דוד ליבוביץ – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 7: שורה 7:
|כיתוב=דוד ליבוביץ, 1947
|כיתוב=דוד ליבוביץ, 1947
|המצאות עיקריות=פיתוח כלי נשק ל[[ההגנה|הגנה]]
|המצאות עיקריות=פיתוח כלי נשק ל[[ההגנה|הגנה]]
|ארצות מגורים=[[רוסיה]],[[ישראל]]
|ארצות מגורים=[[רוסיה]], [[ישראל]]
|מקצוע=
|מקצוע=
|פרסים והנצחה=
|פרסים והנצחה=
שורה 42: שורה 42:
==הערות שוליים==
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}



{{קצרמר|ישראלים}}
{{קצרמר|ישראלים}}

גרסה מ־21:46, 11 במאי 2013

תבנית:ממציא דוד לֶיבּוביץ (28 בינואר 19044 במרץ 1969) היה ממציא ישראלי, נשק של ארגון "ההגנה", מראשי וממייסדי התעשייה הצבאית במחתרת לפני קום המדינה. פיתח את הפרעוש, הפיאט, ואת הדָוִידְקָה, הקרויה של שמו. את אמצעי הלחימה לשימוש "ההגנה" פיתח וייצר בבית הספר החקלאי מקוה ישראל.

ביוגרפיה

ליבוביץ נולד ב-1904 בטומסק שבסיביר. היה פעיל בתנועת "החלוץ". בשנת 1927 עלה לארץ ישראל. כבעל הכשרה בטכנולוגיה התקבל לבית הספר החקלאי מקווה ישראל כמורה וכמנהל הטכני של בית הספר. מרבית המצאותיו היו כלים חקלאיים: שכלולים בכלים חקלאיים, מקלפת תירס, "תותח חפרפרות" (כלי ירייה להשמדת חפרפרות) ועוד.

הצטרף לארגון "ההגנה", שם נפצע בעת הדרכה בחומרי חבלה. היה מראשוני התע"ש, תכנן ובנה את מרגמת הדוידקה, שהופעלה בהצלחה בחזית ירושלים ובחזיתות נוספות.

היה נשוי לשולמית לבית מולדבסקי, בת אחותו של העסקן והמו"ל נחום טברסקי,[1] והיה אב לשניים: צבי וחנה.

דוד ליבוביץ נפטר ב-1969, בגיל 65. נטמן בבית העלמין הדרום.

בשנת 1973, ארבע שנים לאחר מותו, הוענק לו פרס ביטחון ישראל.

תצלום תעודת "פרס ביטחון ישראל" לדוד ליבוביץ, ב"בית המכניקה" במקווה ישראל

לקריאה נוספת

  • שמואל אביצור, 'דוד לייבוביץ – מ"תותח" חפרפרות עד ל"תותח" בתש"ח', בספרו: ממציאים ומאמצים: מחוללי המהפיכה בדרכי הייצור בארץ; ערכו והביאו לדפוס: רחבעם זאבי, גניה דורון, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשמ"ו 1986, עמ' 76–80.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

תבנית:נ