לדלג לתוכן

מחוזות איטליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מחוזות איטליה מהווים את הרמה הראשונה של חלוקה טריטוריאלית של הרפובליקה האיטלקית, כמו גם גוף ציבורי עם אוטונומיה פוליטית ומנהלית, המוגבלת בעיקר על ידי החוקה (סעיפים 114–133). ישנם 20 מחוזות, מתוכם 15 בעלי מעמד רגיל ו-5 בעלי מעמד מיוחד.

כל מחוז מחולק לפרובינציות, בתוכן שוכנות העיריות.

הבסיס למבנה הנוכחי של איטליה התרחש מיד לאחר איחוד איטליה. אחת הדאגות הראשונות של ממלכת איטליה שזה עתה נולדה, היה החשש מביזור, שנראה כהקדמה לפירוק המדינה המאוחדת שזה עתה הוקמה. באותה תקופה הייתה התמקדות מיוחדת בריכוזיות מנהלית ופוליטית.[1] איטליה מורכבת מקבוצות אוכלוסייה מגוונות, בעלות ניבים שונים ומסורות שונות, הבאים לידי ביטוי עד היום, כך שדאגה זו לא הייתה בכדי.

לאחר מכן, החוק מיום 20 במרץ 1865, נ. 2248 (המכונה גם "חוק ריקאסולי") הסדיר, בין היתר, את תפקידיהם של מחוזות, פרובינציות ועיריות. המחוזות, בפרט, הוגדרו כ"מטה של ביזור הממשל המרכזי", בראשותו של המחוז, פקיד שמונה על ידי הממשלה עם המשימה לוודא את התאימות של פעולות מחוזיות ועירוניות לחוקי המדינה. לאחר מכן, הצו המלכותי מ-10 בפברואר 1889, נ. 5921, וחוקי 21 במאי 1908 נ. 269 ו-4 בפברואר 1915, נ. 148 (הנקרא " הטקסטים המאוחדים של חוקים מוניציפליים ומחוזיים") הבטיח רווח מעט יותר רחב של ביזור מינהלי.[1]

בממלכת איטליה היו אפוא עיריות ומחוזות (המנדטים בוטלו ב-1923, המחוזות ב-1927), אך האזורים כישויות טריטוריאליות עדיין לא היו קיימים (שזה נוצר רק עם חוקת הרפובליקה האיטלקית לאחר מלחמת העולם השנייה). אף על פי כן, כבר במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה קיבץ פייטרו מאסטרי, למטרות סטטיסטיות, את המחוזות לאזורי בחירה פוליטית, שהיו מבשרי המחוזות האיטלקיים של ימינו. אולם ביו ללא ממשלה או מינהל.[2]

איטליה הכניסה את המחוזות, הפרובינציות והעיריות למערכת המשפט שלה עם חוקת הרפובליקה האיטלקית, שנכנסה לתוקף ב-1 בינואר 1948, בסעיפים 114 ו-115.[3]

ההמחוזות הראשונים שהוקמו היו המחוזות האוטונומיים של סיציליה ב-1947 וסרדיניה ב-1948.

מחוז פריולי-ונציה ג'וליה מורכב משלושה אזורים מאוחדים. אברוצו ומוליס אוחדו ופוצלו ב-1963 לאברוצו ומוליזה, מה שהביא את מספר האזורים הנוכחי ל-20.

הבחירות המחוזיות הראשונות נערכו ב-1970..

טבלת מחוזות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם שם באיטלקית מיקום על מפה עיר בירה מס' יחידות שמנה שטח, קמ"ר מס' תושבים (2023)
אברוצו Regione Abruzzo
ל'אקווילה 4 10,832 1,307,000
פוליה Regione Puglia
בארי 6 19,541 3,945,000
בזיליקטה Regione Basilicata
פוטנצה 2 10,073 559,000
אמיליה-רומאניה Regione Emilia-Romagna
בולוניה 9 22,453 4,452,000
פריולי-ונציה ג'וליה Friuli-Venezia Giulia
טריאסטה 4 7,924 1,219,000
קלבריה Regione Calabria
קטנזארו 5 15,222 1,870,000
קמפניה Regione Campania
נפולי 5 13,671 5,615,000
לאציו Lazio
רומא 5 17,232 5,745,000
ליגוריה Liguria
ג'נובה 4 5,416 1,535,000
לומברדיה Regione Lombardia
מילנו 12 23,864 10,342,000
מארקה Marche
אנקונה 5 9,401 1,524,000
מוזילה Molise
קמפובאסו 2 4,461 324,000
פיימונטה Piemonte
טורינו 8 25,387 4,302,000
סרדיניה Sardegna
קליארי 8 24,100 1,604,000
סיציליה Sicilia
פלרמו 9 25,832 4,825,000
טוסקנה Regione Toscana
פירנצה 10 22,987 3,698,000
טרנטינו - אלטו אדיג'ה Trentino-Alto Adige
טרנטו 2 13,606 1,111,000
אומבריה Umbria
פרוג'ה 2 8,464 930,000
ואל ד'אוסטה Regione Autonoma Valle d'Aosta
אאוסטה 1 3,261 143,000
פריולי-ונציה ג'וליה Veneto
ונציה 7 18,345 4,883,000

