דרום-מערב אפריקה
מוטו לאומי | כוח מאוחד | ||
---|---|---|---|
ממשל | |||
משטר | מנדט חבר הלאומים עם סמכויות אוטונומיות | ||
שפה נפוצה | אנגלית, אפריקאנס, קויקוי, הולנדית, גרמנית | ||
עיר בירה | וינדהוק | ||
גאוגרפיה | |||
יבשת | אפריקה | ||
היסטוריה | |||
הקמה |
פירוק המושבה הגרמנית 9 ביולי 1915 | ||
תאריך תאריך |
חוזה ורסאי ואשרור המנדט 28 ביוני 1919 | ||
פירוק | עצמאות נמיביה | ||
תאריך | 21 במרץ 1990 | ||
ישות קודמת | דרום-מערב אפריקה הגרמנית | ||
ישות יורשת | נמיביה | ||
שטח בעבר | 825,615 קמ"ר | ||
אוכלוסייה בעבר |
1936 – 320,450 נפש 1981 – 1,033,000 נפש | ||
כלכלה | |||
מטבע | פאונד דרום-אפריקאי (£) |
דרום-מערב אפריקה (באנגלית: South-West Africa; באפריקאנס: Suidwes-Afrika; בהולנדית: Zuidwest-Afrika; ובגרמנית: Südwestafrika) היה מנדט של חבר הלאומים בשליטת דרום אפריקה בשטחי נמיביה של ימינו. המנדט הוענק לאיחוד דרום אפריקה בשנת 1920, כחמש שנים לאחר שבמסגרת מלחמת העולם הראשונה צבא האיחוד כבש את הטריטוריה מידיה של גרמניה. לפני שנת 1915, השתרעה באזור המושבה דרום-מערב אפריקה הגרמנית. לאורך רובה של המאה ה-20 שלטה דרום אפריקה בתחומי המנדט, ובמחצית השנייה של אותה המאה אף אכפה במקום את חוקי האפרטהייד. המנדט הגיע לקיצו בשנת 1990, אז נמיביה זכתה בעצמאות ודרום אפריקה נסוגה מהמקום.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – דרום-מערב אפריקה הגרמנית, המערכה בדרום-מערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1915, במערכה בדרום-מערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה, כבשה דרום אפריקה את דרום מערב אפריקה הגרמנית[1].
ב-17 בדצמבר 1920, קיבלה דרום אפריקה את הניהול על דרום מערב אפריקה בתנאי סעיף 22 לאמנת חבר הלאומים ומנדט מסוג C ניתן על ידי חבר הלאומים. מנדט מסוג C, החל על הטריטוריות הכי פחות מפותחות, נתן לדרום אפריקה סמכויות ניהוליות ותחוקתיות מלאות, אך דרש ממנה לקדם את הרווחה והתנאים הסוציאליים של האוכלוסייה.
לאחר האנשלוס במרץ 1938 גברו הקולות בגרמניה שדרשו את החזרת המושבות שנלקחו ממנה בהסכם ורסאי, בהם דרום מערב אפריקה[2][3]. אל מול אלו הצהיר מנהיג דרום אפריקה, יאן סמאטס, כי ארצו תגן על דרום מערב אפריקה[4]. אל מול הסכנה של פעילות גרילה של התושבים הגרמנים של דרום מערב אפריקה, אשר נטען שרבים מהם קבלו אימון צבאי בגרמניה, אוחדה המשטרה של דרום מערב אפריקה עם זאת של דרום אפריקה, וכוחות נוספים נשלחו לאזור[5]. לעומת זאת, דניאל פרנסואה מאלאן צידד בעמדה שנמיביה שייכת לחבר הלאומים[6].
