מגיני החוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מגיני החוקה
Уставобранитељи
מנהיגים איליה גרשנין
תאריך ייסוד 1838
תאריך פירוק 1860
אידאולוגיות פרלמנטריזם, לאומנות
שיא כוחה 1842
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מגיני החוקה (וגם שומרי החוקה, בסרבית: Уставобранитељи) הייתה התאגדות של אליטה פוליטית לאומנית סרבית בנסיכות סרביה, שפעלה לחזק את כוחו של הפרלמנט על פני המלוכנות, להצר את צעדיו של בית אוברנוביץ', ולהגביל את שוויון הזכויות שניתן למיעוטים בסרביה, בעיקר ליהודי סרביה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1817 הוקמה נסיכות סרביה כיישות וסאלית של האימפריה העות'מאנית, ומילוש אוברנוביץ' כיהן כנסיך הנסיכות. בהדרגה הפך שלטונו לאוטוקרטי. במקביל העניק הנסיך שוויון זכויות לכל אזרחי הנסיכות ובכלל זה יהודי סרביה, אשר זכו לחופש מסחר, תנועה ומגורים. בהדרגה, קמה קואליציה של פוליטיקאים אשר התנגדו לנסיך מילוש ונתמכו על ידי סוחרים סרבים אמידים ומטרותיהם היו: הגבלת כוחו האוטוקרטי מחד, והצרת זכויות המיעוטים מאידך. חברי ההתאגדות הפוליטית פנו לשער הנשגב במטרה לסייע להם בהגבלת כוחות של הנסיך מילוש. שעת הכושר של מתנגדי הנסיך מילוש אוברנוביץ' הגיעה ב-1838. במועד זה פרסם הסולטאן מהמוט השני פירמאן ובו חוקה(אנ') לנסיכות סרביה. הנסיך מילוש אוברנוביץ' סירב לכהן תחת החוקה החדשה, נקלע לעימות עם הפרלמנט בו היה רוב לתומכי החוקה ונאלץ לוותר על כיסאו. מילאן אוברנוביץ' הוכתר תחתיו, אך נפטר תוך זמן קצר ובמקומו התמנה הנסיך הצעיר מיכאילו אוברנוביץ'. בשל תמיכתם בחוקת 1838 כונו מתנגדיו של מילוש אוברנוביץ' "מגיני החוקה".[1]

שלטון מגיני החוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת עלייתו לשלטון היה הנסיך מיכאילו אוברנוביץ' בן 16 ו"מגיני החוקה" מינו עבורו מועצת עוצרים אשר ניהלה בפועל את הנסיכות. בהמשך, הודח מיכאילו אוברנוביץ' והנסיך אלכסנדר קאראג'ורג'ביץ' הוכתר תחתיו, והיה נתון להשפעתם של "מגיני החוקה". בהדרגה בוטל שוויון הזכויות ליהודי סרביה. תושבים יהודים גורשו מערי שדה לבלגרד, בוטל חופש המסחר, נאסרה פתיחת חנויות בימי ראשון ועל יהודי בלגרד נאסר למכור סחורות מחוץ לשטחי השכונה היהודית. בהמשך, החל עימות בין "מגיני החוקה" לנסיך אלכסנדר קאראג'ורג'ביץ'. העימות הוביל לקרע בתוך "מגיני החוקה", להדחת הנסיך אלכסנדר ולהכתרתו מחדש של מילוש אוברנוביץ'. ראשי "מגיני החוקה" הניחו שמפאת גילו המתקדם של הנסיך מילוש, הוא יכהן כשליט "בובה" ויתומרן על ידם. הנחה זו הייתה מוטעית ואוברנוביץ' נקט במדיניות עצמאית ולעומתית מול "מגיני החוקה". לאחר מותו של מילוש אוברנוביץ', ועלייתו המחודשת של מיכאילו אוברנוביץ', הלך ונחלש בהדרגה כוחם הפוליטי של "מגיני החוקה".[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ג'ני לבל, עד הפתרון הסופי, היהודים בבלגראד 1541–1942, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמודים 153-97.