בלטו
בלטו וגונאר קאסן | |
לידה |
1919 נום, ארצות הברית |
---|---|
מוות |
14 במרץ 1933 (בגיל 14 בערך) קליבלנד, ארצות הברית |
מין | כלב הבית |
גזע | האסקי סיבירי |
זוויג | זכר |
בעלים | Leonhard Seppala |
ידוע בשל | מסע תרופת הדיפטריה לנום |
תקופת הפעילות | ? – 14 במרץ 1933 |
פוחלץ | המוזיאון להיסטוריית הטבע שבקליבלנד |
בלטו (באנגלית: Balto; 1919 – 14 במרץ 1933) היה כלב האסקי סיבירי שידוע בכך שהוביל את קבוצתו בקטע האחרון של מסע ההצלה במזחלות הכלבים באלסקה.
מסע תרופת הדיפטריה לנום
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מסע ההצלה במזחלות הכלבים באלסקה
בינואר 1925, עשרות ילדים ומבוגרים מתו בעיר נום. רופאי נום גילו כי מדובר במחלת הדיפטריה. בנום לא הייתה התרופה נגד המחלה, והדרך היחידה למנוע את התפרצותה, הייתה להביא את התרופה מאנקורג', כאשר המרחק בין אנקורג' לנום הוא כ-1,600 קילומטרים.
לא הייתה דרך להעביר את התרופה מאנקורג' לנום מלבד באמצעות צוותי מזחלות כלבים. התרופה הועברה ברכבת מאנקורג' לעיר ננאנה, השוכנת כ-1,100 קילומטרים מנום. יותר מעשרים רוכבי מזחלות כלבים השתתפו בהעברת התרופה, כאשר כל אחד מהם העביר את התרופה מעיר לעיר לרוכב הבא בתור במסע. בחוץ שררה רוח חזקה והטמפרטורה הייתה 31- מעלות צלזיוס.
ב-2 בפברואר 1925, רוכב מזחלות השלג הנורווגי גונאר קאסן קיבל את התרופה ונסע עמה לנום. קייסן היה צריך להעביר את התרופה לסייפטי פורט ולרוכב שנקרא רוהן שהמתין במקום. הכלב שהוביל את מזחלתו של קאסן היה בלטו.
בלטו הוכיח את נאמנותו לקאסן, כאשר הציל אותו ואת שאר הכלבים ממוות בטוח בנהר טופקוק. הנהר קפא, ואם היו עוברים דרכו, היו מאבדים את רגליהם וקופאים למוות. במהלך נתיב איידיטרוד, הנתיב המחבר בין מזרח אלסקה למערבה, איבד קאסן את הדרך. בלטו מצא את הדרך, אף על פי שסופת שלגים גדולה כיסתה את הנתיב בלבן.
קאסן ובלטו חיכו לרוכב המזחלות האחרון, אשר היה צריך להביא את התרופה עד לנום. הרוכב לא הגיע ובלטו וקאסן נאלצו להאריך את המסע שלהם והמשיכו עד לנום. בלטו וקאסן קיבלו כבוד רב בנום, אפילו נשיא ארצות הברית, קלווין קולידג' בירך אותם.
לאחר המסע
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי המסע, בלטו וקאסן הפכו לידוענים. ב-17 בדצמבר 1925, כ-10 חודשים לאחר הגעתו של בלטו לנום, פסל של בלטו שפיסל פרדריק רוט, הונח בסנטרל פארק שבניו יורק. את פסל זה ניתן לבקר כיום. לאחר מותו, גופתו של בלטו פוחלצה וניתן לראותה במוזיאון להיסטוריית הטבע שבקליבלנד. כיום ישנם מספר ארגונים הנלחמים להביא את גופתו של בלטו למוזיאון באנקורג'. בעל המוזיאון שבקליבלנד, אינו מוכן להעביר את בלטו לאנקורג', ולטענתו בלטו חי חצי מחייו בקליבלנד.
בהשראת בלוטו הופקו מספר סרטים, ביניהם סרט ההנפשה "בלטו" משנת 1995, שזכה לשני סרטי המשך.
ב-1 במאי 2023 פורסם כי לאחר 100 נלקח דנ"א מפוחלץ בלטו לצורך מחקר באוניברסיטת קליפורניה המשוואה בין גנטיקת כלבי המזחלות של המאה ה-20 לכלבים מודרניים בני זמננו. לפי תוצאות המחקר נמצא כי האוכלוסייה ממנה הגיעה בלטו בריאה יותר מבחינה גנטית מה שיכול להסביר את ההישרדות בתנאים קיצוניים, בנוסף בעזרת הדנ"א שנלקח החוקרים הצליחו להתחקות אחרי המראה הפיזי של בלטו.[1]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בלטו – הכלב הכי אמיץ בעולם, נטלי סטנדיפורד, 1996, כנרת זמורה-ביתן דביר.
- בלטו – ב-1995 יצא לאור סרט מצויר הנקרא: "בלטו" \ "Balto" .
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הפסל של בלטו, באתר itiul
- בלטו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יוגב ישראלי, כ-100 שנים אחרי שהציל תושבי עיירה: נבדק ה-DNA של הכלב הגיבור, באתר ynet, 1 במאי 2023