מוחמד אבן פרוך

מוחמד אבן פרוך

אין תמונה חופשית
מקום קבורה	שכם
פטירה	1639 שכם
דת	אסלאם
שושלת פרוח'
תואר מושל ירושלים מספר צאצאים 2
מושל ירושלים
מלווה שיירות למכה

מוחמד אבן פרוך (פרוח') (נפטר ב-1639) היה אחד ממושלי ירושלים בתקופה העות'מאנית. הוא שלט בירושלים במשך שנתיים ותקופת שלטונו התאפיינה ביחס רע ליהודים תוך ניצול מעמדו להוצאת כספים מהקהילה היהודית ודירדורה לחוסר ועוני.

המידע המפורט על תקופת שלטונו של אבן פרוך נכתב כזכרונותיו של אלמוני שכינה עצמו "איש ירושלים". זכרונות אלו שנקראו סבלות יהודי ירושלים בימי הפחה מחמד בן פרוך נכללו בספרו של אברהם יערי אגרות ארץ ישראל. על שלטונו של אבן פרוך כותב הסופר האלמוני: ”בימיו נתגבש כל הרע והמגוּנה שבשלטון התוּרכי: עריצוּת השליטים הגבוֹהים, חַמדנוּת הפקידים, תוהו-ובוהו באדמיניסטרציה, חוּלשת השלטון המרכזי, הפקרתו הגמורה של האזרח ולא כל שכן העוֹלה הבא ממדינה זרה”.

רקע

ירושלים נכבשה על ידי העות'מאנים מידי הממלוכים בתחילת המאה ה-16 ונשלטה על ידיהם עד כיבוש הארץ ב-1917. ירושלים הייתה אומנם חשובה לעות'מאנים מבחינה דתית אולם היותה רחוקה מצירי התנועה העיקריים של אותה תקופה הפכו אותה חסרת ערך מבחינה אסטרטגית. מבחינה מדינית השתייכה העיר לאיילט דמשק ושליטי האיילט מינו את שליטי העיר.

מושל ירושלים כונה "מותסלם" והוא גבה את המסים והמכסים עבור השלטון המרכזי וכן שמר על השקט והביטחון בעיר. המותסלם שכן בבניין הסראיה שבויה דולורוזה, ברובע המוסלמי (כיום בית הספר אל-עומריה) כשמרבית הכנסותיו היו מהעדות הלא מוסלמיות שנדרשו לשלם מיסים רבים בנוסף למיסים הכלליים.

מכיוון שמושלי האיילטים, הפּחַוֹת, הוחלפו בכל שנה הם ניצלו את שלטונם כדי להגדיל את עושרם הפרטי על יד העלאת נטל המיסים על האוכלוסייה וזאת בשעה שהשקיעו השקעה מינימלית בתשתיות ובצרכי הרווחה של תושבי השטחים שבשליטתם. לשם השלטת מרותם עמדו לרשות השליטים העות'מאנים יחידות צבא שלמות שפעלו ל"השכנת שלום" (גם אם לא היה בהן צורך). תחת מושלי האיילט מונו מושלי ערים ומחוזות (כולל ירושלים) ואלו שילמו דמי חכירה למושלי האיילט ולסולטאן מתוך הכספים שגבו מהתושבים המקומיים.

אביו של מוחמד אבן פרוך

בסביבות שנת 1600 מונה אביו של מוחמד אבן פרוך, פארוח' אבן-עבדאללה, על ידי השולטן, ל"אמיר אל־חג‘", דהיינו לאחראי על שיירת עולי הרגל שיצאה פעם בשנה מדמשק למכה. עיקר תפקידו של האב היה להגן על השיירות בפני שודדים משבטי הבדואים. לאחר שמילא את תפקידו מספר שנים בהצלחה, ובסיוע שוחד, העניק לו השולטן את הכבוד ומינה אותו ב-1605 למושל ירושלים ושכם.

האב שלט בערים אלו והמשיך ללוות שיירות למכה עד שנפטר במסעו ה-12 ב-1624 ונקבר במכה.

שלטונו של אבן פרוך בירושלים

ב-1625, בעקבות מות האב, מינה עצמו מוחמד אבן פרוך למושל ירושלים ושכם וכדי לבסס את שלטונו הרג את אנשי הממשל של אביו. מייד עם כניסתו לתפקיד הטיל מיסים כבדים על הקהילה היהודית וראשיה מיהרו להתלונן עליו בדמשק ומושל איילט דמשק החליפו. זמן קצר לאחר מכן השתתף אבן פרוך בדיכוי המרד של פח'ר א-דין השני כנגד השולטן וזכה בעקבות כך בחזרה במשרתו בירושלים.

