אפסלאוטדייק – הבדלי גרסאות
מ ←בניית הסוללה: QI |
מ עימוד בפרק קישורים חיצוניים (בוט סדר הפרקים) |
||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Monument Afsluitdijk|תצוגה=אפסלאודייק}} |
|||
*[http://theafsluitdijk.com/ אתר הסוללה] |
* [http://theafsluitdijk.com/ אתר הסוללה] |
||
*[https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Demping_blinde_geul-509991.ogv סרטון על בניית הסוללה], באתר [[ויקישיתוף]] |
* [https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Demping_blinde_geul-509991.ogv סרטון על בניית הסוללה], באתר [[ויקישיתוף]] |
||
[[קטגוריה:הולנד: גאוגרפיה]] |
[[קטגוריה:הולנד: גאוגרפיה]] |
||
גרסה מ־23:55, 20 בפברואר 2017
אפסלאודייק היא סוללת כביש בצפון מערב הולנד, הנטויה בגבולו של האייסלמיר (Ijsselmeer - הים הפנימי של הולנד) ומפרידה בינו לבין ים ואדן. הסוללה, שאורכה 32 קילומטרים, מהווה חלק מרכזי בעבודות הזאודרזי (Zuiderzee, שמו הקודם של הים הפנימי) - פרויקט סכירת הים הפנימי, המתקת מימיו וייבוש חלקים ממנו.
האפסלאודייק נבנתה בין חוף פרובינציות פריסלנד לבין חוף פרובינציית צפון הולנד. רוחבה הוא 90 מטרים וגובהה המקורי מעל פני הים היה 7.25 מטרים.
בניית הסוללה
בניית הסוללה החלה בשנת 1927 בארבע נקודות - בשני קצותיה המיועדים ובשתי נקודות נוספות שנבחרו לאורך נתיב הסוללה המיועד, שבהן הוקמו תחילה איים מלאכותיים. כחומרי הבנייה העיקריים של הסוללה נבחרו טיל, שנחפר מקרקעית הזאודרזי, חול וכן חרסית מסוג מסוים (Boulder clay). ספינות החלו לשפוך לים את הטיל בשני נתיבים מקבילים שהתמשכו מארבע נקודות הבנייה. החלל שבין שתי הסוללות המקבילות מולא בחול, וכאשר נערמה שכבת החול עד מעל לקו המים נערם עליה עוד טיל. דפנות הסוללה שתחת פני המים חוזקו באמצעות מחצלות מעץ ערבה וסלעים שהונחו עליהן. הסוללה הוגבהה לגובהה הסופי על ידי שכבות של חול, והציפוי העליון שלה הורכב מחרסית, שעליה נשתל עשב.
לאורך נתיב העבודה נמצאו מספר שוחות תת-מימיות שזרמים חזקים בהן היו צפויים להקשות על הבנייה. למרות זאת התקדמה העבודה מהר מהמצופה והסוללה הושלמה בגובה חלקי לכל אורכה המיועד ב-28 במאי 1932. מאותו מועד נקרא הזאודרזי בשם אייסלמיר. לאחר מועד זה נמשכו העבודות להגבהת הסוללה ולסלילת כביש (כיום כביש A7) עליה וכן להתקנת תאי שיט בכל אחד משני קצות הסוללה וכן 25 שערים לשיחרור מים מהאייסלמיר לים ואדן. שיחרור המים לים ואדן היה חיוני כיוון שמפלס האייסלמיר הוסיף לעלות בקביעות עקב זרימת נהרות לתוכו - לרבות הנהר איסל, שנתן לימה את שמה - ועקב עבודות ייבוש שטחי האדמה שנערכו בשוליו.
ב-25 בספטמבר 1933 נפתחה הסוללה באופן רשמי. בסך הכל נעשה שימוש במהלך בנייתה בכ-37.5 מיליון מטרים מעוקבים של חומרים. בכל אחד מימי הבנייה עבדו בפרויקט 4,000 עד 5,000 עובדים, ועל ידי כך הוקלה השפעת משבר השפל הגדול בהולנד.
הסוללה נבנתה באופן שאיפשר סלילת פסי רכבת עליה, אך המסילה לא נסללה בשל העלות הכרוכה בכך ובשל שיקולי כדאיות. במקום זאת שימש השטח שנשמר למסילה בשנות ה-70 לסלילת כביש נוסף על גבי הסוללה, באופן שהכביש הדו-סטרי שעליו הפך לבעל שני נתיבים לכל כיוון.
פסל המציין את פתיחת הסוללה לשימוש הוצב באתר שבו היא הושלמה. כמו כן, לימים הוצב על הסוללה פסל לזכר המהנדס והפוליטיקאי קורנליס ליילי (Cornelis Lely), מאבות פרויקט עבודות הזאודרזי.
בשנת 2012 החליטה ממשלת הולנד שלא להחליף את תאי השיט שבסוללה אלא לשפצם. צפוי שיהיה צורך להחליפם באחרים עד לשנת 2050.
