מטוכיון

מטוכיון (מיוונית:μετοχή, "מטוכי", כלומר "שותפות, נכס משותף", או μετόχιον, ברבים: μετόχια מטוכיה;ברומנית: metoc או metohе; בבולגרית: (μετόχ וברבים: метоси ; ברוסית: монастырское подворье פודבוריה ) הוא במסגרת הנצרות האורתודוקסית טריטוריה התלויה במנזר שלוחה של מנזר או מנזר בת. המונח מתיחס גם לנציגות של כנסייה אוטוקפלית אחת בתחום של של כנסייה אוטוקפלית אחרת.

מנזר בת או שלוחה של מנזר

מטוכיון הוא מנזר קטן הכפוף למנזר אחר, מעין שלוחה של אותו מנזר. בשלוחות מנזרים כאלה שהיו מפוזרים בין יישובים, אספו התושבים המקומיים מתנות עבור המנזר הגדול. במנזרי בת כאלה חיים בדרך כלל נזירים אחדים או אחד בלבד.

• בימי האימפריה הביזנטית החל מהמאה התשיעית, הוקמו הרבה מטוכיה , ובמיוחד על ידי המנזרים שעל הר אתוס. במהלך ימי האימפריה הביזנטית וגם זו העות'מאנית, החל מהמאה הארבע-עשרה קמו על אחוזות המנזרים יישובים של איכרים.
• בבולגריה המנזר רילה (עד 1878 תחת שלטון עות'מאני) הקים מעל מאה שלוחות בכל רחבי חצי האי בלקן. אחד מהם, למשל הוקם ב-1378 בכפר אורליצה, 22 קמ מרילה.

בעת השלטון העות'מאני בבולגריה שמרו המטוכיה את האמונה ואת הליטורגיה בשפה הבולגרית. במטוכיה התקיימו לימודים, כולל של קריאה וכתיבה. דוגמאות אחרות של מטוכיה בבולגריה הם המטוך גאורגי הקדוש שהיה משוייך למנזר בצ'קובסקי והמטוך הבולגרי בקרוויה (קלמריה) ביוון ששוייך למנזר הילנדר

• דוגמאות של מטוכיון בארצות הרומניות וברומניה של ימינו:
  • המנזר מיכאי וודה בבוקרשט היה מטוך של המנזר סימונופטרה בהר אתוס.
  • המנזר בוצ'ום ביאשי נבנה ב-1863 במטוך של מנזר פרודרומוס הרומניבהר אתוס.
  • הסקית פרודרומוס הרומני על הר אתוס הוא מטוך של מנזר לייניץ'
  • הסקית לוקורלה בבוקרשט היה מטוך של מנזר מיכאי וודה
  • ה"מיטוק" דרגומירנה בסוצ'אבה.

דוגמאות של מטוכיה ביוון:

• כנסיית ניקולאוס אורפאנוס בסלוניקי הייתה מטוכיון של המנזר ולאטאדון בעיר

אדמות של מנזר או כנסייה ועובדיהן

בסרביה של ימי הביניים אחוזה או נכס של מנזר או כנסייה כונו מטוכיה. נכסים שהוענקו לכנסייה או מנזר הפכו ל"מטוכיה". בהתחלה התיישבות של נזירים שעיבדו אדמות השייכות למנזר נקראה מטוכיה. בעת ובעונה אחת מונח זה ציין כפר או קבוצת כפרים או מנזר קטן שהיו כפופים למנזר גדול. לפעמים קראו מטוכיה לכל האנשים שחיו על אדמה של מנזר או כנסייה. במובן הצר של המילה משמעות המילה הסרבית "מטוך" הוא של מרכז מנהלי של מטוכיה.

מהשם מטוכיה נגזר שם החבל מטוכיה, אזור מסביב לערים פץ' ודצ'אני שבשטח רפובליקת קוסובו של ימינו. החבל "מטוכיה" נקרא כך משום המספר הרב של "מטוכיה" - כפרים ואחוזות שבו , שהשתייכו למנזרים אורתודוקסיים סרבים ולמנזרים בהר אתוס בימי הביניים. בעת השלטון של טיטו ביוגוסלביה בשנים 1945- 1968 וכן סרביה של ימינו החל מ-1990 מכנים את קוסובו "קוסובו ומטוכיה".

מייסדי כנסיות או מנזרים מסוימים סיפחו אותם למנזר גדול והם נכפפו לסמכות אותו מנזר נוצרו כך אחוזות כנסייתיות "מטוכיות" שכללו תכופות כמה כפרים. המנזרים הגדולים יכלו לשלוט בשתיים מטוכיות או יותר, שנמצאו רחוק מהם. בראש מטוכיה עמד נזיר מנהל, "אקונום" שנעזר בעוזרים בתחום המנהלי, המשפטי, הצבאי ובפיננסי. . בתקופות מאוחרות יותר נקראה מטוכיה כל אחוזה רחוקה מהמנזר שהיא שייכת לו.

נציגות כנסייתית

"מטוכיון" נקראת גם נציגות דיפלומטית כנסייתית, למשל של כנסייה אוטוקפלית אחת בתחום כנסייה אחרת. הכנסייה המארחת מעניקה לנציגות שטח אדמה או בית שבה תיוצג הכנסייה הזרה. השטח נחשב אז ל"חוץ-טריטוריאלי" ובתאם לחוקי הכנסייה שייך לכנסייה הזרה. שם עבודת הקודש נעשית בשפת הכנסייה הזרה והקהילה שלה מורכבת לעיתים קרובות ממהגרים או מבקרים בדרכם למקום של הכנסייה הזרה. בדרך כלל מטוכיון כזה מכיל לכל היותר כמה פרוכיות. באיטליה קמו בסיציליה מטוכיה ביזנטיות, מורשת של השלטון היווני-ביזנטי באי. בתקופה המודרנית קיימות מטוכיה של הכנסייה הביזנטית הקתולית בשלוש אפרכיות: אפרכיית לונגרו - עבור האלבנים -ארברש - שביבשה , אפרכיית פיאנה דלי אלבנזי - עבור הארברשה של סיציליה, והמנזר האפרכי גרואפראטה ברומא.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מטוכיון בוויקישיתוף

• to Run a Big Monastic Çiftlik: theCase of Hilandar’s Bulgar Metochion in Karviya (Kalamaria), Sixteenth-Seventeenth Centuries”, Monastic Economy across Time. Wealth Management, Patterns, and Trends, ed. by R. Avramov, A. Fotić, E. Kolovos, Ph. P. Kotzageorgis, Sofia: CAS, 2021, 83-97
• באתר המורשת הביזנטית - על כנסיית ניקולאוס אורפנוס

www.thebyzantinelegacy.com/nicholas-orphanos

לקריאה נוספת

• David Urquhart: Der Geist des Orients erläutert in einem Tagebuche über Reisen durch Rumili während einer ereignissreichen Zeit. Band 1. Cotta, 1839, S. 70 S. 114

(רוח המזרח מוסברת ביומן מסעות דרך רומליה בתקופת עתירת מאורעות).

• אתר תיירות - על מטוכים בבולגריה
• Wolfgang Hage - Das orientalische Christentum. W. Kohlhammer Verlag, 2007, ISBN 978-3-17017668-3, S. 108 u.ö
• Alexander Olson - Environment and Society in Byzantium, 650-1150: עמ'171 Between the Oak and the Olive Palmgrave MacMillan 2020