בצלאל יאיר דנציגר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 8: שורה 8:
לאחר פטירתו מילא את מקומו בנו רבי אברהם יהודה. נרצח במחנה [[חלמנו]] ב[[ראש השנה]] [[תש"ג]].
לאחר פטירתו מילא את מקומו בנו רבי אברהם יהודה. נרצח במחנה [[חלמנו]] ב[[ראש השנה]] [[תש"ג]].


אחרי [[השואה]], בה נרצח אחיינו רבי [[יצחק מנחם מנדל דנציגר|יצחק מנחם]] (בנו של אחיו רבי שמואל צבי) שכיהן כאדמו"ר לחסידי אלכסנדר, מינו שרידי החסידים את חתנו רבי [[יהודה משה טיברג]] לאדמו"ר מאלכסנדר. חתנים נוספים שלו היו רבי מרדכי מנחם קאליש מוורקא (נכדו של רבי [[שמחה בונים קאליש]]), רבי יצחק חיים דוד דמבינסקי בן אחיינו הרב פייבל שלום, אדמו"ר ב[[מקוב מזובייצקי|מקוב]] (נרצח בשואה) ורבי ישראל אלימלך פרומר מ[[ראדום (עיר)|ראדום]].
אחרי [[השואה]], בה נרצח אחיינו רבי [[יצחק מנחם מנדל דנציגר|יצחק מנחם]] (בנו של אחיו רבי שמואל צבי) שכיהן כאדמו"ר לחסידי אלכסנדר, מינו שרידי החסידים את חתנו-אחיינו רבי [[יהודה משה טיברג]] לאדמו"ר מאלכסנדר. חתנים נוספים שלו היו רבי מרדכי מנחם קאליש מוורקא (נכדו של רבי [[שמחה בונים קאליש]]), רבי יצחק חיים דוד דמבינסקי בן אחיינו הרב פייבל שלום, אדמו"ר ב[[מקוב מזובייצקי|מקוב]] (נרצח בשואה) ורבי ישראל אלימלך פרומר מ[[ראדום (עיר)|ראדום]].


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==

גרסה מ־16:10, 30 בדצמבר 2014

רבי בצלאל יאיר דנציגר (כ"ה באדר תרכ"ה, 1865 - כ"ה באדר תרצ"ד, 1934) כיהן כמנהיג לחלק מחסידי אלכסנדר בלודז'. היה בנו של רבי יחיאל דנציגר ואחיהם של רבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר ורבי שמואל צבי דנציגר אדמו"רי אלכסנדר.

תולדותיו

נולד לרבי יחיאל דנציגר, האדמו"ר הראשון מאלכסנדר. סבו היה רבי שרגא פייבל מגריצה מגדולי תלמידיו של רבי יצחק מוורקא. אביו כיהן כאדמו"ר לחסידי וורקא לאחר פטירת רבי דב בעריש מביאלה שמילא את מקום רבי מרדכי מנחם מנדל קאליש בנו של רבי יצחק מקאליש. נישא לבתו של הרב צבי הירש טיברג מפלאוונה. לאחר פטירת אביו חלק מהחסידים רצו למנותו לאדמו"ר אך הוא סירב ודבק באחיו הגדול רבי ירחמיאל ישראל יצחק בעל ה"ישמח ישראל". לאחר פטירת אחיו בשנת תר"ע שוב באו אליו חסידים אך סירב לקבלם ודבק באחיו השני, רבי שמואל צבי ה"תפארת שמואל". בזמן מלחמת העולם הראשונה שהה בלודז' ובהסכמת אחיו (ששהה אף הוא בלודז') החל לקבל חסידים. לאחר סיום המלחמה נשאר בלודז' שם היה לו בית מדרש עצמאי וחלק מחסידי אלכסנדר נקשרו אליו. נקבר באלכסנדר.

היה נוהג לומר את דברי תורתו מתוך ספרו של אחיו "ישמח ישראל".

לאחר פטירתו מילא את מקומו בנו רבי אברהם יהודה. נרצח במחנה חלמנו בראש השנה תש"ג.

אחרי השואה, בה נרצח אחיינו רבי יצחק מנחם (בנו של אחיו רבי שמואל צבי) שכיהן כאדמו"ר לחסידי אלכסנדר, מינו שרידי החסידים את חתנו-אחיינו רבי יהודה משה טיברג לאדמו"ר מאלכסנדר. חתנים נוספים שלו היו רבי מרדכי מנחם קאליש מוורקא (נכדו של רבי שמחה בונים קאליש), רבי יצחק חיים דוד דמבינסקי בן אחיינו הרב פייבל שלום, אדמו"ר במקוב (נרצח בשואה) ורבי ישראל אלימלך פרומר מראדום.

לקריאה נוספת

  • יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות - אישים, חלק א', עמ' שסה-שסו.