מורדרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"סר מורדרד" (1902) מאת הנרי ג'אסטיס פורד

מורדרד או מודרד (וולשית: Medrawt) הוא דמות באגדת המלך ארתור, הידוע כבוגד שלחם במלך ארתור בקרב קמלן, בו הוא נהרג וארתור נפצע אנושות.

באגדת המלך ארתור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של מורדרד (בו הוא מכונה מודרדוס) נמצא בספר "ההיסטוריה של מלכי בריטניה" (Historia Regum Britanniae), אשר נכתב על ידי ג'פרי ממונמות' בשנת 1136 לערך. בספר, מורדרד מתואר כאחיינו וכבוגד של ארתור. מסופר כי ארתור השאיר את מורדרד אחראי לכס המלוכה בזמן שהוא חצה את תעלת למאנש כדי להילחם בנציב הרומי, לוסיוס. במהלך היעדרו, מורדרד הכתיר עצמו למלך ונאף עם אשתו של ארתור, גווינביר. ג'פרי לא מציין עד כמה גווינביר שיתפה פעולה עם מעשיו של מורדרד, אלא כותב כי המלכה "הפרה את נדריה" וכי הוא "מעדיף לא לומר דבר בעניין." בעקבות זאת, ארתור שב לבריטניה ולחם נגד מורדרד בקרב קמלן, ולבסוף הרג אותו. ארתור נפצע אנושות בקרב ונשלח לאבלון.

קשר משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדויות בנוגע לקשר המשפחתי בין מורדרד וארתור אינן חד-משמעיות, אך כיום מורדרד ידוע כבנו הממזר של ארתור מאחותו למחצה, מורגן, למרות שבעיבודים מודרניים, דמותה של מורגן מיוחסת לזו של מורגן לה פיי. בספרות המוקדמות, מורדרד נחשב לבנה הממזר של מורגן, שהייתה ידועה בשם אנה, מבעלה, המלך לוט מאורקני. אחיו הביולוגיים ואחיו למחצה של מורדרד הם גאווין, אגרביין, גאהריס וגארת'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מורדרד בוויקישיתוף