תפירה רפואית – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
לצורך תפירה רפואית השתמשו בעבר בחוטי [[משי]] או [[פלסטיק]], ולכן היה צורך בטיפול מיוחד להוצאת התפרים. כיום מעדיפים במידת האפשר להשתמש בחוטי תפירה העשויים מרקמות הנלקחות מדפנות ה[[מעיים]] של בעלי חיים, לרוב [[כבש]]ים. היתרון בשימוש בחוט מסוג זה הוא שאין צורך בהוצאת התפרים, כיוון שהם נמסים מאליהם בתוך כשבועיים, ונספגים אל תוך רקמות הגוף. |
לצורך תפירה רפואית השתמשו בעבר בחוטי [[משי]] או [[פלסטיק]], ולכן היה צורך בטיפול מיוחד להוצאת התפרים. כיום מעדיפים במידת האפשר להשתמש בחוטי תפירה העשויים מרקמות הנלקחות מדפנות ה[[מעיים]] של בעלי חיים, לרוב [[כבש]]ים. היתרון בשימוש בחוט מסוג זה הוא שאין צורך בהוצאת התפרים, כיוון שהם נמסים מאליהם בתוך כשבועיים, ונספגים אל תוך רקמות הגוף. |
||
לפי החוק ב[[מדינת ישראל]], הרשות לעסוק בתפירה רפואית נתונה לרופא בלבד, ולא ל[[אחות]]. |
לפי החוק ב[[מדינת ישראל]], הרשות לעסוק בתפירה רפואית נתונה לרופא בלבד, ולא ל[[אחות|אח]]. |
||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
גרסה מ־07:22, 2 באוקטובר 2014
תפירה רפואית היא פעולה כירורגית או כירורגית-פלסטית, הנעשית לצורך סגירת חתך או קרע בעור אדם או בעל-חיים.
כאשר החתך נוצר בפעולה ניתוחית, הוא מאוחה בסיום הניתוח בעזרת תפרים. כאשר נוצר קרע כתוצאה מטראומה, ולדעת המומחה הרפואי אין די בהדבקה בעזרת דבק ביולוגי, יאוחה הפצע בעזרת תפירה רפואית. ריפוי פציעות בעזרת תפירה רפואית משמש את הרפואה כבר אלפי שנים, אך האופן המדויק בו הוא נעשה - מתקדם מעת לעת. כך גם החומרים בהם משתמשים לתפירת החתך.
התפירה הרפואית נעשית כמעט תמיד בהרדמה מקומית או מלאה. כאשר אזור החתך רדום, נוטל הרופא חוט העשוי מחומר מיוחד, ובקצהו מחט זעירה מקומרת. הוא מחדיר את המחט האוחזת את החוט בסמוך לשפת החתך, מעביר אותה אל צד החתך השני ומחדיר גם שם את המחט והחוט תחת שפת החתך. לאחר מכן הוא מושך את החוט, ומבצע, בעזרת מלקחיים מיוחדות, קשירה של החוט משני עבריו של החתך. כך מתהדקות שפתי החתך ונצמדות זו לזו. על תהליך זה הוא חוזר מספר פעמים, עד שכל אורך החתך צמוד ומאוחה. קיימות שיטות תפירה נוספות, המתאימות לצרכים כירורגיים רבים ושונים.
לצורך תפירה רפואית השתמשו בעבר בחוטי משי או פלסטיק, ולכן היה צורך בטיפול מיוחד להוצאת התפרים. כיום מעדיפים במידת האפשר להשתמש בחוטי תפירה העשויים מרקמות הנלקחות מדפנות המעיים של בעלי חיים, לרוב כבשים. היתרון בשימוש בחוט מסוג זה הוא שאין צורך בהוצאת התפרים, כיוון שהם נמסים מאליהם בתוך כשבועיים, ונספגים אל תוך רקמות הגוף.
לפי החוק במדינת ישראל, הרשות לעסוק בתפירה רפואית נתונה לרופא בלבד, ולא לאח.
קישורים חיצוניים
- מחקר חדש מאוניברסיטת תל אביב: מהפכה רפואית: הלחמה בלייזר במקום תפירה בחוטים - תהליך מהיר ומונע צלקות, באתר אוניברסיטת תל אביב.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
