הלסינקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלסינקי
Helsinki
Helsingfors
סמל
סמל הלסינקי
Flag of Helsinki.svg
דגל הלסינקי
פוטומונטז' של הלסינקי
פוטומונטז' של הלסינקי
מדינה פינלנדפינלנד  פינלנד
אזור אוסימה
ראש העיר יאן ואפאוואורי
רשות מחוקקת מועצת העיר הלסינקי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רשמית שוודית, פינית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 1550
שטח 715.49 קמ"ר
גובה 17 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 642,045 (נכון ל־31 באוגוסט 2017)
 ‑ במטרופולין 1,470,552 (2017)
 ‑ צפיפות 2,945.09 נפש לקמ"ר (2017)
קואורדינטות 60°10′15″N 24°56′15″E / 60.17083°N 24.93750°E / 60.17083; 24.93750
אזור זמן UTC +2
http://www.hel.fi
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הלסינקיפינית: Helsinki, להאזנה (מידעעזרה), בשוודית: Helsingfors - "הלסינגפורש", להאזנה (מידעעזרה)) היא בירת פינלנד. אוכלוסייתה מונה 629,512 תושבים, נכון לסוף מרץ 2016. העיר נוסדה בשנת 1550, והוכרזה כבירת פינלנד בשנת 1812.

הלסינקי ממוקמת בדרום המדינה, על מספר חצאי איים לחופי מפרץ פינלנד. המטרופולין שלה מורכבת מהעיר הלסינקי ועוד 3 ערים נוספות, אשר ביחד נחשבות לשטח של עיר הבירה. המטרופולין של הלסינקי מונה כ-1.4 מיליון נפש.

הלסינקי אירחה את המשחקים האולימפיים ב-1952 ופעמיים את אליפות העולם באתלטיקה, ב-1983 וב-2005, באצטדיון האולימפי שבעיר. כמו כן אירחה העיר את תחרות אירוויזיון 2007.

בעיר שוכנות אוניברסיטת הלסינקי ומכללת הלסינקי לכלכלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלסינקי הוקמה בשנת 1550 על ידי גוסטב ואסה, מלך שוודיה, אשר שלט באותם ימים בפינלנד. היא הוקמה כעיר מסחר מתחרה לטאלין בירת אסטוניה, אשר נמצאת מעבר למפרץ פינלנד. שנותיה הראשונות של העיר היו קשות, והיא צמחה באיטיות. למרות זאת, הלסינקי היוותה מוקד אסטרטגי-צבאי חשוב ונקודה ימית אסטרטגית במהלך המלחמות הרבות באזור בין המעצמות של אז - רוסיה ושוודיה, וב-1748 החלה בנייתה של מצודת סואומנלינה על קבוצת איים מדרום לעיר. מטרת המצודה הייתה הגנה על הלסינקי מכיוון רוסיה.

במהלך מלחמת רוסיה-שוודיה 9–1808, סואומנלינה לא היוותה מכשול אמיתי לרוסים והלסינקי נכבשה במרץ 1808. בנובמבר 1808 פרצה שרפה גדולה במזרח העיר וכילתה כרבע מהעיר.

לאחר ששוודיה הפסידה במלחמתה מול רוסיה, סופחה פינלנד לרוסיה בשנת 1809, כאזור אוטונומי. עקב החלטה של הצאר אלכסנדר הראשון, הלסינקי הפכה בשנת 1812 לבירתה של פינלנד, והוקמה בה האוניברסיטה של הלסינקי (אשר למעשה הוקמה בעיר טורקו בשנת 1630[1] - והועברה להלסינקי בשנת 1812).

בעקבות המהפיכה ברוסיה ב 1917, הכריזה פינלנד על עצמאותה ועל הלסינקי כבירתה.

פני העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדריכלות בהלסינקי מאופיינת בסגנון מאופק. העיר מצטיינת בבנייה נמוכה במרכזה, ומתקיימים בה עקרונות מתקדמים של נגישות, פיתוח סביבתי ותחבורה ציבורית. נופה העירוני של הלסינקי מגלם את החיבור שנעשה דרכה בין המערב הסקנדינבי והמזרח הרוסי, כאשר שלושת המבנים שחולשים על קו הרקיע במרכז הם תחנת הרכבת הגדולה, כנסיית אוספנסקי האורתודוקסית וקתדרלת הלסינקי בעלת האוריינטציה השוודית.

