אורקני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורקני (מחוז)
Orkney
2007 Flag of Orkney.svg

דגל אורקני
RingofBrodgarJM.jpg
טבעת ברודגאר
מדינה / טריטוריה Flag of the United Kingdom.svg  הממלכה המאוחדת
ישות Flag of Scotland.svg  סקוטלנד
בירת המחוז קירקוול
שטח 990 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ במחוז
 ‑ צפיפות

20,100‏  (נכון ל-2010)
20 נפש לקמ"ר (נכון ל-2010)
קואורדינטות 59°0′0″N 3°0′0″W
אזור זמן UTC
www.orkney.gov.uk
מיקום אורקני במפת סקוטלנד
מפת האיים ועליה מסומנים נתיבי התחבורה העיקריים

אורקני או איי אורקניאנגלית: Orkney או Orkney Islands) הם קבוצת איים בצפונה של סקוטלנד, כ-14 ק"מ צפונית לקיית'נס.

20 איים מתוך 70 איי קבוצת האיים מיושבים. הגדול באיים נקרא מיינלנד והוא האי התשיעי בגודלו מבין איי בריטניה הגדולה.

המרכז האדמיניסטרטיבי של האיים והגדול ביישובי האיים הוא קירקוול.

אורקני מהווה אחת מ-32 המועצות המקומיות של סקוטלנד, וכן אזור בחירה השולח נציגים לפרלמנט הסקוטי.

איי אורקני היו מיושבים מאז שנת 3,500 לפנה"ס לערך. ראשית התיישבו באיים שבטים נאוליתיים, ומאוחר יותר שבטים פיקטים. בשנת 875 סופחו האיים לנורבגיה, ובשנת 1472 סופחו לסקוטלנד.

באיים נתגלו שרידים מהתקופה הנאוליטית. האתרים הנאוליטיים סקארה ברי, טבעת ברודגאר, מיס האו והאבנים הניצבות בסטנס וסנט קילדה הוכרזו אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמם של האיים אוזכר לראשונה על ידי הגאוגרף הרומי קלאודיוס תלמי (בצורה "אורקדס" -Orcades). שמם הגאלי של האיים היה "אינסי אורק" - "איי האורקים" כאשר המונח "אורק" משמעו "חזיר בר". כאשר המתיישבים הוויקינגים הגיעו לאי הם הבינו את המילה "אורק" במשמעות "כלב ים" ("אוקרן" - orkn בנורדית) - וכך נוצר הצירוף "אורקן -איאר" (Orkneyjar) - כאשר הסיומת "איאר" משמעה אי. השם קוצר ל"אורקני" בשפה האנגלית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הפרהיסטורית ותקופת הברונזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בשנת 2007 התגלה באי אגוז לוז חרוך המתוארך לשנת 6820-6660 לפנה"ס המעיד על התיישבות של שבטים נודדים נאוליתיים באיים‏‏[1].

יישוב הקבע הראשון הידוע באיים התגלה בקנא הוור שבאי פאפא וסטריי. ישוב זה מתוארך לשנת 3,500 לפנה"ס. סקארה ברי הוא ישוב נאוליתי שנשתמר עד ימינו, ונחשב ליישוב הנאוליתי השמור ביותר שהתגלה, מתוארך לשנת 3,100 לפנה"ס (היישוב מהווה כיום אתר מורשת עולמית). שרידים נוספים שהתגלו מהתקופה הנאוליטים הם האבנים הניצבות בסטנס, מיס האו וטבעת ברודגאר.

מרבית היישובים הנאוליתיים באי ננטשו בשנת 2,500 לפנה"ס לערך, ככל הנראה בשל שינויי האקלים‏‏[2].

במהלך תקופת הברונזה נבנו באיים מספר מבני אבן מעגליים, ככל הנראה למטרות טקסיות קהילתיות. השימוש בברונזה הגיע לאיים בהשפעה סקוטית במשך תקופה ממושכת. שרידים מועטים מתקופה זו נשתמרו ובהם גבעת פלמקייד ושרידי בתים בהולם פאריי.

תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידהו ברוך במערב רוסיי

בחפירות ארכאולוגיות שהתגלו באיים התגלו מבנים מעגליים אטלנטיים שנבנו בשנת 700 לפנה"ס לערך. מבנים אלה התגלו באזור בו (Bu) שבמיינלנד, ובמחצבת פירוול (Pierowall) שבוסטריי. אחד השרידים הידועים שנשתמרו באיים מתקופת הברזל הוא ברוך גורנס. מטרת מבנים מעגליים אלה אינה ידועה, וארכאולוגיים חלוקים בדעותיהם לגבי השימושים האפשריים של המבנים.

