לדלג לתוכן

דרום-מערב אפריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דרום-מערב אפריקה
South-West Africa
Suidwes-Afrika
Zuidwest-Afrika
Südwestafrika
דגלסמל
מנדט דרום-מערב אפריקה (באדום)
מוטו לאומי כוח מאוחד
ממשל
משטר מנדט חבר הלאומים עם סמכויות אוטונומיות
שפה נפוצה אנגלית, אפריקאנס, קויקוי, הולנדית, גרמנית
עיר בירה וינדהוק
גאוגרפיה
יבשת אפריקה
היסטוריה
הקמה פירוק המושבה הגרמנית
9 ביולי 1915
תאריך

תאריך
חוזה ורסאי ואשרור המנדט
28 ביוני 1919
פירוק עצמאות נמיביה
תאריך 21 במרץ 1990
ישות קודמת דרום-מערב אפריקה הגרמניתדרום-מערב אפריקה הגרמנית דרום-מערב אפריקה הגרמנית
ישות יורשת נמיביהנמיביה נמיביה
שטח בעבר 825,615 קמ"ר
אוכלוסייה בעבר 1936 – 320,450 נפש
1981 – 1,033,000 נפש
כלכלה
מטבע פאונד דרום-אפריקאי‏ (£)

דרום-מערב אפריקה (באנגלית: South-West Africa; באפריקאנס: Suidwes-Afrika; בהולנדית: Zuidwest-Afrika; ובגרמנית: Südwestafrika) היה מנדט של חבר הלאומים בשליטת דרום אפריקה בשטחי נמיביה של ימינו. המנדט הוענק לאיחוד דרום אפריקה בשנת 1920, כחמש שנים לאחר שבמסגרת מלחמת העולם הראשונה צבא האיחוד כבש את הטריטוריה מידיה של גרמניה. לפני שנת 1915, השתרעה באזור המושבה דרום-מערב אפריקה הגרמנית. לאורך רובה של המאה ה-20 שלטה דרום אפריקה בתחומי המנדט, ובמחצית השנייה של אותה המאה אף אכפה במקום את חוקי האפרטהייד. המנדט הגיע לקיצו בשנת 1990, אז נמיביה זכתה בעצמאות ודרום אפריקה נסוגה מהמקום.

ערכים מורחבים – דרום-מערב אפריקה הגרמנית, המערכה בדרום-מערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה

ב-1915, במערכה בדרום-מערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה, כבשה דרום אפריקה את דרום מערב אפריקה הגרמנית[1].

ב-17 בדצמבר 1920, קיבלה דרום אפריקה את הניהול על דרום מערב אפריקה בתנאי סעיף 22 לאמנת חבר הלאומים ומנדט מסוג C ניתן על ידי חבר הלאומים. מנדט מסוג C, החל על הטריטוריות הכי פחות מפותחות, נתן לדרום אפריקה סמכויות ניהוליות ותחוקתיות מלאות, אך דרש ממנה לקדם את הרווחה והתנאים הסוציאליים של האוכלוסייה.

לאחר האנשלוס במרץ 1938 גברו הקולות בגרמניה שדרשו את החזרת המושבות שנלקחו ממנה בהסכם ורסאי, בהם דרום מערב אפריקה[2][3]. אל מול אלו הצהיר מנהיג דרום אפריקה, יאן סמאטס, כי ארצו תגן על דרום מערב אפריקה[4]. אל מול הסכנה של פעילות גרילה של התושבים הגרמנים של דרום מערב אפריקה, אשר נטען שרבים מהם קבלו אימון צבאי בגרמניה, אוחדה המשטרה של דרום מערב אפריקה עם זאת של דרום אפריקה, וכוחות נוספים נשלחו לאזור[5]. לעומת זאת, דניאל פרנסואה מאלאן צידד בעמדה שנמיביה שייכת לחבר הלאומים[6].

עם פירוק חבר הלאומים והקמת האו"ם דנו באו"ם בטיפול בשטחים הנמצאים בנאמנות[7], בהם דרום מערב אפריקה. ממשלת דרום אפריקה הבהירה בינואר 1946 שהיא שומרת לעצמה את הזכות להביע דעה לגבי השטח עד שיעשו סידורים לשאול לדעת התושבים[8]. בהמשך דרשה ממשלת דרום אפריקה את סיפוח השטח לדרום אפריקה[9] בטענה שזה רצון תושבי המקום, ודרישה זאת זכתה לתמיכה של בריטניה[10]. האו"ם החליט על העברת השטח לנאמנות שלה, אולם דרום אפריקה סירבה להענות לכך[11] והסכסוך נמסר לבית הדין הבינלאומי שפסק לטובת דרום אפריקה[12]. דרום אפריקה ביקשה להתאחד עם "דרום מערב אפריקה" למדינה אחת, וסירבה לכל פיקוח בינלאומי[13]. למיעוט הלבן בדרום מערב אפריקה ניתן ייצוג בפרלמנט הדרום אפריקאי ללבנים-בלבד[14]. האו"ם המשיך במהלך שנות ה-50 במאמציו להעביר את השטח לנאמנות בינלאומית[15][16]. ב-1959, הצבא הקולוניאלי בווינדהוק החליט לגרש תושבים שחורים מעבר לאזור הלבן של העיר. התושבים השחורים מחו, ובמהלך הפגנה המשטרה פתחה באש, הרגה 11 שחורים ופצעה 44. הדבר הביא להתקוממות ולפרוץ מלחמת עצמאות של נמיביה. בשנת 1961 הוציאה ועדה של האו"ם דו"ח שבו נקבע שדרום אפריקה אינה מסוגלת לשלוט בנמיביה[17].