עם פירוק חבר הלאומים והקמת האו"ם דנו באו"ם בטיפול בשטחים הנמצאים בנאמנות[7], בהם דרום מערב אפריקה. ממשלת דרום אפריקה הבהירה בינואר 1946 שהיא שומרת לעצמה את הזכות להביע דעה לגבי השטח עד שיעשו סידורים לשאול לדעת התושבים[8]. בהמשך דרשה ממשלת דרום אפריקה את סיפוח השטח לדרום אפריקה[9] בטענה שזה רצון תושבי המקום, ודרישה זאת זכתה לתמיכה של בריטניה[10]. האו"ם החליט על העברת השטח לנאמנות שלה, אולם דרום אפריקה סירבה להענות לכך[11] והסכסוך נמסר לבית הדין הבינלאומי שפסק לטובת דרום אפריקה[12]. דרום אפריקה ביקשה להתאחד עם "דרום מערב אפריקה" למדינה אחת, וסירבה לכל פיקוח בינלאומי[13]. למיעוט הלבן בדרום מערב אפריקה ניתן ייצוג בפרלמנט הדרום אפריקאי ללבנים-בלבד[14]. האו"ם המשיך במהלך שנות ה-50 במאמציו להעביר את השטח לנאמנות בינלאומית[15][16]. ב-1959, הצבא הקולוניאלי בווינדהוק החליט לגרש תושבים שחורים מעבר לאזור הלבן של העיר. התושבים השחורים מחו, ובמהלך הפגנה המשטרה פתחה באש, הרגה 11 שחורים ופצעה 44. הדבר הביא להתקוממות ולפרוץ מלחמת עצמאות של נמיביה. בשנת 1961 הוציאה ועדה של האו"ם דו"ח שבו נקבע שדרום אפריקה אינה מסוגלת לשלוט בנמיביה[17].
במהלך שנות ה-60, כאשר עצמאות הוענקה לכל המושבות ושטחי הנאמנות האירופאיים באפריקה, נוצר לחץ רב על דרום אפריקה לעשות כך גם בנמיביה, שהייתה אז דרום מערב אפריקה. ב-1966, כאשר נדחתה קובלנה שהגישו אתיופיה וליבריה בבית הדין הבינלאומי לצדק נגד המשך שליטתה של דרום אפריקה בנמיביה, הוחלט בעצרת הכללית של האו"ם להפסיק את המנדט של דרום אפריקה על נמיביה, אך בהיעדר הסכמה על הצעדים שיש לנקוט נגד דרום אפריקה כדי לכפות עליה את מסירת השטח לידי האו"ם, ההחלטה לא קויימה[18][19].
המאבק לעצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1966 "ארגון העם של דרום-מערב אפריקה" (South West African People's Organization; SWAPO) פתחו בפעולות גרילה על כוחות צבא של דרום אפריקה, תוך שהוא פועל מבסיסים בזמביה. כאשר אנגולה קיבלה עצמאות ב-1975, פעל ה-SWAPO מבסיסים בדרום אנגולה.
ב-1971, בחוות דעת מייעצת, תמך בית הדין הבינלאומי לצדק ביצירת סמכות מנהלית של האו"ם על נמיביה, וכן החליט שנוכחותה של דרום אפריקה בנמיביה היא בלתי חוקית ולכן היא מחויבת לסלק את המנהל שלה משם באופן מיידי. בית הדין ייעץ גם כן לאו"ם להימנע מלתת הכרה חוקית או סיוע לנוכחות של דרום אפריקה בנמיביה.
לחץ בינלאומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1977 הוקם ה-WCG, ארגון שכלל את ארצות הברית, בריטניה, קנדה, צרפת ומערב גרמניה. הם פתחו במאמצים דיפלומטיים משותפים ליצירת תקופת מעבר שבסופה תינתן לנמיביה עצמאות. מאמצי ה-WCG הביאו להצגת החלטה 435 במועצת הביטחון של האו"ם, לפתרון של בעיית נמיביה. "הצעת ההסדרה", כפי שהיא נודעה לאחר מכן, הוצאה לפועל לאחר התייעצויות ממושכות עם דרום אפריקה, מדינות השורה הראשונה (הכוללות את אנגולה, בוטסואנה, מוזמביק, טנזניה, זמביה וזימבבואה שפעלו למען עצמאותה של נמיביה), ה-SWAPO, וה-WCG. על פי ההחלטה, ינוהלו בחירות בנמיביה תחת פיקוח ושליטה של האו"ם, יופסקו כל פעולות האיבה בין הצדדים, ויוטלו מגבלות על הפעילויות של הכוחות הצבאיים, הצבאיים למחצה והמשטרתיים של דרום אפריקה ונמיביה.
דרום אפריקה הסכימה לשיתוף פעולה למען הוצאה לפועל של החלטה 435. אף על פי כן, בדצמבר 1978, כהתנגדות להצעת ההסדר, הוחרמו הבחירות על ידי SWAPO ומספר קבוצות פוליטיות אחרות. דרום אפריקה המשיכה לנהל את נמיביה באמצעות קואליציות בין גזעיות וכן באמצעות מינוי מנהל כללי (מטעם דרום אפריקה).
