אבו גוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבו גוש

סמל המועצה
Abu Ghosh flag.png

דגל המועצה
אבו גוש

בתי היישוב והמסגד החדש
שם בערבית أبو غوش
מחוז ירושלים
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה עיסא ג'בר
גובה ממוצע ‎686‏ מטר
סוג יישוב יישוב 5,000‏–9,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2016[1]
  - אוכלוסייה 7,140 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה
‎196
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎2.3%‏ בשנה עד סוף 2016
  - צפיפות אוכלוסייה 3,758 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ‎49
תחום שיפוט 1,900 דונם
    - דירוג שטח שיפוט
‎237
31°48′22″N 35°06′36″E / 31.8060622945945°N 35.1101380326115°E / 31.8060622945945; 35.1101380326115
מדד חברתי-כלכלי - אשכול 3 מתוך 10
מדד ג'יני 0.3481
    - דירוג מדד ג'יני
‎235
לאום ודת
יהודים: 0% ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 99.7% ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0% דרוזים: 0% אחרים: 0.3%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2015
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 10.5%
גילאי 5 - 9 10.0%
גילאי 10 - 14 10.0%
גילאי 15 - 19 10.3%
גילאי 20 - 29 17.0%
גילאי 30 - 44 19.4%
גילאי 45 - 59 14.7%
גילאי 60 - 64 2.8%
גילאי 65 ומעלה 5.1%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2015
חינוך
סה"כ בתי ספר 5
–  יסודיים 4
–  על-יסודיים 4
תלמידים 1,327
 –  יסודי 640
 –  על-יסודי 687
מספר כיתות 68
ממוצע תלמידים לכיתה 20
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ה (2014-‏2015)
פרופיל אבו גוש נכון לשנת 2015 באתר הלמ"ס

קואורדינטות: 31°48′22″N 35°06′36″E / 31.8060622945945°N 35.1101380326115°E / 31.8060622945945; 35.1101380326115

הכתובת הרומית במנזר הבנדיקטיני
החזית המערבית של כנסיית "גבירתנו של ארון הברית" ופסל המדונה והילד הצופה מזרחה
מראה בחצר המנזר הבנדיקטיני
הכנסייה הצלבנית
המסגד באבו גוש ומאחוריו המנזר הבנדיקטיני

אַבּוּ גוֹשׁ (ערבית: أبو غوش, תעתיק מדויק: אַבּוּ ע'וֹשׁ) היא מועצה מקומית במחוז ירושלים בישראל, השוכנת בהרי יהודה, מערבית ליישוב מבשרת ציון, לאורך צדו הצפוני של כביש 1 וברום ממוצע של 800 מ' מעל פני הים. בשנת 1992 הוכרז היישוב כמועצה מקומית. אבו גוש ידועה בזכות החומוסיות שבה, המסגד החדש שהוקם בה שהוא מהגדולים בישראל, ופסטיבל אבו גוש - פסטיבל מוזיקה ווקאלית שנערך פעמיים בשנה במנזרים העתיקים במקום. ביישוב מסעדות רבות והוא מהווה מוקד משיכה לתיירים.

בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו ב-2013 נבחר עיסא ג'בר לכהונה ראשונה כראש המועצה המקומית, זאת לאחר שבן בריתו סלים ג'בר פרש לאחר שלוש כהונות רצופות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום התגלו שרידים מיישוב שהתקיים בשלושה שלבים במהלך תקופת האבן החדשה. מקובל לזהות את קריית יערים/בעלה המקראית באבו גוש.

מהתקופה הרומית התגלו שלוש כתובות של הלגיון העשירי פרטנסיס שהובא לארץ ישראל בשנת 66 כדי לדכא את המרד הגדול, ולאחר מכן נותר בירושלים ובסביבתה. אחת מהכתובות קבועה כיום על הקיר החיצוני ליד הכניסה לקריפטה של כנסיית המנזר הבנדיקטיני.