במהלך שנות ה-60, כאשר עצמאות הוענקה לכל המושבות ושטחי הנאמנות האירופאיים באפריקה, נוצר לחץ רב על דרום אפריקה לעשות כך גם בנמיביה, שהייתה אז דרום מערב אפריקה. ב-1966, כאשר נדחתה קובלנה שהגישו אתיופיה וליבריה בבית הדין הבינלאומי לצדק נגד המשך שליטתה של דרום אפריקה בנמיביה, הוחלט בעצרת הכללית של האו"ם להפסיק את המנדט של דרום אפריקה על נמיביה, אך בהיעדר הסכמה על הצעדים שיש לנקוט נגד דרום אפריקה כדי לכפות עליה את מסירת השטח לידי האו"ם, ההחלטה לא קויימה[18][19].

המאבק לעצמאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1966 "ארגון העם של דרום-מערב אפריקה" (South West African People's Organization; SWAPO) פתחו בפעולות גרילה על כוחות צבא של דרום אפריקה, תוך שהוא פועל מבסיסים בזמביה. כאשר אנגולה קיבלה עצמאות ב-1975, פעל ה-SWAPO מבסיסים בדרום אנגולה.

ב-1971, בחוות דעת מייעצת, תמך בית הדין הבינלאומי לצדק ביצירת סמכות מנהלית של האו"ם על נמיביה, וכן החליט שנוכחותה של דרום אפריקה בנמיביה היא בלתי חוקית ולכן היא מחויבת לסלק את המנהל שלה משם באופן מיידי. בית הדין ייעץ גם כן לאו"ם להימנע מלתת הכרה חוקית או סיוע לנוכחות של דרום אפריקה בנמיביה.

לחץ בינלאומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1977 הוקם ה-WCG, ארגון שכלל את ארצות הברית, בריטניה, קנדה, צרפת ומערב גרמניה. הם פתחו במאמצים דיפלומטיים משותפים ליצירת תקופת מעבר שבסופה תינתן לנמיביה עצמאות. מאמצי ה-WCG הביאו להצגת החלטה 435 במועצת הביטחון של האו"ם, לפתרון של בעיית נמיביה. "הצעת ההסדרה", כפי שהיא נודעה לאחר מכן, הוצאה לפועל לאחר התייעצויות ממושכות עם דרום אפריקה, מדינות השורה הראשונה (הכוללות את אנגולה, בוטסואנה, מוזמביק, טנזניה, זמביה וזימבבואה שפעלו למען עצמאותה של נמיביה), ה-SWAPO, וה-WCG. על פי ההחלטה, ינוהלו בחירות בנמיביה תחת פיקוח ושליטה של האו"ם, יופסקו כל פעולות האיבה בין הצדדים, ויוטלו מגבלות על הפעילויות של הכוחות הצבאיים, הצבאיים למחצה והמשטרתיים של דרום אפריקה ונמיביה.

דרום אפריקה הסכימה לשיתוף פעולה למען הוצאה לפועל של החלטה 435. אף על פי כן, בדצמבר 1978, כהתנגדות להצעת ההסדר, הוחרמו הבחירות על ידי SWAPO ומספר קבוצות פוליטיות אחרות. דרום אפריקה המשיכה לנהל את נמיביה באמצעות קואליציות בין גזעיות וכן באמצעות מינוי מנהל כללי (מטעם דרום אפריקה).

