מוחמד סידקי מחמוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מוחמד סידקי מחמודערבית: محمد صدقي محمود, תעתיק מדויק: "מחמד צדקי מחמוד"; נולד ב-1923) הוא קצין מצרי ששימש כמפקד חיל האוויר המצרי בשנים 1967-1953. תחת פיקודו ספג חיל האוויר המצרי שתי מפלות קשות; במלחמת סיני מידי חיל האוויר הבריטי וחיל האוויר הצרפתי ובמלחמת ששת הימים מידי חיל האוויר הישראלי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במצרים, כנראה ב-1923. למד במכללה הצבאית המצרית והצטרף לאחר מכן לחיל האוויר המצרי. בתחילת שנות ה-50 הצטרף לתנועת הקצינים החופשיים והיה שותף למהפכה שביצעה התנועה ב-1952.[1] ב-1953 נתמנה כמפקד חיל האוויר. נראה שמינוי זה היה אחד מצעדיו של גמאל עבד אל נאצר להשגת שליטה במוקדי הכוח בצבא, דבר שסייע לו בהדחת מוחמד נגיב באוקטובר 1954.[1]

במחצית השנייה של שנות ה-50 עבר חיל האוויר המצרי להסתמך על ציוד והדרכה סובייטיים ומחמוד ניצח על תהליך זה. בדומה למפקדים אחרים בצמרת הצבא המצרי נטה מחמוד להפוך את תפקידו כמנוף לצבירת כוח אישי, תופעה שפגעה בשיתוף הפעולה בצמרת הביטחונית ובחוסר יכולת להביא לידי מיצוי את מדיניות הביטחון המצרית.[1]

במלחמת סיני ב-1956 סבל חיל האוויר המצרי אבידות קשות בציוד לאחר שחילות האוויר הבריטי והצרפתי תקפו את שדות התעופה המצריים והשמידו מטוסים רבים על הקרקע. למרות כישלון זה בחר נאצר שלא לפטר את סידקי מחמוד.[1]

בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים הזהיר פריק מחמוד את ההנהגה המצרית, כי חיל האוויר המצרי לא יוכל לסייע לכוחות הקרקע בעת מתקפה מצרית. במקביל, טען בפני הנשיא נאצר כי במקרה שחיל האוויר הישראלי יתקוף ראשון, עתיד חיל האוויר המצרי לסבול פגיעות קשות, עד כדי 20% ממטוסיו.[1]

בבוקר 5 ביוני 1967, בעת שחיל האוויר הישראלי יצא למבצע מוקד, שפתח את מלחמת ששת הימים, טסו מחמוד ומפקד הצבא המצרי עבד אל-חכים עאמר במטוס תובלה מדגם איליושין 14 לעבר שדה התעופה של ביר תמדה שבסיני. בעקבות הפצצת השדה המטוס שב על עקבותיו לעבר מצרים ושני המפקדים ניצלו,[2]. חיל האוויר המצרי הושמד כמעט כולו בתוך שעות אחדות בשלושת גלי התקיפה של חיל האוויר הישראלי. לחיל האוויר הישראלי הייתה עליונות אווירית מוחלטת ויכולת סיוע מרבית לכוחות צה"ל במערכה הקרקעית בעוד שהצבא המצרי נסוג מסיני בצורה לא מאורגנת וללא חיפוי אווירי.[1]

מיד לאחר המלחמה הודח סידקי מחמוד וכמו קצינים רבים אחרים נאסר והועמד למשפט. במשפטו, שנערך בפברואר 1968, הורשע ונדון ל-15 שנות מאסר בעוון הזנחת תפקידו. לאחר מחאות כנגד גזר הדין ה"ותרני", נשפט מחמוד שנית בהוראת נאצר וב-29 באוגוסט 1968 נגזרו עליו מאסר עולם ועבודת פרך. ב-27 בינואר 1974 חנן אותו הנשיא אנואר סאדאת ומאז נמנע סידקי מחמוד מכל פעילות פוליטית.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 Mahmud, Muhammad Sidqi The Encyclopedia of the Arab-Israeli Conflict: A Political, Social, and Military History, Spencer C. Tucker Editor, 2008
  2. ^ אביתר בן צדף, ההימור הגדול?, באתר "מחלקה ראשונה", 10 במאי 2004