בתקופת הפלישה של הרומאים לאיים הבריטיים, מוזכר "מלך אורקני" כאחד מ-11 המלכים המקומיים אשר הביעו נאמנותם לקיסר הרומאי קלאודיוס בשנת 43 בקמולדונום (קולצ'סטר של ימינו).

ככל הנראה לא כבשו הרומאים את האיים, אלא סחרו עימם.

לאחר נפילת האימפריה הרומית, הפכו האיים לחלק מממלכת הפיקטים הברטונית ובהמשך חלק ממלכת דאל ריאטה הגאלית, אולם זמן קצר לאחר תחילת ההשפעה הגאלית באיים נכבשו האיים על ידי הוויקינגים.

השלטון הנורבגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה השמינית והמאה התשיעית התיישבו נורדים רבים באיי אורקני ואיי שטלנד. הוויקינגים הפכו את האיים לבסיס קבע במסעותיהם הימיים ופשיטותיהם על סקוטלנד ממערב אירופה. הפשיטות הימיות אף פגעו בחופי נורבגיה, ובתגובה, כבש האראלד הראשון, מלך נורבגיה את האיים וסיפח אותם לנורבגיה בשנת 875.

רוגנוואל אייסטינסון קיבל את איי אורקני ושטלנד מידי האראלד כרוזנות כפיצוי על מות בנו בקרב בסקוטלנד. רוגנוואל העביר את האיים לאחיו, סיגורד איינסטיינסון. במותו של סיגורד ירש בנו של רוגנוואל את התואר רוזן אורקני ושטלנד, אולם לא הצליח לשלוט בפועל באיים, אשר נבזזו באותה עת על ידי דנים. בנו של רונגוואל מחוץ לנישואים, טורפ איינאר השתלט על האיים, והחל את השושלת השלטת באיים. ירש אותו בנו, תורפין מנפץ הגולגולות, אשר שיתף פעולה עם המלך הנורבגי המודח אריק גרזן הדם, אשר השתמש באיים כבסיס לתקיפות כנגד נורבגיה בשנת 945.

האיים התנצרו בהוראת מלך נורבגיה אולאף הראשון בשנת 995, בהסכמת רוזן האיים, סיגורד, נכדו של תורפין, וההגמון הראשון, הנרי מלאנד, הגיע לאיים בשנת 1035. בישוף האיים היה נתון לסמכותם של ארכיבישוף יורק וארכיבישוף ברמן בתקופות שונות בין המאה ה-12 למאה ה-15.

תורפין סיגורסון, בנו של סיגורד, ונכדו של מלקולם השני, מלך סקוטלנד שלט באיים במחצית הראשונה של המאה ה-11. תורפין נפטר בשנת 1065 ובניו, פול וארלנד נאבקו על השליטה באיים בקרב גשר סטמפורד בשנת 1066.

מתקופה זו הביעו רוזני האיים נאמנות הן לנורבגיה והן לסקוטלנד.

השלטון הסקוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס השלישי ורעייתו מרגרט מדנמרק, אשר בעקבות נישואיהם עברו איי אורקני לשליטת סקוטלנד.

בשנת 1468 היו איי אורקני ושטלנד בשליטת כריסטיאן הראשון, מלך דנמרק, אשר היה גם מלך נורבגיה. כריסטיאן העניק את האיים כנדוניה לג'יימס השלישי, מלך סקוטלנד בעת נישואיו למרגרט, בתו של כריסטיאן. האיים למעשה מושכנו בתמורה ל-50,000 גילדרים (והדבר בוצע בלא הסכמת מועצת המדינה הנורבגית). החוזה כלל סעיף שאיפשר למלכים הנורבגים לפדות את המשכון תמורת סכום קבוע של 210 ק"ג זהב. ניסיונות במהלך המאה ה-17 והמאה ה-18 לפדות את המשכון לא נענו על ידי השלטונות הבריטיים.

בשנת 1471 העניק ג'יימס את ריוונסקרייג בפייף לויליאם, רוזן אורקני בתמורה לכך שיוותר על רוזנות אורקני לטובת הכתר הסקוטי.

ב-1669 הועבר חוק בפרלמנט הסקוטי המספח את איי אורקני ושטלנד וקובע כי האיים הם נכסי הכתר הסקוטי.

אורקני כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה נעשה שימוש רב בבסיס הצי המלכותי הממוקם בסקאפה פלו. בתום מלחמת העולם הראשונה הועבר צי הים הפתוח הגרמני כולו לסקאפה פלו בעת שדנו בעתידו, אולם רבי החובלים הגרמנים הטביעו את ספינותיהם בנמל. חלק מהספינות הועלו מקרקעית הים, אולם חלקן נותרו על הקרקעית ומשמשות כיום כאתרי צלילה.