אוכלוסיית מנדט דרום-מערב אפריקה
1921228,910
1936320,450
1946362,460
1951439,000
1970761,000
19811,033,000
19911,490,000

התפלגות גזעית ואתנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצות גזעיות ואתנית באוכלוסיית מנדט דרום-מערב אפריקה (1970)[20]
לבנים90,65812.1%
שחורים578,06877.4%
       אובמבו342,45545.9%
       דמארה64,9738.7%
       הררו49,2036.6%
       קאבאנגו49,5776.6%
       לוזי25,0093.4%
       בושמנים21,9092.9%
       הימבה6,4670.9%
       צוואנה3,7190.5%
צבעוניים77,60210.4%
       נאמה32,8534.4%
       באסטר16,4742.2%
סה"כ746,328100%

ארצות המולדת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ארצות המולדת השחורות
מפת הבנטוסטנים במנדט דרום-מערב אפריקה
דגלשםבשפת המקורשנת ייסודשטח (בקמ"ר)אוכלוסייה (1970)[20]עם עיקרי
בנטוסטנים עצמאיים לכאורה
רהובות
Rehoboth
197913,86016,474באסטר
צוואנלנד
Tswanaland
19791,5543,719צוואנה
דמארלנד
Damaraland
198047,99064,973דמארה
נאמלנד
Namaland
198021,67732,853נאמה
בנטוסטנים אוטונומיים
הררולנד
Hereroland
197058,99749,203הררו
אובמבולנד
Ovamboland
197352,072342,455אובמבו
קאבאנגולנד
Kavangoland
197341,70149,577קאבאנגו
מזרח קפריבי
East Caprivi
197619,53225,009לוזי
בנטוסטנים מתוכננים שהקמתם לא יצאה אל הפועל
בושמנלנד
Bushmanland
198923,92721,909בושמנים
קאוקולנד
Kaokoland
197048,9826,467הימבה

ראשי המנדט

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מושלי דרום-מערב אפריקה (1915–1990)
שםכהונהסוג
שלטון כיבוש צבאי (1915–1920)
1
לואי בותה
Louis Botha
1915מושל צבאי
2
פרסיבל סקוט בווס
Percival Scott Beves
1915מושל צבאי
3
אדמונד הווארד לאקאם גורגס
Edmond Howard Lacam Gorges
1915–1920מנהל
מנדט חבר הלאומים (1915–1920)
4
גייסברט רייץ הופמייר
Gysbert Reitz Hofmeyr
1920–1926מנהל
5
אלברטוס יוהאנס וורת
Albertus Johannes Werth
1926–1933מנהל
6
דייוויד גדעון קונרדי
David Gideon Conradie
1933–1943מנהל
7
פטרוס ימקר הוגנהוט
Petrus Imker Hoogenhout
1943–1951מנהל
8
אלברטוס יוהנס רו ראיין
Albertus Johannes Roux van Rhijn
1951–1953מנהל
שטח מסופח לדרום אפריקה (1954–1990)
9
דניאל תומאס דו פלרסיס פיליון
Daniel Thomas du Plessis Viljoen
1953–1963מנהל
10
ונצל כריסטופל דו פלרסיס
Wentzel Christoffel du Plessis
1963–1968מנהל
11
יוהאנס ירט הנדריק ואן דר וואת
Johannes Gert Hendrik van der Wath
1968–1971מנהל
12
בארנד יוהאנס ואן דר וולט
Barend Johannes van der Walt
1971–1977מנהל
13
מרטינוס סטיין
Marthinus Steyn
1977–1979מנהל כללי
14
חריט פיליון
Gerrit Viljoen
1979–1980מנהל כללי
15
דאנייה הוף
Danie Hough
1980–1983מנהל כללי
16
וילי ואן ניקרק
Willie van Niekerk
1983–1985מנהל כללי
17
לואיס פיאנאר
Louis Pienaar
1985–1990מנהל כללי
שםכהונה
ראשי הממשלה של האוכלוסייה השחורה (1977–1989)
1
אברהם הרמן דו פלרסיס
Abraham Herman du Plessis
1977–1980
2
קוסי פרטוריוס
Kosie Pretorius
1980–1988
3
יאן דה וואט
Jan de Wet
1988–1989
ראשי הממשלה של האוכלוסייה הצבעונית (1980–1989)
1
לאונרד בארנס
Leonard Barnes
1980–1984
2
דויד בזיוידנהוהט
Dawid Bezuidenhout
1984–1985
3
וילם פיליפס
Willem Phillips
1985–1988
4
ריימונד רג'ינלד דיארגארדט
Raymond Reginald Diergaardt
1988–1989
השתייכות מפלגתית:
     המפלגה הלאומית (NPSWA);      מפלגת הלייבור (LP)

