משפט וילסון – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
DANIEL215 (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''משפט וילסון''' הוא [[משפט (מתמטיקה)|משפט]] ב[[תורת המספרים]], הקובע שאם p [[מספר ראשוני]], אז p מחלק את <math>\ (p-1)!+1</math> (ראו [[עצרת]] למשמעות הסימון "!"). המשפט נקרא על-שם [[ג'ון וילסון]], למרות ש[[ז'וזף לואי לגראנז'|לגראנז']] היה הראשון [[הוכחה|להוכיח]] את המשפט, בשנת [[1773]].
'''משפט וילסון''' הוא [[משפט (מתמטיקה)|משפט]] ב[[תורת המספרים]], הקובע שאם p [[מספר ראשוני]], אז p מחלק את <math>\ (p-1)!+1</math> (ראו [[עצרת]] למשמעות הסימון "!"). המשפט נקרא על-שם [[ג'ון וילסון]], אף על פי ש[[ז'וזף לואי לגראנז'|לגראנז']] היה הראשון [[הוכחה|להוכיח]] את המשפט, בשנת [[1773]].


הכיוון ההפוך למשפט נכון גם הוא, משום שפרט למקרה p=4, אם p אינו ראשוני אז הוא מחלק את <math>\ (p-1)!</math>.
הכיוון ההפוך למשפט נכון גם הוא, משום שפרט למקרה p=4, אם p אינו ראשוני אז הוא מחלק את <math>\ (p-1)!</math>.
שורה 5: שורה 5:
== היסטוריה ==
== היסטוריה ==


הראשון שגילה את המשפט היה ככל הנראה המתמטיקאי ה[[הודי]] Bhāskara I, מאוחר יותר המשפט הוסבר על ידי המדען ה[[ערבי]] [[איבן אל-היית'ם]] שחי בתקופת [[ימי הביניים]], בערך בשנת 1000 לספירה. המשפט קרוי על שמו של וילסון, מתמטיקאי אנגלי וסטודנט של [[אדוארד וארינג]], שהזכיר את המשפט במאה ה-18. וארינג הכריז על המשפט בשנת 1770 למרות שגם הוא וגם וילסון לא יכלו להוכיח אותו, ולגראנז', ב-1773, היה הראשון שסיפק לו הוכחה. ישנן ראיות ש[[גוטפריד וילהלם לייבניץ|לייבניץ]] היה מודע לכך כתשעים שנה קודם לכן, אך מעולם לא פרסם זאת.
הראשון שגילה את המשפט היה ככל הנראה המתמטיקאי ה[[הודי]] Bhāskara I, מאוחר יותר המשפט הוסבר על ידי המדען ה[[ערבי]] [[איבן אל-היית'ם]] שחי בתקופת [[ימי הביניים]], בערך בשנת 1000 לספירה. המשפט קרוי על שמו של וילסון, מתמטיקאי אנגלי וסטודנט של [[אדוארד וארינג]], שהזכיר את המשפט במאה ה־18. וארינג הכריז על המשפט בשנת 1770 אף על פי שגם הוא וגם וילסון לא יכלו להוכיח אותו, ולגראנז', ב־1773, היה הראשון שסיפק לו הוכחה. ישנן ראיות ש[[גוטפריד וילהלם לייבניץ|לייבניץ]] היה מודע לכך כתשעים שנה קודם לכן, אך מעולם לא פרסם זאת.


== הוכחה ==
== הוכחה ==


נניח ש- p ראשוני. לכל <math>\ 1\leq a < p</math> קיים b יחיד באותו טווח, המקיים <math>\ ab \equiv 1 \pmod{p}</math> (זהו ההפכי של a ב[[חבורת אוילר]] <math>\ U_p</math>). אם a הפוך לעצמו אז <math>\ p |(a-1)(a+1)</math>, ולכן המספרים היחידים ההפוכים לעצמם הם 1 ו- p-1. מכאן שבמכפלה <math>\ (p-1)! = 1 \cdot 2 \cdot \dots (p-1)</math>, כל המספרים פרט ל- 1 ו- p-1 מסודרים בזוגות שמכפלתם מודולו p היא 1, ולכן המכפלה כולה שקולה מודולו p ל-<math>\ -1</math>.
נניח ש־p ראשוני. לכל <math>\ 1\leq a < p</math> קיים b יחיד באותו טווח, המקיים <math>\ ab \equiv 1 \pmod{p}</math> (זהו ההפכי של a ב[[חבורת אוילר]] <math>\ U_p</math>). אם a הפוך לעצמו אז <math>\ p |(a-1)(a+1)</math>, ולכן המספרים היחידים ההפוכים לעצמם הם 1 ו- p-1. מכאן שבמכפלה <math>\ (p-1)! = 1 \cdot 2 \cdot \dots (p-1)</math>, כל המספרים פרט ל- 1 ו- p-1 מסודרים בזוגות שמכפלתם מודולו p היא 1, ולכן המכפלה כולה שקולה מודולו p ל־<math>\ -1</math>.