חזרתו לתפקיד היוותה בשורה רעה ליהודי העיר כשאבן פרוך חזר לדרוש עוד ועוד כספים מהקהילה היהודית וכדי לממש את דרישתו הכניס לבית האסורים את מנהיגי הקהילה ונגידיה והסכים לשחררם רק תמורת דמי פדיון גבוהים. כדי להגביר את הלחץ על בני העיר ומשפחות האסירים דאג אבן פרוך לענות את הכלואים. כדי ליישם את פעולותיו העסיק אבן פרוך 300 לוחמים ששרו למרותו ופשטו על בתי חייבים בירושלים ומחוצה לה ואף שמרו על שערי העיר למנוע בריחה של תושבים לערי השדה.

תושבים ירושלים מחו מספר פעמים על התנהגות המושל בפני השלטונות העות'מאנים בדמשק ובקונסטנטינופול אולם אבן פרוך דאג לשחד את נציגי השלטון שנשלחו לבדוק את התנהגותו ולכן לא הוחלף.

ב-6 ביולי 1625 יצא אבן פרוך ללוות שיירה למכה ומינה את גיסו (אחי אשתו), עות'מאן אגא כממלא מקומו. עות'מאן המשיך ב"מסורת" של אבן פרוך ורדה בתושבי ירושלים כדי לקבל את כספם. ב-13 בספטמבר 1625 נכנסו חייליו של עות'מאן לבתי כנסת בעיר ועצרו 15 מרבני העיר וביניהם ישעיה הלוי הורוביץ ועות'מאן דרש סכום גבוה מאוד על מנת לפדות אותם. לאחר שגויס חלק מהכסף שוחררו 9 מהאסירים ולגבי שאר ששת האסורים פנו היהודים לעזרת השלטונות העות'מאנים ששלחו אומנם משלחת לירושלים אך עות'מאן שיחד אותם והם חזרו מבלי ששחררו את האסירים.

ב-1 בדצמבר 1625 חזר אבן פרוך ממסעו למכה וקיבל בחזרה את השלטון בעיר ומייד העלה בקשות תשלום חדשות מהיהודים. זמן קצר לאחר חזרתו השתלט אבן פרוך על מצודה בירושלים שם ישבו שליחיו של מושל דמשק וגירש מירושלים את יושביו. מעשה זה עורר כעס בדמשק ואף הגיע למשנה לשולטן שזימן את אבן פרוך לבירור במקום מושבו בבגדאד. אבן פרוך מינה, בשנית, את עות'מאן אגא כממלא מקומו ויצא לבגדאד שם הושם 5 חודשים במאסר. בתקופה זו המשיך עות'מאן לרדות ביהודי ירושלים ואף הרים את נס המרד כנגד מושל דמשק והשולטן. בינתיים הצליח אבן פרוך לברוח מהשבי בבגדאד וב-23 ביולי 1626 הגיע בחשאי לירושלים נכנס למקום שבתו של עות'מאן במבצר והרג אותו.

שמחתם של היהודים על מות העריץ עות'מאן הייתה קצרה מכיוון שאבן פרוך המשיך בגביית כספים מהם כפי שעשה לפני שנאסר. אולם זמן מה לאחר שחזר הגיעה שמועה לאוזניו שמושל דמשק שלח כוחות צבא לכבוש את ירושלים מידיו. אבן פרוך החליט לוותר על ירושלים ועבר לשכם שגם עליה משל ובמקומו מונה חסן באשה.

אבן פרוך בשכם

אבן פרוך משל בשכם במשך 12 שנה נוספות כשהוא ממשיך ללוות שיירות למכה ולהילחם במרד של פח'ר א-דין השני. נפטר ב-1639 ונקבר בשכם. השאיר אחריו 2 ילדים שהמשיכו את מסורת ליווי השיירות למכה.

ראו גם

• שושלת פרוח'
• ירושלים בתקופה העות'מאנית
• עריצות שלטונית בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית

לקריאה נוספת

• עאדל מנאע, משפחת פרוח': שלטונה ופועלה, עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשל"ח-1978.
• עאדל מנאע, "מושלי ירושלים מבית פרוח' ויחסיהם עם הבדווים", בתוך: אמנון כהן (עורך), פרקים בתולדות ירושלים בראשית התקופה העות'מאנית, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשל"ט-1979, עמ' 196–232.
• מינה רוזן (עורכת ומהדירה), חרבות ירושלים, מגיד מקצת הצרות אשר עברו על ירושלים עיר הקודש בימי השלטון של מחמד אבן פרוח'; יצא לאור לראשונה בעילום שם המחבר בשנת שצ"א בעיר ויניציאה, אוניברסיטת תל אביב, תשמ"א-1981.
• דרור זאבי, המאה העות'מאנית: מחוז ירושלים במאה השבע-עשרה, ירושלים: יד בן-צבי, תשנ"ז-1997.
• רפי כפיר, ירושלים במהלך הדורות – התקופה העות'מאנית (מאות 16, 17, 18), באתר "אהבת ירושלים"

קישורים חיצוניים

• שלמה שבא, תעלולי אבן פרוך ועבדו עות'מאן, באתר פרויקט בן יהודה