מערכות בחירות ומשאלי עם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכות הבחירות הכלליות במנדט דרום-מערב אפריקה
מפלגהקולות%מושבים
בחירות 1926 (1)
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה61226.12%2
מפלגת דרום-מערב55523.69%1
הליגה הגרמנית של דרום-מערב אפריקה49821.25%8
מועמדים עצמאיים67828.94%1
מועמדים ממונים--6
סה"כ2,343100%18
בחירות 1929 (2)
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת2,10849.38%7
הליגה הגרמנית של דרום-מערב אפריקה97122.75%4
מועמדים עצמאיים1,19027.88%1
מועמדים ממונים--6
סה"כ4,269100%18
בחירות 1934 (3)
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת2,16852.20%8
הליגה הגרמנית של דרום-מערב אפריקה55813.44%1
הליגה הכלכלית80819.46%1
מועמדים עצמאיים61914.90%2
מועמדים ממונים--6
סה"כ4,153100%18
בחירות 1940 (4)
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת4,63156.98%10
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה3,04637.48%2
מועמדים עצמאיים4515.55%0
מועמדים ממונים--6
סה"כ8,138100%18
בחירות 1945 (5)
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת5,48560.29%12
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה3,15434.67%0
מועמדים עצמאיים4595.05%0
מועמדים ממונים--6
סה"כ9,098100%18
בחירות 1950 (6)
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה12,34955.14%15
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת10,04844.86%3
סה"כ22,397100%18
בחירות 1955 (7)
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה15,48458.83%16
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת10,73540.79%2
המפלגה הכלכלית1000.38%0
סה"כ26,319100%18
בחירות 1961 (8)
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה19,36059.43%16
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת11,31434.73%2
מפלגת דרום-מערב1,9025.84%0
סה"כ32,576100%18
בחירות 1965 (9)
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה21,240555%333
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת10,087555%333
סה"כ31,327100%18
בחירות 1970 (10)
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה[דרושה הבהרה][דרושה הבהרה]18
סה"כ[דרושה הבהרה][דרושה הבהרה]18
בחירות 1974 (11)
אחר[דרושה הבהרה][דרושה הבהרה]18
סה"כ[דרושה הבהרה][דרושה הבהרה]18
בחירות 1978 (12)
הברית הדמוקרטית של טרונהאל268,13082.18%41
חזית הפעולה למען עקרונות טרונהאל38,71611.87%6
המפלגה הדמוקרטית נוצרית של נמיביה9,0732.78%1
המפלגה הלאומית החדשה5,7811.77%1
חזית השחרור של רהובות4,5641.40%1
סה"כ331,055100%50
משאלי עם במנדט דרום-מערב אפריקה
תשובהקולות%
18 במאי 1977
הישארות בשלטון דרום אפרקיה
בעד208,85085.46%
נגד33,52014.54%
סה"כ242,370100.0%
שיעור ההצבעה81.14%
18 במאי 1977
אישור חוקת טרונהאל
בעד30,32994.69%
נגד1,7015.31%
סה"כ2,804,947100.0%
שיעור ההצבעה64.90%

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דרום-מערב אפריקה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ באפריקה הדרומית, הצפירה, 23 במרץ 1915
  2. ↑ אפריקה הדרומית על המשמר, הַבֹּקֶר, 17 במרץ 1938
  3. ↑ בעקבות הטלגרמות, דבר, 26 ביוני 1939
  4. ↑ התקבל גרמניה מושבות?, דבר, 18 בנובמבר 1938
  5. ↑ לא כאוסטריה אפריקה הדרומית מערבית, דבר, 20 באפריל 1939
  6. ↑ צוררי ישראל בדרום אפריקה מבטיחים, דבר, 11 במאי 1938
  7. ↑ יש להבטיח את זכויות העם היהודי בא"י גם במשטר־נאמנות, משמר, 16 במאי 1945
  8. ↑ לגורל שטח המנדט, הַבֹּקֶר, 18 בינואר 1946
  9. ↑ מוסקבה מבקרת את אפריקה הדרומית, הַבֹּקֶר, 26 בפברואר 1946
  10. ↑ פרשת הנאמנות וארץ ישראל באסיפת האו"מ, דבר, 24 בנובמבר 1946
  11. ↑ ד"ר יהושע גרינבאום, המנדט על דרום־מערב אפריקה וא"י, הַבֹּקֶר, 18 באוגוסט 1947
  12. ↑ הצלחתו של מאלאן, חרות, 17 בספטמבר 1950
  13. ↑ בעיותינו בעצרת הקרובה של או"ם, מעריב, 8 באוקטובר 1952
  14. ↑ אסתר פרח, מאחורי הקלעים של הבחירות בדרום אפריקה, חרות, 20 בספטמבר 1950
  15. ↑ אושרה הצעה חדשה על מנדט דרום אפריקה, חרות, 10 באוקטובר 1954
  16. ↑ 12 הרוגים במהומות בדרום אפריקה, חרות, 13 בדצמבר 1959
  17. ↑ אוכלוסיית אפריקה הוכפלה, חרות, 24 בנובמבר 1961
  18. ↑ שעה עם גדעון רפאל, דבר, 7 באפריל 1967
  19. ↑ פיליפ בן, אין לאו"ם אמצעי כפייה, מעריב, 21 באפריל 1967
  20. 1 2 SAIRR: A Survey of Race Relations in South Africa 1971. Johannesburg 1972. S. 342