ערבה (צמח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgערבה
ערבה בוכיה
מיון מדעי
ממלכה: צמחים
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו־פסיגיים קדומים
סדרה: מלפיגאים
משפחה: ערבתיים
סוג: ערבה
מינים

כ-350

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Salix

ערבה (שם מדעי: Salix) היא שמם של מספר סוגי עצים נשירים ומספר סוגי שיחים. ישנם 350 מיני ערבה השוכנים בעיקר באזורים הלחים של המקומות הקרים בחצי הכדור הצפוני. הערבה היא צמח נשיר ולרוב עליה מאורכים. במינים מסוימים העלים מעוגלים.

הערבה מתרבה ברבייה מינית על ידי פרחים ממין זכר וממין נקבה המופיעים כתפרחת על צמחים אחרים. התפרחות מופיעות בתחילת האביב, מעט לפני שהעלים מנצים. פרי הערבה הוא הלקט קטן המכיל אין-ספור זרעונים זעירים (בגודל של 0.1 מ"מ בערך) בתוך אבקה לבנה, המסייעת לפיזורם ברוח. זני הערבה השונים יכולים לעשות הכלאה זה עם זה וליצור תת-זנים מעורבים, הן בטבע והן בזנים מתורבתים.

חמישה מיני ערבה גדלים בארץ ישראל:

שימושי הערבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערבה משמשת במקומות רבים כעץ נוי. היא גדלה במהירות ובקלות במקום בו יש מים על ידי ייחורים. ניתן לעצב את הייחורים וליצור גדרות חיים בצורת שתי וערב אלכסוני, וכן ליצור מעברים מוצלים.

הערבה הבוכיה משמשת גם לטיפול במי שפכים, בביצות סינון מלאכותיות, כמשלימים לצמחי קנה וסוף. בארצות סקנדינביה משמש העץ באופן נרחב במערכות טיהור שפכים, לאחר שנערך מחקר מקיף בדבר סגולות הערבה לסייע בפירוק חנקות ובקליטת חומרים מסוכנים בהשאירו את המים העוזבים אותו נקיים‏[2].

ערבה לבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענפי ערבה לבנה המזוהים עם ערבי הנחל המקראיים

הערבה הלבנה מזוהה עם ערבי הנחל המקראיים. סגולותיו הרפואיות נתגלו על ידי המצרים. החומר הלבן המכסה את חלקי העץ החיצוניים מכיל סיליצה. ידועים כמה מעיינות ברחבי העולם היוצאים מתחת לכבול שנוצר מיערות ערבה קדומים אשר בהם ריכוז סיליצה גבוה. מעיינות אלו ידועים כמעיינות מרפא. כיום החומר המופק באופן מלאכותי, משמש בתעשיית הסבון ושמני הגוף.

ערבה לבנה צומחת באופן טבעי בצדי נחלים בארץ, והיא צמח מוגן בישראל.‏[1]

ערבה בוכייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערבה בוכיה בגן הבוטני זואלוגי נהריה
ערבה בוכייה - Salix Babylonica
אנדרטת הערבה הבוכייה לזכר קורבנות שואת יהודי הונגריה, בית הכנסת הגדול בבודפשט
ערבה בוכיה בגן אורי גורדון ברעננה

המין ערבה בוכייה הידוע גם בשמות "ערבת בבל" ו"ערבת בכות" נפוץ בגינות נוי כצמח תרבות, בולט בשפע ענפיו הדקים והמאורכים והעלים הנטויים כלפי מטה הנראים כמו מפלי מים. מקור הערבה הבוכייה בסין והיא הגיעה במשך הזמן לאירופה בנתיב דרך המשי.

בתנ"ך הערבה נזכרת באחד ממזמורי הבכי הידועים והמצוטטים ביותר - תהילים קל"ז, ובו קינתם של הגולים מיהודה לבבל לאחר חורבן בית ראשון:

א על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון:
ב על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו:
ג כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון:
ד איך נשיר את־שיר ה' על אדמת נכר:
ה אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני:
ו תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי

– תהילים קל"ז

תרגום התנ"ך ללטינית זיהה את העץ עם העצים שאנו מכירים כ"ערבות הבוכיות". השם הלטיני של העץ נגזר מאותו פרק תהילים: Salix Babylonica, כלומר ערבה בבלית. הזיהוי הזה פיוטי ומתאים לצורתו של העץ כי ענפי עץ הערבה נוטים מטה כאילו היו שחוחים מבכי, אבל הוא בעייתי עובדתית. לא היו "ערבות בוכיות" בבבל באותה עת: מקור הצמח בסין והוא הגיע מערבה רק מאות שנים מאוחר יותר.

