מיהאי סילאגי
 | |||||||||||
| לידה | 1400 לערך | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1460 איסטנבול | ||||||||||
| מדינה | ממלכת הונגריה | ||||||||||
| בת זוג | מרגיט באטורי | ||||||||||
| שושלת סילאגי | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| חתימה |
  | ||||||||||
  | |||||||||||
מיהאי סילאג'י, רוזן הורוגסג (בהונגרית: Horogszegi gróf Szilágyi Mihály, בערך 1400–1460 איסטנבול) היה אציל ומצביא הונגרי, עוצר ממלכת הונגריה בשנת 1458. כונה לפעמים "מיכאל השחור" (Michael Niger)[1]. הטורקים קראו לו "איספילאק"[2]. אחותו, ארז'בט (אליזבת) סילאג'י נישאה ליאנוש הוניאדי. מיהאי סילאגי נאבק לצד גיסו, יאנוש הוניאדי, נגד הטורקים העות'מאנים. השתתף, בין השאר, גם בקרב ורנה, בקרב קוסובו משנת 1448, וב-1456 במצור בלגרד. נשא בתארים "באן של מאצ'ווה" (בסרביה) ו"קפטן של בלגרד".
מלחמה פנימית בטרנסילבניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-16 במרץ 1457 הוצא להורג בנו של יאנוש הוניאדי על ידי אנשים המקורבים למחנה היריב למלך, בראשות שליט טרנסילבניה מיקלוש אוילאקי והפלטין לאסלו גאראי. כך נפתח עימות בין הללו למחנה של משפחת הוניאדי, בראשותו של מיהאי סילאג'י ואלמנתו של יאנוש, ארז'בט.[3]. בקיץ 1457 דיכא סילאגי מרד בעיר ביסטריצה שבטרנסילבניה, אך בהמשך נאלץ להתמודד עם כוחות הסקלרים בראשות עם אוזבאלד רוז'גוני, שנתמך על ידי המלך ההונגרי ועל ידי הערים הסקסוניות. ב-9 באוקטובר 1457 הטיל סילאג'י מצור זמני על סיביו, אחר כך קבע את מושבו בסיגישוארה.
ולאד המשפד תמך בסילאג'י, בין השאר בגלל שבערים הסקסוניות מצאו מקלט ותמיכה יריביו, הטוענים לכתר וולאכיה. בסופו של דבר, נחתם ב-23 בנובמבר 1457 הסכם שביתת נשק בסיגישוארה, בנוכחות נציגים של הסקסונים ושל משלחת מוולאכיה.
העלאתו של מתיאש הוניאדי לכס המלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי שב-23 בנובמבר 1457 מת מלך הונגריה, אולאסלו (ולדיסלב) החמישי, מונה מיהאי סילאג'י ב-1458 לעוצר ממלכת הונגריה, עד שאחיינו, מתיאש הוניאדי, עלה לכס המלכות. סילאג'י הציל את מתיאש בן ה-16 מהכלא של משפחת גאראי בבודה, וכן הוא העביר את שאריות גופתו של יאנוש הוניאדי מבלגרד לקתדרלה ע"ש מיכאל הקדוש באלבה יוליה, בה נקברו ליד קבר אביו, ואיק (וויקו). מתיאש הכיר לסילאג'י תודה ומינה אותו רוזן של ביסטריצה.
חידוש המאבק בטורקים; הסכסוך עם מתיאש[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבותיו של יאנוש הוניאדי, המשיך מיהאי סילאג'י להיאבק בטורקים. ב-1458, הוא יצא יחד עם המלך מתיאש הצעיר, לעצור את האקינג'י שפלשו לדרום הונגריה, וגירש אותם. שניהם נכנסו לבלגרד בראש שלושת אלפים לוחמים וניסו לגייס שם צבא של צלבנים, אך הללו היו ברובם במצב מרושל ובלתי מאורגנים. בחדשים הבאים המלך מתיאש מרד בחסות דודו והדיח את סילאג'י מתפקיד המושל של הונגריה, שהעניק לו עם עלייתו לכס המלכות. סילאג'י ניסה להתמרד ונעצר בתחילת אוקטובר 1458.[4].
ב-1460 נבחר מיהאי סילאג'י לוויבוד (שליט) של טרנסילבניה, כרת ברית עם ולאד המשפד ובאביב אותה שנה פלש לבולגריה, והגיע עד וידין. אולם, שם הוא הובס ונלכד על ידי מיכאלולו עלי ביי, הסנג'ק-ביי של סמדרבו יחד עם לוחמיו.[5] הוא נשלח על ידי שוביו לאיסטנבול, שם הואשם בהפרת הסכם השלום. אנשיו עונו עד שנפחו את נשמתם, בעוד הוא עצמו הוצא להורג כשניסרו את גופו לשתיים באמצעות מסור.
קישורים חיצוניים ומקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
Ştefan Andreescu Vlad Ţepeş între legendă şi adevăr istoric. Editura enciclopedică, Bucureşti, 1998
- Aurel Decei Istoria Imperiului Otoman până la 1656, Editura Stiinţifică şi enciclopedică, Bucureşti, 1978
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Radu R. Florescu, Raymond T. McNally, Dracula: Prince of many faces - His life and his times
- Backbay Books, Little Brown and Company, Boston, NYC, London 1989