN אשר היה מוסווה היטב שני קילומטרים דרומית-מזרחית לחאנה. לפי הערכות, כ־100 אנשי PLAN התבצרו בבסיס כשהמחלקה נכנסה למרכזו, אשר כמעט מיד ספגה אש מנשק קל ומרגמות. לאחר קרב אש שנמשך כמעט עשר דקות, שבו לא ניפצע איש משני הצדדים, נטשו אנשי הגרילה את השוחות שלהם והתפזרו אל תוך הסוואנה.[4]
ב-1 במרץ מצאה מחלקה בפיקודו של סגן גרט קולדר סימנים לפעילות אויב סביב חאנה מאמונדי. כשהם נעו צפונה סביב חאנה, המחלקה עמדה פנים אל פנים עם קבוצה של חמישה אנשי PLAN. אנשיו של קולדר פתחו באש ראשונים, ואנשי ה-PLAN ברחו. שמונה ימים לאחר מכן, קולדר ואנשיו איתרו בסיס PLAN באזור נוטלאלה, והרסו אותו מבלי להיתקל בהתנגדות של ממש. עם זאת, במהלך נסיגתם, שהחלה בשעה 15:35, המחלקה ספגה מתקפה מכוח PLAN בן 300 איש. למרות העובדה שמספרית הם עלו בהרבה על המחלקה, ההתקפה של לוחמי הגרילה נמשכה רק חמש דקות לפני שהם נעלמו אל תוך הסוואנה, והשאירו חמישה הרוגים מאחור. במהלך ההתקלות סגן קולדר נפצע אנושות.[4]
הטקטיקה של PLAN בשלב זה של הסכסוך הסתכמה במעט יותר מפגע וברח. גם כשהם עלו בהרבה על יריביהם, אחרי חילופי אש קצרים הם נסגו בחזרה לתוך הסוואנה. זה היה הדפוס גם כשהם הגנו על בסיסים מוגנים היטב, כמו זה שמצאה המחלקה של סגן דס בורמן בסיור לאורך נהר הואוואלה. לאחר התקפה קצרה של הכוחות הדרום אפריקנים כוחות PLAN נטשו את הבסיס שלהם. בבסיס נמצאה מערכת תעלות בעומק 1.2 מ' המשתרעת על פני כ-150 מ', עם בונקרים מכוסים גדולים מספיק בשביל שני גברים. חקירת קבוצת נשים שנשארה מאחור, העלתה כי הבסיס הוקם כשלושה חודשים קודם לכן, וכי אנשי ה-PLAN בילו את ימיהם בטיפול בשדות התירס, וחזרו לבסיס בלילה. סוף מרץ סימן את סופו של מבצע סירת מפרש הראשון.[4]
מבצע סירת מפרש 2[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבצע התחדש במאי, כאשר הגדוד נפרס מחדש ברצועת יאטי. בשעה 18:00 ב-27 במאי, הבחינה המחלקה של סגן ב' רדמאייר מפלוגת אלפא בערימת מזון עצומה כ־400 מ' מעמדתם מזרחית לחנה בואבואה. ערימת המזון נשמרה על שלושה אנשי PLAN, אחד נושא קרבין, אחד גרזן והשלישי רובה. המחלקה פתחה באש והרגה את האיש עם הרובה, בעוד השניים האחרים נמלטו. המחלקה הרסה את מצבור המזון, אך נכנסה למארב תוך כדי חזרה לגבול. לוחמי הגרילה ניתקו מגע לאחר כדקה והותירו שני הרוגים מאחור. המחלקה סרקה את האזור, ומצאה תחמושת ובסיס גדול מספיק ל-150 איש, שנראה שננטש יום קודם לכן.[4]
