מוזיקה ווקאלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מוזיקה ווקאלית היא סגנון מוזיקלי בו מרכז הכובד של המוזיקה נשען על קול האדם, ולא על כלי נגינה. מוזיקה זו מתבצעת על ידי קול אדם בלבד או בשילוב של קול אדם יחד עם ליווי אינסטרומנטלי, ותקרא כווקלית כל עוד קול האדם הוא זה שייתן את הנפח המרכזי. מוזיקה ווקאלית בעלת קול אדם בלבד ללא ליווי של כלי נגינה נקראת א'קפלה.

ככל הנראה, סגנון זה של מוזיקה הוא הסגנון העתיק ביותר של מוזיקה כיוון שהוא אינו דורש דבר מלבד קול האדם. בכל התרבויות ניתן למצוא צורה כלשהי של מוזיקה ווקאלית.

מקורה של המוזיקה הוא בעקבות ההגבלות שהיו בימי הביניים על שימוש כלי נגינה בתוך כנסיות. בעקבות אילוץ זה נאלצו להשתמש בז'אנר הווקלי על מנת ליצור מוזיקה תוך תחומי הכנסייה.

על מנת להתגבר על מוגבלות הקול האנושי מתמחים כותבי המוזיקה הווקלית בהצבת אנשים בעלי גבהי קול שונים במקהלה ובכתיבת מוזיקה מתאימה לזמרים סולנים בעלי סוגי קול שונים, כגון סופרן לירי או דרמטי, בס בופו (לתפקידים קומיים) או בס פרופונדו (לתפקידים דרמטיים) וכדומה.

אם בתחילה הכילה המוזיקה הווקאלית קול אדם בלבד הרי שהיום אודות להתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הסאונד ניתן להפיק חיקויים מוצלחים של כלי נגינה בעזרת קול האדם בלבד. התואר מוזיקה ווקאלית נגזר משם התואר האנגלי VOCAL - קולי.

סגנונות המוזיקה הווקאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה הווקאלית בתרבויות השונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלתור ווקאלי היה ועודנו חלק חשוב במוזיקה הטורקית ומזרח תיכונית. מוזיקה כזאת הייתה קיימת עוד מלפני המאה ה-13, וכנראה עוד לפני שנת 900.
  • הצאצאים של שבט קונג והחמולות בדרום אפריקה מנצלים טכניקות דומות במוזיקה המסורתית.
  • במוזיקה היהודית משתמשים הרבה בניגונים - שיר ללא מילים, שבו משובצים צלילים כמו: "בים-בם-בום", "אי-אי-אי" וכו' מלווה לעתים קרובות במחיאות כפיים קצביות ותיפוף על השולחן.
  • "מוזיקת הפה" - היא טכניקה סקוטית המבוססת על חיקוי חמת חלילים, כינורות וכלים אחרים, ששימשו את המוזיקה המסורתית של סקוטלנד. מהגרים סקוטיים בצפון אמריקה עשו מוזיקה זו לפופולרית והיא שולבה בצורות רבות של מוזיקה אמריקאית.

מוזיקה ווקאלית ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות המסורתית נאסר מדרבנן להשתמש בכלי נגינה בשבתות וימים טובים גזירה "שמא יתקן כלי שיר". בסיבה זו כל קטעי החזנות בבתי הכנסת מבוצעים בימים אלו ללא ליווי של כלי נגינה. אחד מהפולמוסים הראשונים של הרפורמה ביהדות (ריב ההיכל) נסוב בחלקו על נושא הכנסת עוגב לבית הכנסת.

כמו כן, על פי ההלכה אין לשמוע מוזיקה בזמן אבל. זמני אבל הינם ימי ספירת העומר, שלושת השבועות המשתרעים מי"ז בתמוז ועד תשעה באב וכן באבלות על אחד משבעת הקרובים.

אלבומים רבים של מוזיקה ווקאלית חסידית יצאו על מנת לאפשר האזנה למוזיקה גם בימים אלו. מקהלות מפורסמות כמו פרחי מיאמי הוציאו דיסקים ייעודיים לימים אלו. למרות זאת, ישנו פולמוס נרחב, האם מוזיקה ווקאלית מותרת בימי אבל כאלו או לא. המצדדים בהתרתה מציינים את העובדה, שהאיסור הוא שמיעת קול זמר ואילו המוזיקה הזו אינה כוללת כלים כאלה.[דרושה הבהרה] לעומתם יש הטוענים, שטעם האיסור הוא שמוזיקה משמחת את הלב ומוזיקה ווקאלית אינה שונה בזאת מכל מוזיקה אחרת. לכאורה, נוטים רוב הפוסקים לומר, שעדיף שלא לשמוע מוזיקה ווקלית בימי אבל.

לימודים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום אף ניתן להשיג תואר ראשון במוזיקה ווקלית. תוכנית הלימודים כוללת מקצועות כמו קולקוויום, סדנת אופרה, שיעורי איטלקית ועוד.

פסטיבל מוזיקה ווקאלית באבו גוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעמיים בשנה, בסוכות ובשבועות, מתקיים באבו גוש פסטיבל מוזיקה ווקאלית. אל הפסטיבל מגיעות מקהלות מהארץ ומחו"ל והוא נערך בכנסיות באזור.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]