קוהורטה של הלגיון העשירי פרטנסיס ישבה באבו גוש, הממוקמת באמצע הדרך בין ירושלים ואמאוס, והייתה תחנת דרכים חשובה[2]. חשיבותה של אבו גוש נבעה לא רק ממיקומה המועדף, אלא גם משפע המעיינות באזור[3]. אחת מהכתובות - שהוקדשה על ידי אחת הקוהרטות של הלגיון העשירי פרטנסיס ועל ידי סקסטוס יוליוס באסוס (מושל יהודה בשנים 7173 וכובש הרודיון בשנת 72) לכבוד אספסיאנוס וטיטוס - מוכיחה כי הלגיון העשירי פרטנסיס ישב באבו גוש לכל המאוחר משנת 73[4].

תל קריית יערים בצדו המערבי של היישוב זוהה החל בתקופה הביזנטית עם קריית יערים העתיקה, שאליה הובא ארון הברית לאחר ששוחרר משבי הפלשתים.[5] עובדה זו קידשה את המקום לנוצרים, ובתקופה הביזנטית הוקמה כנסייה על התל, אולם היא נהרסה בעת כיבוש הארץ בידי הסאסאנים בשנת 614 במהלך מלחמת פרס-האימפריה הביזנטית (602 - 628). באמצע המאה ה-7 הוקמה הכנסייה מחדש, אך היא הייתה קטנה וצנועה מקודמתה, והיא נהרסה באופן סופי בראשית המאה ה-11 וקיומה נשכח. בתקופה המוסלמית נקרא היישוב קַרְיַת אלְ-עִנַבּ ("קריית ענבים").[6] סמל היישוב כיום כולל גם הוא גפנים כמוטיב.

ב-1141 עבר השטח, שעליו שוכן כיום אבו גוש, לידי ההוספיטלרים, ואלה הקימו כנסייה אחרת, כ-400 מטר ממזרח לכנסיית גבירתנו של ארון הברית. כנסייה זו, הידועה כיום ככנסייה הצלבנית במנזר הבנדיקטיני באבו גוש, הייתה בשימוש עד 1187, ושוב מסוף המאה ה-14 עת הוקם סביבה מנזר פרנציסקני. הנוכחות הנוצרית במקום פסקה בסוף המאה ה-15, ולפי אחת הגרסאות פרעו תושבי הכפר המוסלמיים בנזירים והרסו את המנזר. אף שקיים ספק באשר לאמיתותה של גרסה זו, ברי שהיישוב הנזירי באבו גוש אכן פסק, והמבנים המשיכו ושימשו אך ורק כתחנת מעבר לצליינים בדרכם לירושלים. החל במאה ה-16 החל נוהג זיהויו של אבו גוש עם ענתות, עיר הולדתו של ירמיהו, אך מסורת זו נדחתה באופן סופי במאה ה-19. כיום שוב מקובל זיהויו של אבו גוש עם קריית יערים המקראית.

מוצאם של תושבי אבו גוש הנוכחיים הוא, על פי טענתם, מהקווקז,[7] מאינגושטיה ומשיבוש השם אינגוש נוצר שם היישוב, אבו גוש.[8][9] עד כיבושו של אבראהים פאשה את ארץ ישראל ב-1831, נהגו אנשי אבו גוש לגבות "מס מעבר" מכל מי שביקש לעבור לירושלים מאזור השפלה. אבראהים פאשה ביטל נוהג זה במסגרת גזרות שהוטלו על האוכלוסייה המוסלמית. עם זאת, משפחת אבו גוש והשייח' שלה נזכרים בספרות הנוסעים של אמצע המאה ה-19, כמטילים את אימתם על תושבי האזור שממערב לירושלים וגובים מהם כספים.[10] בשלב מסוים בתקופה זו, מונה שייח' אבו גוש על ידי השלטונות העות'מאניים לראש-מחוז, האחראי על גביית המסים לממשלה. בחלק גדול מהכסף שהיה אמור להעביר לממשלה, הקים לעצמו משמר חזק, כדי שיוכל להתמודד עם מושל ירושלים, לו היה כפוף ואיתו היה במאבק. כתוצאה מכך, נתפס ונשלח לאיסטנבול, שם נכלא, אולם ניצל מעונש קשה, השתחרר וחזר לארץ ישראל. לאחר שובו, קיבל את מרותו של מושל ירושלים והיה אחראי במחוזו על שמירת הסדר וביטחון הנוסעים.[11]

לקראת סוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 התחדשה האחיזה הנוצרית בכפר, בכנסיית גבירתנו של ארון הקודש ובמנזר הבנדיקטיני.

