מוזיאון לידיעת הטבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוזיאון סמיתסוניאן להיסטוריה של הטבע, מוזיאון הטבע הגדול בעולם
שלדים של שונוזאורוס (משמאל) וג'יגנוטוזאורוס (מימין) במוזיאון הפיני להיסטוריה של הטבע בהלסינקי, פינלנד

מוזיאון לידיעת הטבע או מוזיאון להיסטוריה של הטבע הוא מוסד מדעי הכולל, אוספים מהטבע ותיעוד עכשווי והיסטורי של בעלי חיים, צמחים, פטריות, מערכות אקולוגיות, גאולוגיה, פליאונטולוגיה, אקלימטולוגיה ועוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד העיקרי של מוזיאון להיסטוריה של הטבע, לספק לקהילה המדעית דגימות עדכניות והיסטוריות לטובת המחקרים של מדעני הקהילה, על מנת להרחיב את הבנתנו אודות עולם הטבע. בחלק מהמוזיאונים יש תערוכות ציבוריות כדי לחלוק עם הציבור הרחב, את היופי והפלא של עולם הטבע; מכונים אלה הם 'מוזיאונים ציבוריים'. חלק מהמוזיאונים כוללים אוספים היסטוריים שאינם טבעיים, זאת בנוסף לאוספים העיקריים שלהם.

חדרי הפלאות היוו אוספים פרטיים שכללו בדרך כלל פריטים אקזוטיים של היסטוריה לאומית, לפעמים מזויפים, המעורבבים עם סוגים אחרים של חפצים. המוזיאון הראשון להיסטוריה של הטבע היה של החוקר השווייצרי קונרד גסנר, שהוקם בציריך באמצע המאה ה-16.[1] המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע, שהוקם בפריז בשנת 1635, היה המוזיאון הראשון להיסטוריה של הטבע שקיבל את צורת המוזיאון המוכרת בימינו כמוזיאון להיסטוריה של הטבע.[1] מוזיאוני הטבע הראשונים אפשרו נגישות מוגבלת, מכיוון שהם היו בדרך כלל אוספים פרטיים או אחזקות של אגודות מדעיות.[2] מוזיאון אשמוליאן, שנפתח בשנת 1683, היה המוזיאון הראשון לתולדות הטבע שהעניק כניסה לקהל הרחב.[2]

מוזיאון טבע לא היה קיים כמוזיאון טיפוסי לפני המאה השמונה עשרה. מבנים אזרחיים ואוניברסיטאיים היו קיימים כדי לאכלס אוספים ששימשו לצורכי מחקר, אולם הם שימשו יותר כמקומות אחסון מאשר מוזיאונים.[3] כל החפצים שנשמרו בהם הוצגו לציבור בפרסומים של מחקרים ושימשו בעיקר כארכיון של ידע מדעי. מבנים אוניברסיטאיים אלה הכילו חפצים רבים והציעו מעט תיאור או פרשנות למבקרים. [4] האורגניזמים השמורים היו מסודרים בדרך כלל במערכות הטקסונומיות שלהם והוצגו יחד עם אורגניזמים דומים. מוזיאונים לא חשבו על האפשרות של הצגת המוצגים לקהלים מגוונים והם אימצו את תפיסתם המומחים כסטנדרט. [5]

באמצע המאה השמונה עשרה, הבורגנות ממעמד הביניים גילתה התעניינות מוגברת בעולם המדע. כי היה לה יותר זמן לפעילויות פנאי, ניידות פיזית והזדמנויות חינוכיות מאשר בתקופות קודמות. [6] צורת התעניינות אחרת בעולם המדע, היו ביקורים בגני החיות, שהפכו פופולריים. בתקופה המודרנית, המוזיאון לתולדות הטבע הפך למרחב חדש לאינטראקציה ציבורית עם עולם הטבע. מוזיאונים החלו לשנות את הדרך שבה הציגו את החפצים שלהם, ושכרו אוצרים בעלי גישות אחרות, כדי להדגיש את התצוגות שלהם.[3] בנוסף, הם אימצו גישות חדשות לעיצוב תערוכות. דרכי ההצגה חדשות האלו והתארגנות המחודשת תמכו בצרכי ההתעניינות של הקהל הרחב במוזיאוני הטבע.[7]