בעקבות הטבעת אונית הוד מלכותו רויאל אוק בשנת 1939 על ידי צוללת גרמנית נבנו מחסומי צ'רצ'יל במטרה לסגור את המעברים בין האיים, ולמנוע כניסת צוללות גרמניות למרחב הימי שבין האיים. מחסומים אלה איפשרו קישור האיים בכבישים אשר נבנו על ידי שבויי מלחמה איטלקיים שהוחזקו באיים.

אוכלוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית האיים הגיע לשיא של 26,000 תושבים באמצע המאה ה-19 וירדה ל-17,000 תושבים בשנות ה-70 של המאה ה-20 בשל המצב הכלכלי הקשה ומעבר תושבים לסקוטלנד. מאז שנות ה-70 חלה עלייה קלה במספר התושבים.

שנה 1801 1811 1821 1831 1841 1851 1921 1931 1941 1951 1961 1971 1981 1991 2001
אוכלוסין 22,280 18,531 23,207 24,411 25,526 26,409 24,144 22,102 21,688 21,275 19,125 16,976 18,418 19,570 19,245

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום אוויר של האיים, שעליו שמות האיים
סטרומנס, שבאי מיינלנד הוא היישוב השני בגודלו באיים.

בין האיים לבין סקוטלנד מפריד מצר ים הנקרא פנטלנד פירת'. רוחבו של המצר 10 ק"מ בנקודה הצרה ביותר (בין ברו נס שבאי דרום רונלדסיי לבין ראש דנקנסבי שבקיית'נס). האיים ממוקמים בין 58°41′ ו-59°24′ צפון, לבין 2°22′ ו- 3°26′ מערב. המרחק בין הקצה הצפוני של האיים לקצה הדרומי שלהם הוא 80 ק"מ ובין הקצה המערבי לקצה המזרחי שלהם הוא 47 ק"מ. שטחם הכולל של האיים 975 קמ"ר (כולל שטחי ים).

האיים הם איים נמוכים ברובם, למעט מספר גבעות עשויות אבן חול באיים הוי, מיינלנד ורוסיי. כמעט בכל האיים מצויים עמקים הדומים ללוכים הסקוטיים. אלה נגרמו של סחיפה של גבעות החול הנגרמת על ידי הפלגים המקומיים, וכן כתוצאה משרידי תנועת קרחונים בעידן הקרח.

איי אורקני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיינלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיינלנד (אורקני)

האי מיינלנד ("האי הראשי" - שיבוש של השם הנורדי: "מגינלנד" - 'Meginland') הוא הגדול באיי אורקני. באי שוכנות שתי הערים העיקריות של האי: קירקוול וסטרומנס. כמו כן האי מהווה לבה של מערכת התחבורה של האיים - ממנו יוצאות המעבורות ליתר האיים, וממנו יוצאות הטיסות לאיים. האי עצמו מקשר בין קבוצת האיים לסקוטלנד ולאתרים מחוץ לאיים. באי מתגוררים 75% מתושביי איי אורקני, וצפיפות האוכלוסין בו היא הגבוהה ביותר בין האיים.

העיר קירקוול ממוקמת על מצר יבשה צר בין החלק המערבי של האי, הקרוי מערב המיינלנד (West Mainland) - חלקו הגדול של האי, לבין החלק המזרחי שלו, הקרוי מזרח המיינלנד (East Mainland).

האי היה מיושב החל מהתקופה הפיקטית ואף קודם לכן, והתגלו בו שרידים מהתקופה הנאוליתית וכן מבנים פיקטיים ומבנים ויקינגים. בין המבנים הנאוליתיים שנתגלו ניתן למנות את טבעת ברודגאר, את מיס האו ואת סקארה ברי המהווים אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

האי מיינלנד ממוקם במרכז קבוצת האיים ומפריד בין האיים הצפוניים לבין האיים הדרומיים.

האיים הצפוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת האיים הצפוניים היא הגדולה שבין שתי קבוצות האיים המרכיבים את איי אורקני. איים אלה מקושרים לאי מיינלנד במעבורות ובשירותי תעבורה אווירית.

כלכלת האיים הצפוניים מבוססת על החקלאות, הדייג והתיירות. הצפוני שבאיים הצפוניים הוא האי צפון רונלדסיי הממוקם 4 ק"מ מהאי סנדיי הדרומי לו. ממערב סנדיי ממוקם האי וסטריי ובו מתגוררים כ-500 תושבים. במרכז האיים הצפוניים ממוקמים האיים פאפא וסטריי, אידיי, ודרומית לאיים אלה (צפונית למיינלנד) ממוקמים האיים רוסיי, איגילסיי, וגיירסיי (בינם לבין האי מיינלנד מפריד מצר איינהלו.