נתונים פוליטיים-מוסדיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגופים הפוליטיים-מוסדיים של האזור מתחדשים בעקבות הבחירות האזוריות באיטליה, שמתקיימות בדרך כלל כל חמש שנים. בחירות אלו – המוסדרות בחוק הטטרלה מאז 1995 – קובעות את הרכב המועצה האזורית ומקנות בחירה בו-זמנית של נשיא המחוז, או ראש המועצה האזורית.

כמעט כל המחוזות פועלים לפי המודל הזה, מלבד אאוסטה (שם הנשיא נבחר על ידי המועצה האזורית) וטרנטינו-אלטו אדיג'ה (שם תפקיד הנשיא האזורי מתקיים ברוטציה על ידי נשיא מחוז טרנטו והנשיא של מחוז בולצאנו).

20 המחוזות, נכון ל-2023, הם: עמק אאוסטה, פיימונט, ליגוריה, לומברדיה, טרנטיטו אלטו אדיג'ה, ונטו, פריולי-ונציה ג'וליה, אמיליה-רומניה, טוסקנה, אומבריה, מרקה, לאציו, אברוצו, מוליזה, קמפניה, פוליה, בזיליקטה, קלבריה, סיציליה, סרדיניה.

נתונים כלכליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצר לאומי גולמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017, על פי נתונים טריטוריאליים של ISTAT,[4] מחוז לומברדיה (מילאנו) החזיק בתמ"ג הגבוה ביותר מכל מחוזות איטליה, בעוד מחוז מוליזה החזיק בתמ"ג הנמוך ביותר.

המסמך שפרסמה סוכנות Eurostat מציע ניתוח נרחב יותר של המצב הכלכלי של האזורים האיטלקיים, תוך השוואתם לאזורים שלהם. מבחינת התמ"ג הכולל, לומברדיה היא המובילה ואחריה לאציו ו-ונטו, במקום השני והשלישי בהתאמה. אלטו אדיג'ה מובילה את הדירוג בתוצר לנפש.

המרכז עוקב אחר נתונים חשובים עבור לאציו וטוסקנה ומעל או מתחת לממוצע האיטלקי עבור השטחים הנותרים.

הדרום סוגר את הדירוג עם נתונים קרובים לממוצע האיטלקי ולאזור המאקרו המרכזי עבור אברוצו בלבד. עם זאת, הנתונים עבור השטחים הדרומיים והאיים הנותרים נותרים רחוקים מהממוצע האיטלקי במונחים של תוצר ותוצר לנפש כאחד.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מחוזות איטליה בוויקישיתוף
  • ISTAT (147). "Struttura e dinamica delle unità amministrative territoriali italiane - Dall'unificazione del Regno al 2017" (PDF). Serie XIII - vol. 1. {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  • Sabino Cassese, Moderner Regionalismus in Italien, in collaborazione con D. Serrani, in «Jahrbuch des Öffentlichen Rechts der Gegenwart», Tübingen, Mohr, 1978, vol. 27, pp. 23–40, ripubblicato in italiano con il titolo Regionalismo moderno: cooperazione tra Stato e Regioni e tra Regioni in Italia, in “le Regioni”, 1980, n. 3, pp. 398–418.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 (istat-struttura pag. 14).
  2. ^ (istat-struttura pag. 52).
  3. ^ Verranno modificati dalla legge costituzionale del 18 ottobre 2001, n. 3, "Modifiche al titolo V della parte seconda della Costituzione".
  4. ^ https://www.istat.it/it/files//2018/12/Report_Conti-regionali_2017.pdf