בשנת 1934, התקיים קונגרס המוזיאולוגים הבינלאומי הראשון, שאורגן על ידי חבר הלאומים והתקיים במדריד. [8] בין 10 במאי 1992 ל-15 במאי 1992, הקונגרס העולמי הראשון לשימור אוספי תולדות הטבע התקיים גם הוא במדריד. [9]

חוסר מקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם השנים מבני המוזיאונים החלו לעלות על גדותיהם במוצגים ויכולתם של המוזיאונים לבניית חללים חדשים היה קלוש ביותר, מה גם שבנייתם נמשכה זמן רב. הבעיה החמירה, כשמדינות עשירות החלו לאסוף מוצגים ואורגניזמים אקזוטיים ממדינות אחרות. כפועל יוצא מחוסר המקום במוזיאונים נוצר הצורך במימון המוזיאונים במערבות ממשלתית או מוניצילפית, כפי שמימנים את אוניברסיטאות. [10]

שינויי התארגנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמיכה הכלכלית מצד מוסדות המדינה והרשויות המוניציפליות במוזיאונים הובילה לשינויים ארגוניים בהם, שיצרו הזדמנויות חדשות לציבור הרחב לצפות באוספים. התמיכה הממסדית הובילה גם לעיצוב מחדש של המוזיאונים. ההתארגנות החדשה יצרה המושג "סידור כפול" של מוזיאונים. ג'יי אדוארד גריי (אנ'), שעבד במוזיאון הבריטי בשנות ה-60 של המאה התשע עשרה, יצר הפרידה בין חוקרי המדע לבין הציבור הרחב על מנת שהעבודה המדעית לא תפגע.[3][7] השימוש בסידור הכפול אומץ ונתמך במהירות על ידי רבים ברחבי העולם. חסיד בולט של השימוש בסידור הכפול היה הזואולוג הגרמני קרל מביוס (אנ') שחילק את מוזיאון הטבע בהמבורג כבר בשנת 1866.[3]

המטרה של מוזיאוני הטבע הייתה לא רק להציג את האורגניזמים השונים, אלא גם לתאר את האינטראקציות שלהם עם בני האדם וגם בתוך המערכות האקולוגיות הייחודיות שלהם. חוקרי טבע כמו ג'וזף ליידי האמריקאי דחפו לתת דגש רב יותר על הפרספקטיבה הביולוגית בתערוכות כדי ללמד את הציבור הרחב, יותר על היחסים התפקודיים בין אורגניזמים.[7] דגשים אלו דרשו מומחיות של זואולוגים ובוטנאים. מכיוון שסוג זה של עבודה לא היה אופייני למדענים של אותה תקופה, התפתח המקצוע החדש של אוצר מוזאוני טבע.