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוכלוסיית מנדט דרום-מערב אפריקה | ||
---|---|---|
1921 | 228,910 | |
1936 | 320,450 | |
1946 | 362,460 | |
1951 | 439,000 | |
1970 | 761,000 | |
1981 | 1,033,000 | |
1991 | 1,490,000 |
התפלגות גזעית ואתנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצות גזעיות ואתנית באוכלוסיית מנדט דרום-מערב אפריקה (1970)[20] | |||
---|---|---|---|
לבנים | 90,658 | 12.1% | |
שחורים | 578,068 | 77.4% | |
אובמבו | 342,455 | 45.9% | |
דמארה | 64,973 | 8.7% | |
הררו | 49,203 | 6.6% | |
קאבאנגו | 49,577 | 6.6% | |
לוזי | 25,009 | 3.4% | |
בושמנים | 21,909 | 2.9% | |
הימבה | 6,467 | 0.9% | |
צוואנה | 3,719 | 0.5% | |
צבעוניים | 77,602 | 10.4% | |
נאמה | 32,853 | 4.4% | |
באסטר | 16,474 | 2.2% | |
סה"כ | 746,328 | 100% |
ארצות המולדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ארצות המולדת השחורות
דגל | שם | בשפת המקור | שנת ייסוד | שטח (בקמ"ר) | אוכלוסייה (1970)[20] | עם עיקרי |
---|---|---|---|---|---|---|
בנטוסטנים עצמאיים לכאורה | ||||||
רהובות | Rehoboth |
1979 | 13,860 | 16,474 | באסטר | |
צוואנלנד | Tswanaland |
1979 | 1,554 | 3,719 | צוואנה | |
דמארלנד | Damaraland |
1980 | 47,990 | 64,973 | דמארה | |
נאמלנד | Namaland |
1980 | 21,677 | 32,853 | נאמה | |
בנטוסטנים אוטונומיים | ||||||
הררולנד | Hereroland |
1970 | 58,997 | 49,203 | הררו | |
אובמבולנד | Ovamboland |
1973 | 52,072 | 342,455 | אובמבו | |
קאבאנגולנד | Kavangoland |
1973 | 41,701 | 49,577 | קאבאנגו | |
מזרח קפריבי | East Caprivi |
1976 | 19,532 | 25,009 | לוזי | |
בנטוסטנים מתוכננים שהקמתם לא יצאה אל הפועל | ||||||
בושמנלנד | Bushmanland |
1989 | 23,927 | 21,909 | בושמנים | |
קאוקולנד | Kaokoland |
1970 | 48,982 | 6,467 | הימבה |
פוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשי המנדט
[עריכת קוד מקור | עריכה]מושלי דרום-מערב אפריקה (1915–1990) | |||
---|---|---|---|
שם | כהונה | סוג | |
שלטון כיבוש צבאי (1915–1920) | |||
לואי בותה Louis Botha |
1915 | מושל צבאי | |
פרסיבל סקוט בווס Percival Scott Beves |
1915 | מושל צבאי | |
אדמונד הווארד לאקאם גורגס Edmond Howard Lacam Gorges |
1915–1920 | מנהל | |
מנדט חבר הלאומים (1915–1920) | |||
גייסברט רייץ הופמייר Gysbert Reitz Hofmeyr |
1920–1926 | מנהל | |
אלברטוס יוהאנס וורת Albertus Johannes Werth |
1926–1933 | מנהל | |
דייוויד גדעון קונרדי David Gideon Conradie |
1933–1943 | מנהל | |
פטרוס ימקר הוגנהוט Petrus Imker Hoogenhout |
1943–1951 | מנהל | |
אלברטוס יוהנס רו ראיין Albertus Johannes Roux van Rhijn |
1951–1953 | מנהל | |
שטח מסופח לדרום אפריקה (1954–1990) | |||
דניאל תומאס דו פלרסיס פיליון Daniel Thomas du Plessis Viljoen |
1953–1963 | מנהל | |
ונצל כריסטופל דו פלרסיס Wentzel Christoffel du Plessis |
1963–1968 | מנהל | |
יוהאנס ירט הנדריק ואן דר וואת Johannes Gert Hendrik van der Wath |
1968–1971 | מנהל | |
בארנד יוהאנס ואן דר וולט Barend Johannes van der Walt |
1971–1977 | מנהל | |
מרטינוס סטיין Marthinus Steyn |