ב־7 ביוני הותקפה שיירה של הגדוד, אשר הורידה חיילים וציוד לכוחות הפרושים בשטח, על ידי כוח של PLAN. בזמן שהשיירה נסע על "הכביש של הדוד ווילי", הדרך הצבאית שחיברה את הבסיסים הצבאיים על הגבול, שלושה אנשי PLAN חמושים במקלעים פתחו באש על השיירה. השיירה ניסתה לסגת אבל הותקפה לפתע מכיוון נוסף, לכודים במערב השיירה הצליחה לבסוף לפרוץ החוצה ולהימלט. מלבד אחד הנהגים שנפצע איש לא נהרג וכוח של PLAN לא ניסה לרדוף אחריהם.[4] במקביל למארב הזה שתי מחלקות אשר המתין לשיירה הותקפו על ידי כוח של PLAN וכמעט ונפלו לדו"צ כשהחזירו אש.[4]
מתחילת יולי חלה הפוגה בפעילות PLAN, במשך שלושה שבועות לא זוהה סימן לתנועת אנשי PLAN על ידי אף אחת מהמחלקות. ואז, ב-24 ביולי, הוציא סגן משנה ה' פורי סיור מרצועת יאטי לחנה אואנגה, שם הקימו אנשי PLAN בסיס זמני. בהנחה שאנשי הגרילה עדיין נמצאים, פורי הפציץ את הבסיס ב־30 פצצות מרגמה 60 מ"מ, תוך שיגור פצצות נוספות לכיוון נתיב המילוט הסביר ביותר לפני שנסוג מהאזור. ב-28 ביולי, המחלקה של פורי מצאה את עצמה תחת הפצצה כבדה של מרגמות 82 מ"מ, והתמזל מזלה שלא ספגה נפגעים. באותו יום, כוח בפיקודו של רב"ט אלוף נעה דרומה ליאטי כאשר נכנסו למארב מונח היטב מצפון לחנה אונגה. לפי הערכות, 17 אנשי PLAN המתינו בצורת L לאורך מסלול עפר, אך, כרגיל, לאחר חילופי אש קצרים, הם התפזרו וברחו לתוך הסוואנה.[4]
סגן בורמן ריכז את מאמצי המחלקה שלו סביב חאנה נמיקסי, והיה נחוש להשתלט על האזור. בשעה 12:05 ב-28 ביולי, המחלקה הניחה מארב מדרום-מזרח לבורות המים בחאנה. זמן קצר לאחר מכן, שלושה אנשי PLAN הופיעו מצפון והתיישבו מול המארב של בורמן. כמה דקות לאחר מכן, עוד שישה אנשי PLAN, כולם עם מקלעים, הופיעו גם הם. בורמן המתין עד שכל התשעה היו בבור המים לפני שפתח באש. אנשי הגרילה ירו בחזרה, פוגעים בעצים שבורמן ואנשיו הסתתרו תחתיהם, גורמים לחלק מהכוח לחטוף רסיסים מעצים שנפגעו. טוראי פרננדו, המקלען, ירה צרורות אש ארוכים אחד אחרי השני לעבר אנשי ה-PLAN, בעוד טוראי גבריאל ירה פצצות מרגמה 60 מ"מ.[4] בורמן התקשה לרסן את חייליו מלהסתער למתקפה חזיתית בטרם עת, אך ברגע שהאש של ה-PLAN החלה להירגע, המחלקה נעה קדימה בקפיצות קצרות. אנשי ה-PLAN התחילו להימלט מן האזור והמחלקה רדפה אחריהם כ־200 מ' לפני שהמחלקה נעצרה ופנתה לאחור. נמצאו שבע גופות של אנשי PLAN וכלי הנשק והתחמושת שלהן נאספו לשימוש עתידי. אחד מאנשיו של בורמן נפצע קשה ונדרש לפינוי. למרות שהייתה מדיניות רשמית של כוחות ההגנה לא להפעיל מסוקים בשטח אנגולה, התקבלה החלטה לשלוח מסוק לפנות את הפצוע.[4]