מידע גנומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספי תולדות הטבע הנמצאים במוזיאוני הטבע הם מאגרים יקרי ערך של מידע גנומי, שניתן להשתמש בהם כדי לבחון את ההיסטוריה של המגוון הביולוגי והשינויים הסביבתיים.[11][12] שיתופי פעולה בין מוזיאונים וחוקרים ברחבי העולם אפשרו למדענים לפענח קשרים אקולוגיים ואבולוציוניים כמו בחקר ביות הסוסים (אנ'), שנעשה באמצעות דגימות גנטיות מאוספי מוזיאונים.[13][14] שיטות וטכנולוגיות חדשות התפתחו כדי לתמוך במוזיאומיה (אנ').[11] [15]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Resh, Vincent H.; Cardé, Ring T., eds. (2003). Encyclopedia of insects. Amsterdam: Academic Press. p. 771. ISBN 9780080546056.
  2. ^ 1 2 Stein, Andi; Evans, Beth Bingham, eds. (2009). An introduction to the entertainment industry. New York: Peter Lang. p. 115. ISBN 9781433103407.
  3. ^ 1 2 3 4 Nyhart, Lynn K. (2009). Modern Nature. University of Chicago Press. doi:10.7208/chicago/9780226610924.001.0001. ISBN 978-0-226-61089-4.
  4. ^ Nash, Stephen Edward; Feinman M., Gary, eds. (2003). Curators, collections, and contexts : anthropology at the Field Museum. Chicago, Ill.: Field Museum of Natural History. doi:10.5962/bhl.title.3514.
  5. ^ Terrell, John Edward (2011-05-20). "Chapter 4: History of Investigations". Fieldiana Anthropology. 42: 29–34. doi:10.3158/0071-4739-42.1.29. ISSN 0071-4739.
  6. ^ "Discussion paper the transformation of natural history in the nineteenth century". Journal of the History of Biology. 15 (1): 145–152. 1982. doi:10.1007/bf00132008. ISSN 0022-5010.
  7. ^ 1 2 3 Berkowitz, Carin; Lightman, Bernard, eds. (2017). Science museums in transition : cultures of display in nineteenth-century Britain and America. Baltimore, Maryland: Project Muse. ISBN 9780822944751. OCLC 991581593.
  8. ^ "International Museography Congress" (PDF). The International Museum Conference of 1934, in perspective. Real Academia de Bellas Artes de San Fernando. 1934. נבדק ב-2 ביוני 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Palacios, Fernando; Martinez, Carmen; Thomas, Barbara, eds. (1993). International Symposium and First World Congress on the Preservation and Conservation of Natural History Collections =: Simposio Internacional y Primer Congreso Mundial Sobre Preservacion y Conservacion de Colecciones de Historia Natural: Congress Book = Libro del Congreso, Madrid, Spain 10-15 May, 1992. Madrid, Spain: Comunidad de Madrid.
  10. ^ Sheets-Pyenson, Susan (בספטמבר 1987). "Cathedrals of Science: The Development of Colonial Natural History Museums during the Late Nineteenth Century". History of Science. 25 (3): 279–300. doi:10.1177/007327538702500303. ISSN 0073-2753. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 Card, Daren C.; Shapiro, Beth; Giribet, Gonzalo; Moritz, Craig; Edwards, Scott V. (23 בנובמבר 2021). "Museum Genomics". Annual Review of Genetics. 55 (1): 633–659. doi:10.1146/annurev-genet-071719-020506. ISSN 0066-4197. נבדק ב-2 ביוני 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ Brown, Eryn (27 באפריל 2022). "Mining museums' genomic treasures". Knowable Magazine. doi:10.1146/knowable-042522-2. נבדק ב-2 ביוני 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ Dance, Amber (4 במאי 2022). "The tale of the domesticated horse". Knowable Magazine. doi:10.1146/knowable-050422-1. נבדק ב-18 במאי 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ Jansen, Thomas; et al. (2002). "Mitochondrial DNA and the origins of the domestic horse". Proceedings of the National Academy of Sciences. 99 (16): 10905–10910. Bibcode:2002PNAS...9910905J. doi:10.1073/pnas.152330099. PMC 125071. PMID 12130666.
  15. ^ Cilli, E.; Fontani, F.; Ciucani, M.M.; Pizzuto, M.; Di Benedetto, P.; De Fanti, S.; Mignani, T.; Bini, C.; Iacovera, R.; Pelotti, S.; et al. Museomics Provides Insights into Conservation and Education: The Instance of an African Lion Specimen from the Museum of Zoology “Pietro Doderlein”. Diversity 2023, 15, 87. https://doi.org/10.3390/d15010087