1977–1979 | מנהל כללי | |
חריט פיליון Gerrit Viljoen |
1979–1980 | מנהל כללי | |
דאנייה הוף Danie Hough |
1980–1983 | מנהל כללי | |
וילי ואן ניקרק Willie van Niekerk |
1983–1985 | מנהל כללי | |
לואיס פיאנאר Louis Pienaar |
1985–1990 | מנהל כללי |
שם | כהונה | |||
---|---|---|---|---|
ראשי הממשלה של האוכלוסייה השחורה (1977–1989) | ||||
אברהם הרמן דו פלרסיס Abraham Herman du Plessis |
1977–1980 | |||
קוסי פרטוריוס Kosie Pretorius |
1980–1988 | |||
יאן דה וואט Jan de Wet |
1988–1989 | |||
ראשי הממשלה של האוכלוסייה הצבעונית (1980–1989) | ||||
לאונרד בארנס Leonard Barnes |
1980–1984 | |||
דויד בזיוידנהוהט Dawid Bezuidenhout |
1984–1985 | |||
וילם פיליפס Willem Phillips |
1985–1988 | |||
ריימונד רג'ינלד דיארגארדט Raymond Reginald Diergaardt |
1988–1989 | |||
השתייכות מפלגתית: המפלגה הלאומית (NPSWA); מפלגת הלייבור (LP) |
מערכות בחירות ומשאלי עם
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכות הבחירות הכלליות במנדט דרום-מערב אפריקה | ||||
---|---|---|---|---|
מפלגה | קולות | % | מושבים | |
בחירות 1926 (1) | ||||
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה | 612 | 26.12% | 2 | |
מפלגת דרום-מערב | 555 | 23.69% | 1 | |
הליגה הגרמנית של דרום-מערב אפריקה | 498 | 21.25% | 8 | |
מועמדים עצמאיים | 678 | 28.94% | 1 | |
מועמדים ממונים | - | - | 6 | |
סה"כ | 2,343 | 100% | 18 | |
בחירות 1929 (2) | ||||
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת | 2,108 | 49.38% | 7 | |
הליגה הגרמנית של דרום-מערב אפריקה | 971 | 22.75% | 4 | |
מועמדים עצמאיים | 1,190 | 27.88% | 1 | |
מועמדים ממונים | - | - | 6 | |
סה"כ | 4,269 | 100% | 18 | |
בחירות 1934 (3) | ||||
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת | 2,168 | 52.20% | 8 | |
הליגה הגרמנית של דרום-מערב אפריקה | 558 | 13.44% | 1 | |
הליגה הכלכלית | 808 | 19.46% | 1 | |
מועמדים עצמאיים | 619 | 14.90% | 2 | |
מועמדים ממונים | - | - | 6 | |
סה"כ | 4,153 | 100% | 18 | |
בחירות 1940 (4) | ||||
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת | 4,631 | 56.98% | 10 | |
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה | 3,046 | 37.48% | 2 | |
מועמדים עצמאיים | 451 | 5.55% | 0 | |
מועמדים ממונים | - | - | 6 | |
סה"כ | 8,138 | 100% | 18 | |
בחירות 1945 (5) | ||||
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת | 5,485 | 60.29% | 12 | |
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה | 3,154 | 34.67% | 0 | |
מועמדים עצמאיים | 459 | 5.05% | 0 | |
מועמדים ממונים | - | - | 6 | |
סה"כ | 9,098 | 100% | 18 | |
בחירות 1950 (6) | ||||
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה | 12,349 | 55.14% | 15 | |
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת | 10,048 | 44.86% | 3 | |
סה"כ | 22,397 | 100% | 18 | |
בחירות 1955 (7) | ||||
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה | 15,484 | 58.83% | 16 | |
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת | 10,735 | 40.79% | 2 | |
המפלגה הכלכלית | 100 | 0.38% | 0 | |
