מחלת השינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: חסר מידע חשוב על תקופת הדגירה, אי דיוקים בהתפתחות המחלה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מחלת השינה
Trypanosoma sp. PHIL 613 lores.jpg
הפרוטיסט Trypanosoma במשטח דם
שם בלועזית African trypanosomiasis
ICD-10
(אנגלית)
B56.
ICD-9
(אנגלית)
086.5
DiseasesDB
(אנגלית)
29277
MedlinePlus
(אנגלית)
001362
eMedicine
(אנגלית)
med/2140 

מחלת השינה (שם מדעי: טריפנוזומיאזיס אפריקני, Trypanosomiasis) היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי כמה מינים של הפרוטיסט Trypanosoma. ישנם שני מינים של פראזיטים הגורמים למחלה. trypanosoma brucei gambiense ו trypanosoma brucei rhodesinse מחלת השינה קרובה למחלת צ'אגאס (Chagas), אשר נגרמת על ידי מין אחר של Trypanosoma ואשר מכונה טריפנוזומיאזיס אמריקני.

הפרוטיסט הגורם למחלת השינה מועבר לבני אדם באמצעות זבוב הצֶה צֶה (Tse Tse) הנפוץ באפריקה. בארצות המערב מדובר במחלה נדירה, אך באפריקה חולים בה כל שנה כחצי מיליון איש ומתים ממנה כ-40,000.

הפרוטיסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצאות גאוגרפית בקו רוחב 15 מעלות צפונית ודרומית לקו המשווה. במרכז ומערב אפריקה T. bru gambiense ובמזרח אפריקה T.bru rhodesiense הפרזיט שטוח ודמוי כישור, בעל יכולת תנועה. בעל גרעין בודד, ה kynetoplast במרכז, שוטן בודד. כשהפראזיט אצל בני אדם - במצב של trypomastigot ה kynetoplast נמצא מאחורי הגרעין, בנקודת היציאה של השוטן. השוטן ממקום לארוך הקצה החופשי של הממבנה ובולט לפניה.

הדבקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרך זבובים ממשפחת ה glosina, זבוב הצה-צה. גם הזכר וגם הנקבה ניזונים מדם. הצורה המדבקת של ה trypomastigote נמצאת ברוק של הזבוב למשך 20 יום. אבל יכולת ההדבקה נשמרת לכל אורך חיי הזבוב, כמספר חודשים.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

T. br. gambiense מסתגל טוב יותר לאדם והמחלה הינה בדרך כלל סאב אקוטית או כרונית. לעומתו T. br. rhodesiense גורם למחלה חריפה המתפתחת תוך מספר חודשים. תקופת הדגירה היא של 5-20 יום.

  • שלב מוקדם נמשך מספר חודשים עד שנתיים.
  • כ 5 ימים לאחר הנשיכה יופיע כיב אופייני על העור. הכיב יגדל בשבועות הבאים ועלול לגרום לנפיחות בבלוטות הלימפה הקרובות למקום הנשיכה.
  • hematogenous phase (שלב דמי)
  • חום מופיע בשלב מוקדם, לעתים מלווה בכאב ראש ובבצקת מקומית של העור.
  • בהמשך פריחה בעור מלווה בגרד ונוצרת כתוצאה מהתגובה החיסונית. ישנה התעבות של עור הפנים האופיינית למחלה, לעתים מלווה בשינויים משמעותיים בפנים.
  • הגדלה של בלוטות הלימפה. הבלוטות יהיו סימטריות ללא מוגלה, ולא כואבות במיוחד. בדרך כלל יעורבו בלוטות הצוואר ובלוטות העורף. במקרה של T.br. rhodesiense תהיה מעורבות של בלוטות השחי והמרפק.
  • הגדלה של הטחול
  • צהבת, מלווה באנמיה קלה נפוץ יותר ב T.br. rhodesiense
  • תפליט פלאורלי ופריקרדילי הם נפוצים, לעתים יופיעו גם דלקת בשריר הלב.
  • הפחתה במתן שתן, עקרות והפלות

סימנים נוירולוגיים בשלב המקודם:

  • התכווצות שרירים בלילה ועור רגיש במיוחד. הסימנים הנורולגיים מבשרים את המעבר לשלב הבא.
  • במקרים נדירים בעיקר ב T.br. rhodesiense יתרחש זיהום נרחב בשלב זה והחולה ימות עוד לפני מעורבות של המוח האופיינית לשלב המאוחר של המחלה.

שלב מאוחר

  • שינויים קוגניטיביים: אלימות, הזיות, סימנים הדומים לסכיזופרניה.
  • הפרעות שינה: שינה מופחתת בלילה, הרדמות במהלך היום עם התקדמות המחלה יהיה קשה להעיר את החולה. ובשלב מסוים הוא יישן כל היום, עלול להירדם תוך כדי אכילה.
  • נוקשות בשרירים, תנועות עוויתיות פחות נפוצות.
  • תגובה מאוחרת לכאב - Karandels sign
  • הפרעות נוירו אנדקוריניות: עליה בחום הגוף, הפרעות בבלוטת התריס, עקרות וירידה בחשק המיני.
  • מוות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה נפוצה באפריקה לפחות מאז המאה ה-14 וסביר שהתקיימה שם גם אלפי שנים קודם לכן. המדען הגרמני פאול ארליך[1] פיתח את התרופה הכימית אטוקסיל אשר הייתה יעילה נגד הפרוטיסט אך התעוורות הייתה אחת מתופעות הלוואי. מאז פותחו מספר תרופות שונות לטיפול במחלה.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת מיקרוסקופ בצביעת גימזה את הדגימה ניתן לקחת מהבלוטות, ממח העצם, מנוזל המוח או מהכיבים ניתן לבצע בדיקה אימנולוגית - ELISA, IFAT. CATT כאשר CATT(card agglutination test for trypanosomes) זאת בדיקת הבחירה ל T..br רמות גבוהות של IgM ישארו כל זמן שהזיהום יהיה אקטיבי.

אבחנה מבדלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב המוקדם הפטיטיס ויראלי מלריה tryphoid.

בשלב המוקדם בו יש סימנים נוספים לחום. kala azar TB brucellosis לימפומה.

בשלב המאוחר כאשר יש מעורבות של הצרברום. סיפליס גידולים cerbral TB chronic viral encephalitis.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

surmain, pentamidine בשלב המוקדם. melarsoprol בשלב המאוחר. נגד המחלה קיימות מספר תרופות יעילות, אם כי לכולן תופעות לוואי חמורות, בהן אף מוות. אלו, בשילוב עם מחירן הגבוה של התרופות ועם חוסר העניין של חברות התרופות בהשקעת משאבים רבים בפיתוח תרופות נגד המחלה, אשר כאמור אינה נפוצה במערב, אחראיות לשיעורי ההדבקה והמוות הגבוהים באפריקה אף כיום. התרופה היעילה ביותר נגד מחלת השינה פותחה בשנות ה-70. תרופה אחרת - סוראמין - פותחה עוד ב-1916 בגרמניה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביביליורגפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

lecture notes on basic parasitology "carol davila" Bucharest Romania

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bauman, R. W. "Microbiology". Pearson Education, San Francisco: 2006

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.