לדלג לתוכן

פועל (בלשנות) – הבדלי גרסאות

נוספו 36 בתים ,  לפני 3 שנים
יגח
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
(יגח)
תגיות: חשד למילים בעייתיות עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
ברוב השפות הפועל מקיים נטיות שונות, למשל נטיית זמנים (כגון [[עבר]], [[הווה]] ו[[עתיד]]) ונטיית [[גוף (בלשנות)|גופים]] (כגון אני, אתה, הוא). ב[[שפות שמיות]] הנטייה באה לידי ביטוי בעזרת [[מורפולוגיה (בלשנות)|מורפולוגיה]], קרי על ידי [[מוספית|מוספיות]] שונות המצטרפות לאותיות ה[[שורש (שפות שמיות)|שורש]] ומביעות את ה[[זמן (בלשנות)|זמנים]] וה[[גוף (בלשנות)|גופים]] השונים (כך, בעברית הסיומת -תי מציינת פועל בגוף ראשון ובזמן עבר).
במערכת הפועל קיימת גם [[צורת מקור]], המהווה צורתצחקלגצדצצדצדחדתגצקתורת יסוד נטולת זמן וגוף. במערכת ה[[בניינים בעברית]], יש לכל בניין צורת מקור ייחודית לו, הנושאת את סימני ה[[ניקוד]] האופייניים לבניין (למשל - צורת מקור של בניין פיעל תכלול [[דגש חזק]]).
 
התאוריות התחביריות המובילות בתחום ה[[בלשנות]] (ובראשן התאוריה של [[נועם חומסקי|חומסקי]]) רואות בפועל את הציר המרכזי שסביבו נבנה המשפט כולו. לפי תאוריה זו, הפועל, הקרוי גם פרדיקט, הוא שקובע אילו צירופים שמניים (הקרויים גם ארגומנטים) יכולים או חייבים להימצא במשפט. במושגים של התאוריה, הפועל הוא ש"מעניק" תפקידים תימטיים (תפקידי תיטא) לצירופים השמניים השונים במשפט. לכל פועל יש תפקידים תימטיים שונים. למשל, לפועל "פיהק" יש רק תפקיד תימטי אחד, הקרוי Agent, ולכן המשפט הבא אינו דקדוקי:
משתמש אלמוני