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת ירושלים, נקרא ברישומים קריית אל-ענב ובמפקד האוכלוסין המנדטורי משנת 1931 נמנו בו 601 תושבים (מתוכם 25 נוצרים) ו-138 בתים.

בכל תקופת המנדט, נמנעה חמולת אבו גוש מלקחת חלק במאבק הלאומי הערבי בארץ ישראל.[12] במהלך מלחמת העצמאות היה אבו גוש הכפר הערבי היחיד בפרוזדור ירושלים אשר שמר על נייטרליות, ואף סייע ללוחמים היהודיים ולצה"ל. למרות זאת, חלק מתושבי הכפר גורשו ממנו לאחר המלחמה. לעזרתם יצא הוועד למען גולי אבו גוש, בו היו חברים עמוס קינן, אורי אבנרי, ר' בנימין, ערי ז'בוטינסקי, ראובן גרינברג ואחרים[13], ולבסוף רובם המכריע של המגורשים הורשו לשוב אליו.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2016, מתגוררים באבו גוש 7,140 תושבים (מקום 196 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.3%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2015, לאבו גוש דירוג של 3 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ה (2014-‏2015) היה 41.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2014 היה 6,028 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,465 ש"ח).[14]

הדירוג הפריפריאלי של אבו גוש הוא 6 מתוך 10. ניתן לראות כי בהשוואה ליישובים ערביים אחרים אבו גוש מדורג באשכול גבוה.

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

אתרים ביישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית גבירתנו של ארון הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כנסיית גבירתנו של ארון הברית

במערב היישוב, על פסגת תל גבעת יערים, ניצבת כנסיית גבירתנו של ארון הברית (Notre Dame de l'Arche d'Alliance), ובראשה פסל של המדונה והילד. המקום מזוהה עם קריית יערים העתיקה, לשם הובא ארון הברית לאחר ששוחרר משבי הפלשתים. סיפור זה קידש את המקום לנוצרים, ובתקופה הביזנטית הוקמה כאן כנסייה שנהרסה בכיבוש הסאסאני בשנת 614. על שרידי כנסייה זו הוקמו בשנת 1924 כנסייה ומנזר הנשים של מסדר האחיות הצרפתי של "יוסף הקדוש של ההתגלות". במלחמת העצמאות שימש המנזר בית חולים של חטיבת הראל. בכנסייה נערכים מדי פעם פסטיבלי מוזיקה.

המנזר הבנדיקטיני באבו גוש והכנסייה הצלבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המנזר הבנדיקטיני באבו גוש

המנזר הבנדיקטיני באבו גוש שוכן במרכז היישוב, והוא ידוע בעיקר בזכות הכנסייה הצלבנית שבו שבה שרידי פרסקאות מהמאה ה-12. הכנסייה הוקמה מעל מעיין הנובע עד היום בקריפטה שלה, ומאוחר יותר נוסד במקום גם מנזר, אשר תפקד עד סוף המאה ה-15. בתחילת המאה ה-20 חודש היישוב הבנדיקטיני במקום, הכנסייה שופצה והוקמו מבני המנזר. בצמוד למנזר שוכן המסגד המרכזי ביישוב.

הבסיס הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערב היישוב שוכן בסיס צבאי מתקופת המנדט הבריטי בשטח של יותר מ-17 דונם, אשר נבנה כאחת ממצודות טגארט בשנות ה-30 של המאה העשרים על קרקעות תושבי הכפר. ערב נסיגת הכוחות הבריטים נמסרה התחנה לתושבי הכפר על הנשק שהיה בה. תושבי היישוב אשר סייעו לכוחות הפלמ"ח, אפשרו להם להשתמש בבסיס במלחמת העצמאות, ולאחר מכן הוא שימש כמפקדת חטיבת הראל. לאחר קום המדינה שימש המקום כבסיס צבאי פעיל, ואחר-כך ננטש והועבר להחזקת מינהל מקרקעי ישראל. כיום המבנה נטוש, ומאז שנות ה-90 של המאה ה-20 מתנהל מאבק על עתידו.

