בלטו – הבדלי גרסאות
מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 15: | שורה 15: | ||
== מסע תרופת הדיפטריה לנום == |
== מסע תרופת הדיפטריה לנום == |
||
{{ערך מורחב|מסע תרופת הדיפטריה לנום}} |
{{ערך מורחב|מסע תרופת הדיפטריה לנום}} |
||
[[קובץ:Balto.jpg| |
[[קובץ:Balto.jpg|150px|ימין|ממוזער|פסלו של בלטו ב[[סנטרל פארק]].]] |
||
בינואר [[1925]], עשרות ילדים ומבוגרים מתו בעיר [[נום]]. רופאי נום גילו כי מדובר במחלת ה[[דיפטריה]]. בנום לא היה ה[[אנטיטוקסין]] נגד המחלה, והדרך היחידה למנוע את התפרצותה, היה להביא את האנטיטוקסין מ[[אנקורג']], כאשר המרחק בין אנקורג' לנום הוא כ-1,600 קילומטרים. |
בינואר [[1925]], עשרות ילדים ומבוגרים מתו בעיר [[נום]]. רופאי נום גילו כי מדובר במחלת ה[[דיפטריה]]. בנום לא היה ה[[אנטיטוקסין]] נגד המחלה, והדרך היחידה למנוע את התפרצותה, היה להביא את האנטיטוקסין מ[[אנקורג']], כאשר המרחק בין אנקורג' לנום הוא כ-1,600 קילומטרים. |
||
גרסה מ־21:11, 21 בינואר 2013
שגיאות פרמטריות בתבנית:בעל חיים מפורסם
פרמטרים [ כתובית, גיל, סוג ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
לידה |
1919 נום, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
14 במרץ 1933 (בגיל 14 בערך) קליבלנד, ארצות הברית |
מין | כלב הבית |
גזע | האסקי סיבירי |
זוויג | זכר |
בעלים | Leonhard Seppala |
ידוע בשל | מסע תרופת הדיפטריה לנום |
תקופת הפעילות | ? – 14 במרץ 1933 |
בלטו (באנגלית: Balto; 1919 - 14 במרץ 1933) היה כלב האסקי סיבירי שידוע בכך שהוביל את קבוצתו בקטע האחרון של מסע תרופת הדיפטריה לנום.
מסע תרופת הדיפטריה לנום
בינואר 1925, עשרות ילדים ומבוגרים מתו בעיר נום. רופאי נום גילו כי מדובר במחלת הדיפטריה. בנום לא היה האנטיטוקסין נגד המחלה, והדרך היחידה למנוע את התפרצותה, היה להביא את האנטיטוקסין מאנקורג', כאשר המרחק בין אנקורג' לנום הוא כ-1,600 קילומטרים.
לא הייתה דרך להעביר את האנטיטוקסין מאנקורג' לנום מלבד באמצעות צוותי מזחלות כלבים. האנטיטוקסין הועבר ברכבת מקורג' לעיר ננאנה, השוכנת כ-1,100 קילומטרים מנום. יותר מעשרים רוכבי מזחלות כלבים השתתפו בהעברת האנטיטוקסין, כאשר כול אחד מהם העביר את האנטיטוקסין מעיר לעיר לרוכב הבא בתור במסע. בחוץ שררה ויסקול והטמפרטורה הייתה -31 מעלות צלזיוס.
ב-2 בפברואר 1925, רוכב מזחלות השלג הנורבגי גונאר קאסן קיבל את האנטיטוקסין ונסע עמה לנום. קייסן היה צריך להעביר את האנטיטוקסין לסייפטי פורט ולרוכב רוהן שהמתין במקום. הכלב שהוביל את מזחלתו של קאסן היה בלטו.
בלטו הוכיח את נאמנותו לקאסן, כאשר הציל אותו ואת שאר הכלבים ממוות בנהר טופקוק. במהלך נתיב איידיטרוד, הנתיב המחבר בין מזרח אלסקה למערבה, איבד קאסן את הדרך. בלטו מצא את הדרך, למרות שסופת שלגים גדולה כיסתה את הנתיב בלבן.
קאסן ובלטו חיכו לרוכב המזחלות האחרון, אשר היה צריך להביא את התרופה עד לנום. הרוכב ישן ובלטו וקאסן נאלצו להאריך את המסע שלהם והמשיכו עד לנום. בלטו וקאסן קיבלו כבוד רב בנום, אפילו נשיא ארצות הברית, קלווין קולידג' בירך אותם.
לאחר המסע
אחרי המסע, בלטו וקאסן הפכו לידוענים. ב-17 בדצמבר 1925, כ-10 חודשים לאחר הגעתו של בלט לנום, פסל של בלטו שפיסל פרדריק רוט, הונח בסנטרל פארק שבניו-יורק. את פסל זה ניתן לבקר כיום. לאחר מותו, גופתו של בלטו פוחלצה וניתן לראותה במויאין להיסטורית הטבע שבקליבלנד.
כיום ישנם מספר ארגונים הנלחמים להביא את גופתו של בלטו למוזיאון באנקורג'. בעל המוזיאון שבקליבלנד, אינו מוכן להעביר את בלטו לאנקורג', ולטענתו בלטו חי חצי מחייו בקליבלנד.
לקריאה נוספת
- בלטו - הכלב הכי אמיץ בעולם, נטלי סטנדיפורד, 1996, כנרת זמורה-ביתן דביר.