אותה הוכחה מתאימה לתוצאה כללית יותר: מכפלת כל האיברים בחבורה אבלית סופית שווה למכפלת ה[[אינוולוציה (תורת החבורות)|איברים מסדר 2]] בחבורה.
אותה הוכחה מתאימה לתוצאה כללית יותר: מכפלת כל האיברים בחבורה אבלית סופית שווה למכפלת ה[[אינוולוציה (תורת החבורות)|איברים מסדר 2]] בחבורה.
שורה 18: שורה 18:


== המשפט ההפוך ==
== המשפט ההפוך ==
נוכיח גרסה חזקה של ה[[משפט הפוך|משפט ההפוך]] של משפט וילסון. במקרה n=4, <math>(4-1)!+1 = 7</math> אינו מתחלק ב-4. נראה כי אם <math>\ 4<n</math> [[מספר פריק]], אז n מחלק את <math>\ (n-1)!</math>. נבחר [[מחלק]] אמיתי של n, <math>\ 1<a<n</math>. אם a ה[[שורש ריבועי|שורש הריבועי]] של n, אז <math>2<a</math> (כי <math>\ 4<n</math>), ומכאן ש-<math>2a<a^2=n</math>. מכיוון שהן a והן 2a קטנים מ-n הם כלולים במכפלה <math>\ (n-1)!</math>, ובפרט מכפלה זו מתחלקת במכפלתם <math>\ 2a^2 = 2n</math>, ולכן n מחלק את <math>\ (n-1)!</math>. אם a אינו שורש של n, אז הוא שונה מ-<math>n/a<n</math>, ולכן מכפלתם, n, מחלקת את <math>\ (n-1)!</math>.
נוכיח גרסה חזקה של ה[[משפט הפוך|משפט ההפוך]] של משפט וילסון. במקרה n=4, <math>(4-1)!+1 = 7</math> אינו מתחלק ב-4. נראה כי אם <math>\ 4<n</math> [[מספר פריק]], אז n מחלק את <math>\ (n-1)!</math>. נבחר [[מחלק]] אמיתי של n, <math>\ 1<a<n</math>. אם a ה[[שורש ריבועי|שורש הריבועי]] של n, אז <math>2<a</math> (כי <math>\ 4<n</math>), ומכאן ש-<math>2a<a^2=n</math>. מכיוון שהן a והן 2a קטנים מ־n הם כלולים במכפלה <math>\ (n-1)!</math>, ובפרט מכפלה זו מתחלקת במכפלתם <math>\ 2a^2 = 2n</math>, ולכן n מחלק את <math>\ (n-1)!</math>. אם a אינו שורש של n, אז הוא שונה מ-<math>n/a<n</math>, ולכן מכפלתם, n, מחלקת את <math>\ (n-1)!</math>.


==הכללה==
==הכללה==

גרסה מ־14:55, 5 בדצמבר 2013

משפט וילסון הוא משפט בתורת המספרים, הקובע שאם p מספר ראשוני, אז p מחלק את (ראו עצרת למשמעות הסימון "!"). המשפט נקרא על-שם ג'ון וילסון, אף על פי שלגראנז' היה הראשון להוכיח את המשפט, בשנת 1773.

הכיוון ההפוך למשפט נכון גם הוא, משום שפרט למקרה p=4, אם p אינו ראשוני אז הוא מחלק את .

היסטוריה

הראשון שגילה את המשפט היה ככל הנראה המתמטיקאי ההודי Bhāskara I, מאוחר יותר המשפט הוסבר על ידי המדען הערבי איבן אל-היית'ם שחי בתקופת ימי הביניים, בערך בשנת 1000 לספירה. המשפט קרוי על שמו של וילסון, מתמטיקאי אנגלי וסטודנט של אדוארד וארינג, שהזכיר את המשפט במאה ה־18. וארינג הכריז על המשפט בשנת 1770 אף על פי שגם הוא וגם וילסון לא יכלו להוכיח אותו, ולגראנז', ב־1773, היה הראשון שסיפק לו הוכחה. ישנן ראיות שלייבניץ היה מודע לכך כתשעים שנה קודם לכן, אך מעולם לא פרסם זאת.

הוכחה

נניח ש־p ראשוני. לכל קיים b יחיד באותו טווח, המקיים (זהו ההפכי של a בחבורת אוילר ). אם a הפוך לעצמו אז , ולכן המספרים היחידים ההפוכים לעצמם הם 1 ו- p-1. מכאן שבמכפלה , כל המספרים פרט ל- 1 ו- p-1 מסודרים בזוגות שמכפלתם מודולו p היא 1, ולכן המכפלה כולה שקולה מודולו p ל־.

אותה הוכחה מתאימה לתוצאה כללית יותר: מכפלת כל האיברים בחבורה אבלית סופית שווה למכפלת האיברים מסדר 2 בחבורה.

יישומים

אם p ראשוני אי-זוגי, אז , ולפי משפט וילסון . לכן, אם , הערך מהווה שורש ריבועי של 1-. (מאידך, אם אז 1- אינו שארית ריבועית).

המשפט ההפוך

נוכיח גרסה חזקה של המשפט ההפוך של משפט וילסון. במקרה n=4, אינו מתחלק ב-4. נראה כי אם מספר פריק, אז n מחלק את . נבחר מחלק אמיתי של n, . אם a השורש הריבועי של n, אז (כי ), ומכאן ש-. מכיוון שהן a והן 2a קטנים מ־n הם כלולים במכפלה , ובפרט מכפלה זו מתחלקת במכפלתם , ולכן n מחלק את . אם a אינו שורש של n, אז הוא שונה מ-, ולכן מכפלתם, n, מחלקת את .

הכללה

קארל פרידריך גאוס הוכיח את ההכללה הבאה למשפט: לכל m>2,

כש-p הוא ראשוני אי-זוגי, ו- הוא שלם חיובי. משפט וילסון מתקבל כאשר m ראשוני.

המכפלה האחרונה היא למעשה מכפלת האיברים בחבורת אוילר . את הטענה ניתן להכליל לכל חבורה אבלית סופית: מכפלת האיברים בחבורה כזו היא תמיד איבר היחידה, אלא אם כן קיים איבר יחיד מסדר 2, ואז המכפלה שווה אליו. גאוס הוכיח שבמקרים חבורת אוילר היא חבורה ציקלית מסדר זוגי (הזוגיות נובעת מתכונות פונקציית אוילר) ולכן הוא אכן האיבר היחיד בה שסדרו 2.

ראו גם