המחלקה לא נטשה את המקום ונשארה בעמדת המארב שלה. בשעה 14:00 דיווח זקיף שאנשי PLAN מתקרבים. 30 דקות לאחר מכן המחלקה תקפה מן המארב וקרב התפתח בין שני הכוחות. התחמושת של בורמן החלה להיגמר והמחלק נאלצה להשתמש בחלק מכלי הנשק שנתפסו שלל במהלך הקרב הקודם. כקילומטר מדרום לקרב מחלקה בפיקודו של רב"ט פיטרס שמעה את הירי ומיד נעה לעזרת חבריהם. הם תקפו את האגף המזרחי של אנשי ה-PLAN, גורמים להם לנתק מגע ולברוח לסוואנה. שמונה חיילים נפצעו, הפעם המטה התנגד לשלוח פינוי מוסק לפצועים והם נישאו חזרה לבסיס על גבי אלונקות.[4]
באוגוסט, התגברה התנועה של כוחות PLAN סביב נמיקסי, קבוצות של עד 200 איש נצפו וב-19 באוגוסט, כוח בראשות הסגנים בורמן וואן דר ווסטהויז'ן הציבו מארב בחנה באו. בשעה 15:30 הופיע עדר בקר מובל על ידי ילד בן עשר, ביחד עם עשרה אנשי PLAN. הכוחות לא העריכו נכון את עמדתם, ופתחו באש לפני שכוחות הגרילה היו באזור ההרג, ורק הרועה נהרג. שישה מחברי המחלקה נפצעו מרסיס RPG 7 כאשר אנשי ה-PLAN השיבו אש. המחלקות נסוגו דרומה והקימו בסיס זמני ברצועת יטי. בשעה 10:00 למחרת, עמדתם הזמנית הופצצה על ידי מרגמות 82 מ"מ ותותחים חסרי רתיע 75 מ"מ ו-82 מ"מ. הפצצות נפלו, אך כוח תגובה הוזעק מאחנהנה, מייגור דייב מנץ הגיע עם מחלקת מרגמות 81 מ"מ, והתחיל להפציץ את כוחות ה-PLAN, גורם להם לסגת.[4]
השלב השני של המבצע הסתיים ב-9 בספטמבר, כאשר החיילים הפרוסים הוחלפו על ידי חיילים שהגיעו מבסיס באפלו.
מבצע סירת מפרש 3[עריכת קוד מקור | עריכה]
השלב השלישי של המבצע היה שונה מן השלבים הקודמים, הפעם כל הפלוגות של גדוד 32 נפרסו באואמבולנד, ובילו את שבעת הימים הראשונים בתקיפת מטרות ייעודיות באזור 'הרדוד' בין ארבעה לתשעה קילומטרים בתוך אנגולה.[4]
רוב המטרות התגלו כנטושות כאשר לא נמצאו שם אנשי PLAN, משימת חיפוש והשמדה שלישית מדרום וממזרח לחנה טופימה הניבה תוצאות שונות מאוד. שש מחלקות חצו את הגבול ברגל בשעה 02:00 ב-13 בספטמבר, והחלו בסריקה דרומה מיד עם אור ראשון. שני האגפים יצרו מגע עם כוחות PLAN שלושה קילומטרים מדרום-מזרח לחאנה, ופרץ קרב אש בן עשר דקות. כאשר אנשי PLAN נמלטו צפונה, המחלקות רדפו אחריהם, תוך שהם נכנסים למארב ארבעה קילומטרים מזרחית לחאנה. הקרב נמשך כ-20 דקות, ומכיוון שהמחלקות שמרו על תחמושת, הן לא רדפו עוד אחרי אנשי ה-PLAN הנסוגים. בסריקת האזור נמצאו שבעה אנשי PLAN הרוגים, וכן מספר רב של כלי נשק ומסמכים. שבעה מחברי המחלקה ספגו פצעי רסיס ואחד נפגע מירי.[4]