בעקבות הלטינית, קיבל העץ באנגלית את השמות crying willow, ו- weeping willow, שפירושם ערבה בוכה או ערבה מתייפחת. במאה ה-18 נעשתה הערבה פופולרית בגני אנגליה ועד מהרה הופיעו ציורי ערבה על מצבות ועיטרו מכתבי תנחומים. העברית המודרנית תרגמה את השם מילולית.

נתן יונתן קיבע את הערבה הבוכייה בתרבות בישראלית כשכתב את השיר "האיש ההוא" ובו השורות המפורסמות: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות".

בארץ מוצאו של העץ, סין, נקשרה לערבה סמליות הפוכה דווקא: הגדילה המהירה והקלות שבה ניתן להצמיח עץ חדש בתקיעת ענף בריא בקרקע (אפילו כשהענף מוכנס הפוך), עשו את הערבה לסמל של התחדשות, חיים ואלמוות.

בחצר בית הכנסת הגדול בבודפשט מצויה אנדרטה מרשימה בצורת עץ ערבה בוכייה העשוי ממתכת, ועל אלפי עליו חרוטים שמות יהודי בודפשט שנספו בשואה.

ארבעת המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארבעת המינים

ביהדות נמנית הערבה עם ארבעת המינים של חג סוכות המוזכרים בספר ויקרא.

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.

ויקרא פרק כ"ג

.

הרמב"ם כותב (על בסיס דברי הגמרא):

"ערבי נחל" האמורות בתורה, אינן כל דבר הגדל על הנחל, אלא מין ידוע, הוא הנקרא "ערבי נחל"; עלה שלו משוך ופיו חלק וקנה שלו אדום, וזה הוא הנקרא ערבה. ורוב מין זה גדל על הנחלים, לכך נאמר "ערבי נחל"; ואפילו היה גדל במדבר או בהרים, כשר.

– משנה תורה, הלכות לולב פרק ז'

בערבה נערך גם שימוש במסגרת מצוות ערבה במקדש.

על פי דברי חז"ל הערבה המקראית היא מין שעליו משוננים ולא חלקים, ולכן המין ערבה בוכיה פסול מלשמש כערבה. פרופ' מרדכי כסלו העיר כי תת-המין Salix acmophylla (ערבה משוננת) הוא המתאים ביותר לתיאור חז"ל, ולכן יש להעדיף לקחתו‏[3][4].

חיבוט ערבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חיבוט ערבה

נוהגים לקחת 5 ערבות אגודות ולחבוט אותן בקרקע 5 פעמים. מנהג זה הוא מנהג נביאים. יש הסוברים שיש להקפיד לחבוט בקרקע שאינה מרוצפת ויש שאין מקפידים על כך. ההקפדה על המספר 5 (5 ערבות ו-5 חבטות) היא מאוחרת ולפי הקבלה ויש שאין מקפידים עליה. לפי מנהג אשכנז לאחר הפיוט ("תענה אמונים, שופכים לב כמים, והושיעה נא") נוהגים להניח את ארבעת המינים ולקחת 5 ערבות אגודות. איתן ממשיכים לומר כמה פיוטי תפילה על הגשם, ובסיום חובטים את הערבות בקרקע 5 פעמים. למנהג הספרדים חובטים בערבה רק לאחר סיום אמירת כל פיוטי ההושענות, אך יש נוהגים ממש לאחר סיום תפילת מוסף. בכמה קהילות ספרדיות אומרים לאחר חבטת ערבה את תפלת נשמת כל חי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה (15 בפברואר 2005), עמוד 426 (תוקן ב־31 במרץ 2009)
  2. ^ מחקר על סגולות עץ הערבה בטיהור שפכים
  3. ^ "במראה הבזק שם, ע"פ מאמרו של מרדכי כסלו ב"המעיין", תשרי תשל"א.
  4. ^ שו"ת במראה הבזק חלק ה סימן סא. בשם פרופ' יהודה פליקס, חי וצומח בתורה, עמ' 159.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.