מגילת זכויות הירח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מגילת זכויות הירח
מידע כללי
מאת רון לשם
שפת המקור עברית
סוגה רומן
הוצאה
הוצאה זמורה ביתן כנרת
תאריך הוצאה 2009
מספר עמודים 350
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 002677801

מגילת זכויות הירח הוא הרומן השני שכתב הסופר הישראלי רון לשם, וראה אור בשנת 2009. קדם לו אם יש גן עדן.

דמויות בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קאמי סוהיל - גיבור הספר. נער מעיירת הנמל אנזלי, מגיע להתגורר עם דודתו בטהראן
  • אמיר טימורי - חברו הטוב של קאמי, חוזר בתשובה
  • נילופר (נילו) חלדיאן - אהובתו של קאמי. נהגת מרוצים איראנית, בתו של חבר פרלמנט עשיר
  • זהרה חזורי - דודתו של קאמי, כוכבת עבר, זמרת ושחקנית. אלמנת מלחמה
  • גברת סאפורה מהדיס - שכנה, מציגה עצמה כשופטת בית משפט עליון מודחת
  • באבק טיבאן - שכן צעיר, הומוסקסואל, פקיד במיניסטריון הבינוי
  • אדון נג'פיאן - בעל קיוסק, נחשד כמלשן מטעם משמרות המהפכה
  • מחמד - תיכוניסט, מוכר ספרים אסורים בשוק השחור

תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נפתח בליל פרידתו של קאמי מעיירת ילדותו שלחופי הים הכספי, ומחברו הטוב, אמיר. תוכניתם להסתער ביחד על טהראן משתבשת, כשאמיר מודיע לפתע כי הוא חוזר בתשובה, ונשאר. קאמי עוזב לבד. בעיר הגדולה, סמוך לכיכר ארגנטינה הפרחונית, משתכן קאמי אצל דודתו זהרה, כוכבת עבר שתהילתה נגדעה לפני שלושים שנה, עם עליית המשטר האסלאמי. חייה נגדעו בשנית, כששכלה את בעלה במלחמה הגדולה, בשנות השמונים. מאז היא מסתגרת. קאמי מתיידד עם דייריו הססגוניים של הבניין: גברת סאפורה הקשישה הקשוחה; באבק הביישן המטפח תשוקה אסורה לגברים במדים; וגם חאמד החתול הלוחמני עם הפרעות האכילה, שכלוא עמם בניגוד לרצונו. כשקאמי קונה מחשב נייד, ומחבר את הבניין הרדום אל האינטרנט, מופר שיווי המשקל העדין ומרחבי הרשת מזמנים לשוכניו המתבודדים את כל החופש שנמנע מהם בחוץ. החבורה מתכנסת בתוך עצמה, מתנתקת מהמציאות, כמועדון גלישה סגור, מפליגה אל פנטזיות – ונדמה שרק החשש מפני אדון נג'פיאן השכן, הנחשד כמלשן מטעם השלטונות, מעיב על מתיקות החיים.

בכל אותה העת, הולך ונטווה סיפור אהבתם של קאמי ונילו, אותה הכיר בפקולטה להנדסת מכונות באוניברסיטה. נילו, בתו הנועזת של חבר פרלמנט עשיר, נלחמת בממסד כדי לקבל היתר להתחרות במרוצי המכוניות נגד גברים. היא חושפת בפני קאמי את השוק השחור, שבו ניתן לקנות את כל מה שאסור למכור, ומובילה אותו אל מסיבות המחתרת של העיר התחתית, אל סמים אסורים, מוזיקה אסורה ותשוקה אסורה. החורף בטהראן המושלגת נדמה משוחרר ופרוע מאי פעם, עד אשר באבק נעלם מעל לפני האדמה, ויסודות החיים מתחילים לרעוד.

כשקאמי מנסה לחפש אחריו, הכל מגיבים באדישות. "הומואים נעלמים לפעמים", כולם אומרים לו. לרגע נדמה שהחיים ימשיכו במסלולם, ושההבלגה היא התרופה, אולם ידו התקיפה של החוק מגיעה בסופו של דבר גם אל נילופר.

לאורך השנה בה מתרחשת עלילת הספר, מנסה קאמי להשיב לחיים את מכונית הפיכאן האדומה הישנה של זהרה, שניצבת קפואה בפינת הרחוב מעל עשרים שנה. בשיאו של הסיפור, חוזר המנוע לרעום, וקאמי, וחברו הטוב אמיר, יוצאים למסע חוצה איראן, טיול שטח במהלכו הם מחפשים תשובות וזהות.

על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן כתוב כמונולוג בגוף ראשון מפי קאמי הצעיר. דיוקנה של טהראן כפי שנוצר בו מתעתע: בתחילתו, איראן נדמית פתוחה, מלאת חיים, נועזת ומערבית יותר משניתן היה לדמיין. נקודות הדמיון בינה לבין החיים במערב רבות. אולם בהדרגה נחשפים פניה האלימות והקודרות, והסופר אף מבקש לומר כי דיקטטורה בעידן האינטרנט היא אפשרות לא מופרכת, אלא מוחשית וטבעית בהרבה מהמצופה. גם אז, ברמיזות דקות, נדמה כי הוא מדגיש את קווי הדמיון בין החיים ברפובליקה האסלאמית למתרחש בישראל, ואת הקו הדק בין חירות להתפרקות, בעידן בו נדמה שהמימד הווירטואלי מפיל חומות וגבולות. בשאו של הרומן מבעבעת השאלה: מה גורם לנער צעיר להיכנע לזרועות הדת, או להתנער ממנה. השימוש בשם "עץ הערמון" לבית הקפה באכסניה הדתית בדרום טהראן (עמ' 335) הוא רמיזה ישירה לרומן 1984 מאת ג'ורג' אורוול המשתמש בשם זה.

הדקדקנות בפרטים המאפיינת את מגילת זכויות הירח, מסלנג ועד לנתיבי תחבורה ציבורית, היא תולדה של שלוש שנות תחקיר שערך הסופר, וכלל בין היתר מפגשים עם צעירים תושבי טהראן[דרוש מקור]. כתיבתו הושלמה חודש לפני הבחירות לנשיאות איראן (יוני 2009), והמהומות שבאו בעקבותיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]