לאחר הצלחה מוגבלת באזור 'הרדוד', התחדשו הסיורים הרגילים. ב-22 בספטמבר, כיתות בראשות קפטן פיטר בוטס וסגן לואו עלו על עקבות שנעו דרומה. הגשש הראשי דיווח על זקיפים במנוסה ושאנשי ה-PLAN נעים דרומה. כשהם נעו בקו מורחב, התקרבו שתי המחלקות למרחק של 30 מ' מאנשי ה-PLAN לפני שפתחו באש מנשק קל, RPG 7, מרגמות 60 מ"מ ומקלעי GPMG 7,62 מ"מ. קרב אש עז הסתיים בכך שכוחות PLAN נטש את התעלות שלהם בעומק 1.2 מ', אבל בוטס שיגר מיד את המחלקה של לואו לעקוב אחריהם. מגע שני נוצר כ-500 מ' לתוך הסוואנה, שנמשך כשלוש דקות.[4]
סריקה של השטח הראתה שאנשי PLAN היו בעמדה מוגנת, עם מערכת תעלות של 150 מ'. הבעיה היחידה הייתה שהגנות שלהם כוונו להתקפה מדרום, והכוח הדרום אפריקני הגיעו מצפון. נמצאו חמישה הרוגים, כולם כבני 18 ולובשים מדים חדשים לגמרי בצבע חרדל. נלקח שלל שלושה רובי AK-47, מרגמה 60 מ"מ, שני מקלעים קלים VZ52, ארבע רקטות RPG 7, שלושה רימוני יד RGD 5 וכמות גדולה של מזון.[4]
התקפה זאת סיימה את מבצעי סירת מפרש כאשר כול הכוחות של גדוד 32 חוזרים לבסיס שלהם בבופלו להתכונן למבצע יונת פוטר.[4]
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבצעי סירת מפרש לא נחשבו להצלחה בעיני המטה הכללי הדרום אפריקני. בין נובמבר 1976 למרץ 1977 גדוד 32 חיסל לפחות 19 אנשי PLAN כאשר הוא מאבד שלושה מאנשיו. מעט מאוד נשק נתפס, מכיוון שרוב תשתית הלחימה של ה-PLAN הייתה ממוקמת הרבה יותר צפונה בבסיסים מאובטחים. עד סוף 1977 היה ברור שממשלת דרום אפריקה תצטרך לנקוט בפעולה חזקה יותר כדי לבלום את פעילות ה-PLAN. יהיה ניסיון לחזור על שיטת הפעולה הזאת במבצע סירת מפרש 4 אבל התוצאות הדלות יגרמו לנטישה מוחלטת של שיטת פעולה זאת.[5] במשך למעלה מעשור התרכזה דרום אפריקה בדוקטרינת נגד התקוממות המבוססת על לחימה כנגד קבוצות גרילה קטנות, חמושים בקלות ובלתי מאורגנים יחסית. ההחלטה של PLAN להסלים את המלחמה אילצה שינוי בסדרי העדיפויות; פעולות ענישה מוגבלות יחסית, כמו מבצעי סירת מפרש, לא נחשבו עוד כהולמות.[5]
ב-4 במאי 1978 הגיבו כוחות הגנה של דרום אפריקה במבצע אַיָל, שכלל יחידות מוטסות וממוכנות סדירות שנפרסו באנגולה בקנה מידה קונבנציונלי בפעם הראשונה. במבצע זה השתתפו חמש פלוגות מגדוד 32.[5]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Scholtz, Leopold. "The Namibian Border War: An Appraisal of South African Strategy". Scientia Militaria, 34 1 (2006), 19–48.
- Nortje, Piet. 32 Battalion: The Inside Story of South Africa's Elite Fighting Unit. New York: Zebra Press, 2003, eBook.
- Scholtz, Leopold, The SADF in the Border War 1966–1989. Tafelberg, Cape Town, 2013.