מצפון מזרח לאי מיילנד ממוקמים האיים וייר, אוסקרי, שפינסיי (בו ממוקמת טירת בלפור), סטרונסיי ופאפא סטרונסיי.

האיים הצפוניים כוללים מספר איים בלתי מיושבים: דאמסיי, איינהאלו, פאריי, הלייר הולם, הולם פאריי, הולם הויפ, הולם אוף פאפא, הולם סקוקנס, קילי הולם, לינגה הולם, מקל גרין הולם, ראסק הולם וסויין הולם.

האיים הדרומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת האיים הדרומית מקיפה את סקאפה פלו. הוי הוא האי השני בגודלו באיי אורקני, וגבעת וורד הממוקמת בחלקו הצפוני של האי, היא הנקודה הגבוהה ביותר בקבוצת האיים. באי הוי ממוקמת תצורת הנוף הידועה "האיש הזקן מהוי".

מזרחית לסקאפה פלו ממוקם האי בוריי, המקושר בכביש לדרום רונלדסיי, בו ממוקם "קבר הנשרים" הנאוליתי.

האיים גראמסיי ופלוטה מקושרים בשירותי מעבורות לאיים מיינלנד והוי. באי פלוטה ממוקם מסוף נפט נרחב.

האיים דרום רונאלדסיי, בוריי ולם הולם מקושרים בכביש לאי מיילנד.

באיים הדרומיים מספר איים בלתי מיושבים ובהם: קאלף פלוטה, קאבה, קופינסיי, קורן הולם, פארה, גלימס הולם, הונדה, לם הולם, ריסה הקטן, סויית'ה וסוונה.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלים האיים ממוזג, וזאת בשל זרם הגולף המשפיע על האקלים ומחמם אותו (וזאת על אף מיקומם הצפוני של האיים). הטמפרטורה הממוצעת של האיים היא 8°C (הטמפרטורה הממוצעת לחודשי החורף היא 4°C, ובחודשי הקיץ היא 12°C)‏‏[3].

כמות הגשמים הממוצעת נעה בין 850 מ"מ גשם בשנה ל-940 מ"מ גשם בשנה.

בשל מיקומם הצפוני של האיים, האיים ידועים ב"לילות הלבנים שבהם". ביום הארוך ביותר בשנה זורחת השמש ב-3:00 לפנות בוקר, ושוקעת ב-21:30 בערב, אולם גם לאחר שקיעת השמש מוארים האיים. ביום הקצר בשנה זורחת השמש ב-9:05 בבוקר לערך ושוקעת ב-15:15 אחרי הצהריים‏‏[4].

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלע הבסיס של האיים הינו אבן חול שנוצר בתור הדבון. סלעים אלה ניצבים על שכבת סלעים מותמרים. תנאי הסביבה שבאיים (הרוחות העזות, המשקעים וגלי הים) שוחקים את אבני החול ויוצרים תצורות נוף ייחודיות (כגון האיש הזקן מהוי).

באיים תצורות נוף רבות אשר נוצרו בעקבות תנועות של קרחונים.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורקני מיוצגת בבית הנבחרים הבריטי במסגרת מחוז הבחירה של איי אורקני ושטלנד הבוחר חבר פרלמנט אחד כנציג האיים.

בפרלמנט הסקוטי מיוצגים האיים במסגרת מחוז הבחירה אורקני הבוחר חבר פרלמנט אחד לפרלמנט זה.

מועצת איי אורקני מורכבת מ-21 חברים, שאינם שייכים למפלגה פוליטית כלשהי.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמת האיים פורייה ביותר, ושטחים רבים באיים הם שטחי חקלאות. החקלאות מהווה אחד מענפי הכלכלה העיקריים של האיים, ורבע מכוח העבודה של האיים מועסק בחקלאות. 80% משטחי האיים הינם שטחי חקלאות ומרעה (כאשר 90% משטחים אלה משמשים כשטחי מרעה לצאן ובקר, ו-4% כשטחי גידול דגנים).

בשלהי המאה ה-20 ירדה חשיבותו של הדיג כענף כלכלי עיקרי. נכון לשנת 2001 רק כ-345 מתושבים האיים עסקו בדייג, בעיקר דיג סרטנים, וגידול סלמון בחוות. במקביל, בתקופה זה עלתה חשיבות ענף התיירות לכלכלת האיים, ובהתאם החלו לייצר באי מוצרים תיירותיים כגון תכשיטים מסורתיים, סריגים, ומשקאות חריפים לייצוא.