סה"כ | 26,319 | 100% | 18 | |
בחירות 1961 (8) | ||||
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה | 19,360 | 59.43% | 16 | |
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת | 11,314 | 34.73% | 2 | |
מפלגת דרום-מערב | 1,902 | 5.84% | 0 | |
סה"כ | 32,576 | 100% | 18 | |
בחירות 1965 (9) | ||||
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה | 21,240 | 555% | 333 | |
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת | 10,087 | 555% | 333 | |
סה"כ | 31,327 | 100% | 18 | |
בחירות 1970 (10) | ||||
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה | [דרושה הבהרה] | [דרושה הבהרה] | 18 | |
סה"כ | [דרושה הבהרה] | [דרושה הבהרה] | 18 | |
בחירות 1974 (11) | ||||
אחר | [דרושה הבהרה] | [דרושה הבהרה] | 18 | |
סה"כ | [דרושה הבהרה] | [דרושה הבהרה] | 18 | |
בחירות 1978 (12) | ||||
הברית הדמוקרטית של טרונהאל | 268,130 | 82.18% | 41 | |
חזית הפעולה למען עקרונות טרונהאל | 38,716 | 11.87% | 6 | |
המפלגה הדמוקרטית נוצרית של נמיביה | 9,073 | 2.78% | 1 | |
המפלגה הלאומית החדשה | 5,781 | 1.77% | 1 | |
חזית השחרור של רהובות | 4,564 | 1.40% | 1 | |
סה"כ | 331,055 | 100% | 50 |
משאלי עם במנדט דרום-מערב אפריקה | ||||
---|---|---|---|---|
תשובה | קולות | % | ||
18 במאי 1977 | ||||
בעד | 208,850 | 85.46% | ||
נגד | 33,520 | 14.54% | ||
סה"כ | 242,370 | 100.0% | ||
שיעור ההצבעה | 81.14% | |||
18 במאי 1977 | ||||
בעד | 30,329 | 94.69% | ||
נגד | 1,701 | 5.31% | ||
סה"כ | 2,804,947 | 100.0% | ||
שיעור ההצבעה | 64.90% |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ באפריקה הדרומית, הצפירה, 23 במרץ 1915
- ^ אפריקה הדרומית על המשמר, הַבֹּקֶר, 17 במרץ 1938
- ^ בעקבות הטלגרמות, דבר, 26 ביוני 1939
- ^ התקבל גרמניה מושבות?, דבר, 18 בנובמבר 1938
- ^ לא כאוסטריה אפריקה הדרומית מערבית, דבר, 20 באפריל 1939
- ^ צוררי ישראל בדרום אפריקה מבטיחים, דבר, 11 במאי 1938
- ^ יש להבטיח את זכויות העם היהודי בא"י גם במשטר־נאמנות, משמר, 16 במאי 1945
- ^ לגורל שטח המנדט, הַבֹּקֶר, 18 בינואר 1946
- ^ מוסקבה מבקרת את אפריקה הדרומית, הַבֹּקֶר, 26 בפברואר 1946
- ^ פרשת הנאמנות וארץ ישראל באסיפת האו"מ, דבר, 24 בנובמבר 1946
- ^ ד"ר יהושע גרינבאום, המנדט על דרום־מערב אפריקה וא"י, הַבֹּקֶר, 18 באוגוסט 1947
- ^ הצלחתו של מאלאן, חרות, 17 בספטמבר 1950
- ^ בעיותינו בעצרת הקרובה של או"ם, מעריב, 8 באוקטובר 1952
- ^ אסתר פרח, מאחורי הקלעים של הבחירות בדרום אפריקה, חרות, 20 בספטמבר 1950
- ^ אושרה הצעה חדשה על מנדט דרום אפריקה, חרות, 10 באוקטובר 1954
- ^ 12 הרוגים במהומות בדרום אפריקה, חרות, 13 בדצמבר 1959
- ^ אוכלוסיית אפריקה הוכפלה, חרות, 24 בנובמבר 1961
- ^ שעה עם גדעון רפאל, דבר, 7 באפריל 1967
- ^ פיליפ בן, אין לאו"ם אמצעי כפייה, מעריב, 21 באפריל 1967
- ^ 1 2 SAIRR: A Survey of Race Relations in South Africa 1971. Johannesburg 1972. S. 342
מדינות היסטוריות בנמיביה | ||
---|---|---|
השלטון הקולוניאלי | דרום-מערב אפריקה הגרמנית (1884–1915) • דרום-מערב אפריקה (1915–1990) | |
נמיביה העצמאית | הרפובליקה של נמיביה (החל מ-1990) |