היא זכתה לתואר עיר העיצוב לשנת 2012.

האדריכל בעל השם העולמי אלוור אלטו הטביע גם הוא חותם חשוב ברבים מהבניינים במאה ה-20.

בין מוזיאוני העיר ניתן לציין את המוזיאון הלאומי שפועל משנת 1916. באותו בניין ממוקמת סוכנות המורשת הפינית.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטובוס בהלסינקי. אוטובוסים הם אמצעי תחבורה חשוב במטרופולין

הלסינקי היא עיר מוטת תחבורה ציבורית והליכה. בסקר השוואתי מ-2018 שבחן את שביעות הרצון מהתחבורה הציבורית בערי אירופה, הגיעה הלסינקי למקום השני עם 75% שביעות רצון.[2]. ע"פ סקר נסיעות מ-2017, נעשו 35% מהמסעות בעיר ברגל, 34% בתחבורה ציבורית, 21% בלבד ברכב ו-9% באופניים. בין אמצעי התחבורה הציבורית הנפוץ ביותר היה האוטובוס (15% מכלל המסעות), אחריו המטרו (8%) והחשמלית (7%) ולבסוף הרכבת (4%). שיעור השימוש בתח"צ גבוה על אף שהצפיפות בעיר נמוכה יחסית. תושב ממוצע מבצע 295 נסיעות בתח"צ בשנה.[3]

התחבורה הציבורית במטרופולין מנוהלת על ידי רשות מטרופולינית, HSL. רשת התחבורה הציבורית כוללת רכבת תחתית, חשמליות (טראמים) ואוטובוסים. פועל גם שירות מעבורות בהיקף מצומצם. הרשות קובעת את אמצעי הכרטוס, התעריפים, הקווים והתדירויות של השירות לסוגיו. הכנסות מכרטיסים מכסות במחצית מעלות התפעול של התחבורה הציבורית.

רכבת תחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטרו של הלסינקי

המטרו נחנך ב-1982 כקו בודד. כיום פועלים שני קווים, כמחציתם מעל הקרקע. אורך המסילות הוא 35 ק"מ, קיימות 25 תחנות, ומספר הנסיעות בשנה עומד על 63 מיליון (2015).

חשמליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשמליות (טראם) הן אמצעי התחבורה העיקרי במרכז העיר. אורך המסילות 39 ק"מ, ופועלים 11 קווים. שעות הפעילות 5:30 עד 23:30. (בסופ"ש מ-7:00). מספר הנוסעים השנתי 57 מיליון.

אוטובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוטובוסים הם אמצעי התחבורה הציבורית החשוב ביותר. 120 קווים פועלים בתחומי העיר, ועוד עשרות קווים לפרוורים. מספר הנוסעים בשנה הוא מעל 100 מיליון. את המסלולים ולוחות הזמנים קובעת הרשות האזורית, HSL, והיא מתקשרת במכרז עם מפעילים פרטיים שאחראים לתפעול בלבד.

אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלקת התכנון אחראית על תכנון שבילי אופניים. עד 2020 הוקצו 1200 ק"מ שבילי אופניים, מתוכם 730 ק"מ סלולים. כמחצית מהשבילים בפארקים או טיילות. העירייה חותרת להעלות את השימוש באופניים, ונכון ל-2020 קיימות תוכניות להרחיב את הרשת, להוסיף שבילי אופניים פרווריים ליוממים ולהפחית את החיכוך עם הולכי הרגל.[4]

הליכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1989 מקדמת העיר בהדרגה אזורים מוטי הליכה בלב העיר. אזורים אלה כוללים מדרחובים, רחובות עם מדרכות רחבות, ורחובות מוכווני-הליכה הנגישים בתחבורה ציבורית. מעברים מקורים יוצרים חיבור בין רחובות אלה. נכון ל-2020 נשקלת אפשרות להרחיב משמעותית את האזור מוטה-ההליכה, בין היתר על-ידי סלילת כבישים תת-קרקעיים שישמשו כדרכי שירות לעסקים.[5]


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]