האיים מייצאים בשר בקר, גבינות, ויסקי, בירה, דגים ומאכלי ים.

החל משלהי המאה ה-20 החלה העלייה בשימוש באנרגיית רוח ואנרגיית גלים באיים. באיים נבנה מרכז האנרגיה הימית האירופאי (European Marine Energy Centre) - תחנת מחקר לחקר ניצול אנרגיית הגלים, ביוזמת הממשלה הסקוטית.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחבורה אווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה התעופה העיקרי של האיים הוא שדה התעופה קירקוול המנוהל על ידי חברת שדות התעופה היילנדס והאיים (Highlands and Islands Airports Limited). עיקר הטיסות בין אורקני לבין סקוטלנד מבוצעות על ידי חברת לוגאנאייר, המקשרת בין האיים לשדות התעופה אברדין, אדינבורו, גלזגו ואינוורנס. כמו כן מבוצעות טיסות ישירות בין אורקני לבין שדה התעופה סמבורג שבאיי שטלנד.

התעבורה האווירית בין האיים מתבצעת בין שדות תעופה המצויים באיים סטרונסיי, אידיי, רולדנסיי, ווסרטיי וסאנדיי. שדות תעופה אלה מנוהלים על ידי המועצה המקומית של אורקני.

מעבורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קווי מעבורות מקשרים בין האיים לבין עצמם, ובין האיים לבין סקוטלנד.

תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באורקני יוצאים לאור שני יומונים: "האורקדיאן" (The Orcadian) ו"אורקני היום" (Orkney Today). באיים פועלת תחנת מקומית של רשת ה-BBC הנקראת "BBC רדיו אורקני", המשדרת חדשות מקומיות פעמיים ביום. באיים פועלת תחנה רדיו מסחרית מקומית הנקראת "תחנת העל של אורקני" (The Superstation Orkney).

אתרי מורשת עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק המערבי של אורקני נמצא האזור המכונה "לב אורקני הנאוליתי", שזכה למעמד של אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו. אתר זה מורכב מקבוצה של מונומנטים נאוליתיים שהם חדר גדול המכיל קבר שנקרא מיס האו, שני מעגלי אבן טקסיים (האבנים הניצבות בסטנס וטבעת ברודגאר) ויישוב בשם סקארה ברי, ביחד עם מספר אתרי קבורה, טקסים והתיישבות שטרם נחקרו. קבוצת מונומנטים זו מהווה נוף תרבותי פרהיסטורי חשוב, שממנו ניתן ללמוד כיצד נראו החיים בארכיפלג המרוחק הזה בחלקה הצפוני של סקוטלנד לפני כ-5,000 שנים.

מתיישבים ויקינגים כבשו את אורקני, והאיים עברו לחזקתה של נורבגיה עד שהוענקו לסקוטלנד במהלך המאה ה-15 כחלק מהתיישבות דווריי. העדויות לנוכחותם של הוויקינגים פזורות על פני שטח נרחב, והן כוללות יישוב באזור בירסיי, ומספר כתובות באותיות הרונים במיס האו ואתרים ארכאולוגיים אחרים.

שפה, ספרות ופולקלור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן אודין

המתיישבים הראשוניים באיים היו מתיישבים פיקטים אשר שפתם הייתה ברטונית. עם השנים הושפעה השפה מאירית עתיקה ונוספו מילים בודדות פרוטו קלטיות. לאחר הכיבוש הנורדי של האיים, הפכה שפת האיים לנורדית מערבית אשר הושפעה מהשפעה המקומית. השימוש בשפה זו נמשך עד שלהי המאה ה-18, עת, בהשפעת הסקוטית הוחלפה השפה המדוברת באיים בעגה אורקדיאנית.

כיום נעשים מאמצים לשמר עגה מקומית זו, אשר השימוש בה הולך ופוחת בהשפעת השפה האנגלית.

באיים פולקלור מקומי עשיר, המבוסס על התרבות הנורדית. האגדות המקומיות מספרות על יצורים המכונים "טרווים" (trow) - גרסה מקומית של הטרול הנורדי‏‏[5].

כחלק מהמסורות המקומיות נערכים טקסי הנישואים לצד אבני עדות כגון "אבן אודין".

בין הסופרים המקומיים המשמרים את הפולקלור וההיסטוריה של האיים ניתן למנות את ג'ורג' מקיי בראון, אריק לינקלאטר והמשורר אדווין מוייר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]