ועדה ציבורית

כתב המינוי של "ועדת בן שחר"

ועדה ציבורית היא ועדה שממונה על ידי הממשלה, לעתים בשיתוף פעולה עם גופים ציבוריים אחרים, לשם בירור יסודי ובלתי מוטה של עניין הנמצא על סדר היום הציבורי.

ועדות ציבוריות מתמנות למטרות העיקריות הבאות:

• בירור סוגיה המצריכה חקיקה, כגון הצעה לרפורמה במס, לשם גיבוש המלצות למהלך הרצוי.
• בירור התנהלותו של גוף ציבורי, לשם גיבוש המלצות לשינוי התנהלות זו.
• ועדת חקירה, לבירור נסיבותיה של תקלה חמורה בהתנהלותו של גוף ציבורי, לשם גיבוש המלצות למניעת הישנותה של תקלה כזו ולהסקת מסקנות כלפי האחראים לתקלה.
• ועדה לבחינתם של מועמדים לפרס ציבורי ובחירת הזוכים.

חבריה של ועדה ציבורית הם בדרך כלל אישים בעלי שיעור קומה ומומחיות בתחומים הנוגעים לעבודת הוועדה, כאלה שאינם מעורבים בפעילות פוליטית, כך שיובטח שמסקנות הוועדה יהיו אובייקטיביות ומועילות.

לשם הקמתה של ועדת ציבורית ניתן לה כתב מינוי מטעם השר המתאים, שבו מפורטים:

• שמות יו"ר הוועדה וחברי הוועדה.
• מטרתה של הוועדה.
• לוח הזמנים הנדרש להגשת המלצותיה של הוועדה.

בעת הקמתה של ועדה ציבורית ניתן לה שם, המשקף את מטרתה, אולם בדרך כלל ידועה הוועדה על-שם העומד בראשה, כגון ועדת שמגר.

בסיום עבודתה מוציאה הוועדה דו"ח מקיף, המסכם את ממצאיה ואת המלצותיה. לא תמיד עומדת הוועדה בלוח הזמנים שנקבע לה, ולעתים היא מוציאה דו"ח ביניים. בדרך כלל דו"ח הוועדה זמין לעיון הציבור, ועיקריו מופיעים באמצעי התקשורת (עם התפתחות האינטרנט, פעמים רבות מתפרסם הדו"ח המלא באינטרנט). משיקולים של ביטחון המדינה לעתים מחולק הדו"ח לשניים: חלק גלוי, המתפרסם בציבור, וחלק סודי, המוגש רק למוסמכים לקבלו. המלצותיה של הוועדה אינן מחייבות, ולעתים הן אכן לא ממומשות, או שחולפות שנים רבות עד למימושן. יחד עם זאת, להמלצותיה של ועדה ציבורית מיוחס משקל רב, ונחוצה סיבה טובה שלא למלאן.

ועדות ציבוריות מארבעה סוגים מוקמות על-פי חוק:

• ועדת חקירה ממלכתית מוקמת בהתאם להוראותיהם של חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968 או חוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958.
• ועדת חקירה פרלמנטרית מוקמת בהתאם להוראותיו של חוק יסוד: הכנסת.
• ועדת בדיקה ממשלתית מוקמת בהתאם להוראותיו של חוק הממשלה, התשס"א-2001.
• ועדת חקירה המוקמת בהתאם להוראותיו של חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955.

מרבית הוועדות הציבורית מוקמות למטרה מסוימת, ולאחר השלמתה הן מסיימות את כהונתן. לעתים מוקמת ועדה ציבורית למטרה ארוכת טווח. דוגמאות לוועדות כאלה:

• ועדה לבדיקתם ולבחירתם של מועמדים למשרה ציבורית בכירה.
• ועדת הבחירות המרכזית.
• ועדת השמות הממשלתית.

ביצירתו הסאטירית "על המסים" מתאר ש"י עגנון את פעולתה של ועדה ציבורית:

נכנסו גדולי המדינה עם נבחרי העם לישיבה דחופה לבית שפתותיים, הוא בית המורשים, שכל שאלות המדינה נחתכות שם. ישבו ודנו היאך להציל את המדינה ובאו לידי מסקנה שצריכים לעשות דבר. ולא סתם דבר, אלא דבר של ממש. לא זזו משם עד שהסכימה דעת הרוב להרכיב ועדה של מומחים שיבדקו את המצב. הרכיבו את הוועדה ממיטב הכלכלנים שבמדינה והם צירפו להם ממיטב הסטטיסטיקונים. החרימו בית אחד לשם הוועדה. באה וקבעה את ישיבתה ובדקה את הדברים לכל פרטי פרטיהם. לא היו ימים מרובים עד שהביאה תוצאות חקירותיה, שחייבת היא המדינה לפקידים שכר חודש, והגישה חשבון שכר עבודתה וחשבון כל הוצאות הוועדה.