המסגד החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2014 נחנך ביישוב מסגד, מהגדולים והמפוארים במדינת ישראל. המסגד משתרע על פני 4,000 מטרים רבועים והוא בעל ארבעה צריחים שראשיהם מוזהבים, כמקובל בקווקז. על אף שהקמת המסגד החלה כיוזמה פרטית של התושבים, בנייתו הופסקה ב-2010, כשנה לאחר שהחלה, מחוסר תקציב. נציגים מממשלת צ'צ'ניה סייעו במימון לבניית המסגד, בשל טענת הקרבה בן תושבי אבו גוש לצ'צ'נים, ונשיא צ'צ'ניה, רמזאן קדירוב, רואה בפרויקט חידוש של הקשרים ההיסטוריים בין תושבי אבו גוש למולדתם[8][15].

תיירות ומוקדי עניין בכפר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין מסעדות החומוס העתיקות והמסורתיות שביישוב, שהן מהמובחרות בארץ, פזורות עוד אטרקציות תיירותיות רבות. ביישוב יש כמה בתי אירוח, חנויות ססגוניות ובהן מוצרי זכוכית, חנות נרות ובתי ממכר לבקלוואה ודברי מתיקה. סביב הכפר יש כמה וכמה אתרים שבהם אפשר לבקר, כמו הגן הלאומי "עין חמד", הר הרוח ועוד.[1]

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במועצה המקומית אבו גוש פועלים חוגי ספורט בתחומים שונים, בהם כדורסל (לכיתות א-ז), רכיבה על סוסים, קפוארה, טניס שולחן (א-ח), אופניים, כדורגל ושחייה.

בנוסף ישנם שירותים ספורטיביים כגון חדר כושר ומחנה כדורגל בשיתוף עם מבשרת ציון בתקופת הקיץ.[2]

פוליטיקה פנימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במועצה המקומית שלוש סיעות החברות כולן בקואליציה בראשותו של ראש המועצה, עיסא ג'בר. הסיעה הגדולה היא סיעת הפיתוח והשוויון שמחזיקה בארבעה מושבים, לאחריה סיעת "אבו גוש המאוחדת" שלה שלושה מושבים ול"אלפרג'" ייצוג של שני חברים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Werner Eck, Sectus Lucillius Bassus, der Eroberer von Herodium, in einer Bauinschrift von Abu Gosh, Scripta classica israelica 18, 1999, pp. 109-120.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גודל האוכלוסייה לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2016. צפיפות אוכלוסייה על פי גודל האוכלוסייה חלקי שטח שיפוט של הרשות המקומית.
  2. ^ שלוש כתובות של הלגיון העשירי התגלו באבו גוש, ראו: Roll,I., There, There; Fischer, M., Isaac, B., in: Fischer/Isaac/Roll, (n. 213), p.120
  3. ^ Fischer, M., Isaac, B., in: Fischer/Isaac/Roll, (n.213), p.117
  4. ^ Werner Eck, 'Sectus Lucillius Bassus, der Eroberer von Herodium, in einer Bauinschrift von Abu Gosh', SCI 18,‏ 1999, עמ' 109-120
  5. ^ יואל אליצור, ‏זמני הפורים בישובים החדשים ביהודה, שומרון ובארץ בנימין, באתר "דעת"
  6. ^ Abu Ghosh (Israel)
  7. ^ מסורת מקומית על מוצאה של משפחת אבו גוש, ניתן למצוא אצל ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 141-140.
  8. ^ 8.0 8.1 ניר חסוןממשלת צ'צ'ניה הפכה מסגד באבו גוש לאחד הגדולים בארץ, באתר הארץ, 28 במאי 2013
  9. ^ נירית שלו-כליפא, אל גן נעול, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2005, עמ' 135
  10. ^ למשל: אצל אלפונס דה למרטין, שביקר בארץ ישראל ב-1833-1832; ויליאם פראנסיס לינטש, מסע מחקר אל הירדן וים המלח (1848), עמ' 300, 305-304; ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 73, 143-142.
  11. ^ ארמטה פיארוטי, מנהגים ומסורות בארץ ישראל, עמ' 73, 205-203.
  12. ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929, עמ' 302.
  13. ^ הוקם ועד למען גולי אבו גוש, מעריב, 7 בספטמבר 1953
  14. ^ פרופיל אבו גוש באתר הלמ"ס
  15. ^ ניר חסוןנשיא צ'צ'ניה חנך מסגד עותמאני מפואר באבו-גוש, באתר הארץ, 23 במרץ 2014