מוזיקה ווקאלית

	שירת א־קפלה - מוזיקה ווקאלית ללא שימוש בכלי נגינה.- (דקה, 44 שניות)
	לעזרה בהפעלת הקובץ

מוּזִיקָה ווֹקָאלִית היא סגנון מוזיקלי בו מרכז הכובד של המוזיקה נשען על קול אדם ולא על כלי נגינה. מוזיקה זו מתבצעת על ידי קול אדם בלבד או בשילוב ליווי אינסטרומנטלי, ותוגדר ווקאלית כל עוד קול האדם הוא הדומיננטי. מוזיקה ווקאלית בעלת קול אדם בלבד ללא ליווי של כלי נגינה נקראת א-קפלה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הנראה, סגנון זה של מוזיקה הוא הסגנון העתיק ביותר של מוזיקה כיוון שהוא אינו דורש דבר מלבד קול האדם. בכל התרבויות ניתן למצוא צורה כלשהי של מוזיקה ווקאלית.

כאחד הגורמים להתפתחות הז'אנר ניתן לראות את האיסור שהיה בימי הביניים על שימוש בכלי נגינה בכנסיות ולכן היצירה המוזיקלית בכנסיות הייתה אז ווקאלית.

על מנת להתגבר על מגבלות הקול האנושי מתמחים כותבי המוזיקה הווקלית בהצבת אנשים בעלי גובהי קול שונים במקהלה ובכתיבת מוזיקה מתאימה לזמרים סולנים בעלי סוגי קול שונים, כגון סופרן לירי או דרמטי, בס בופו (לתפקידים קומיים) או בס פרופונדו (לתפקידים דרמטיים) וכדומה.

אם בתחילה הכילה המוזיקה הווקאלית קול אדם בלבד, הרי שהיום, הודות להתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הסאונד, ניתן להפיק חיקויים מוצלחים של כלי נגינה בעזרת קול האדם בלבד. התואר מוזיקה ווקאלית נגזר משם התואר האנגלי VOCAL - קולי.

סגנונות המוזיקה הווקאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה הווקאלית בתרבויות השונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלתור ווקאלי היה ועודנו חלק חשוב במוזיקה הטורקית ומזרח תיכונית. מוזיקה כזאת הייתה קיימת עוד מלפני המאה ה-13, וכנראה עוד לפני שנת 900.
הצאצאים של שבט קונג והחמולות בדרום אפריקה מנצלים טכניקות דומות במוזיקה המסורתית.
במוזיקה היהודית משתמשים הרבה בניגונים - שיר ללא מילים, שבו משובצים צלילים כמו: "בים-בם-בום", "אי-אי-אי" וכו' מלווה לעיתים קרובות במחיאות כפיים קצביות ותיפוף על השולחן.
"מוזיקת הפה" - היא טכניקה סקוטית המבוססת על חיקוי חמת חלילים, כינורות וכלים אחרים, ששימשו את המוזיקה המסורתית של סקוטלנד. מהגרים סקוטיים בצפון אמריקה עשו מוזיקה זו לפופולרית והיא שולבה בצורות רבות של מוזיקה אמריקאית.